מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א’ 

בחרו 5 חניכים אשר ייצגו את הדמויות – כל דמות צריכה במשך דקה אחת לשכנע את הקבוצה מדוע היא הכי חופשית – בסוף נערוך הצבעה מי האדם החופשי ביותר!

כמובן שיש לתת לחניכים להתכונן, ואף להנחות אותם במידת הצורך וכן אפשר לחלק פרטי לבוש שונים ליצירת עניין

הדמויות:

• יוני
  מסתובב ברחבי הודו מזה כחודשיים, תרמיל גב ענק על גבו וגיטרה בידו, מידי יום הוא בוחר לאן פניו מועדות מחפש חוויות מרתקות ומוצא אותו בשפע. הוא החליט לצאת לחיפוש עצמי אמיתי והוא מרגיש שכל יום ההתמודדויות נעשות יותר ויותר מורכבות. אין לו שום מחויבות לאיש בעולם, והוא מרגיש כציפור דרור לעשות מה שהוא מרגיש ורוצה.
• נעמה
  נערה בת 15, נמצאת בדילמה קשה. כל הכיתה החליטה לברוח מבית הספר לים. נעמה יודעת שזה לא מוסרי כלפי המורות הבאות ללמד, ומצד שני חוששת להיראות ה”סנובית” ה”חנפנית” בעיני חברותיה. מה תעשה? לבסוף החליטה נעמה להתחבא בחדר טלוויזיה, כל אותו היום ע”מ שחברותיה יראו שהיא לא באה עמן אך מצד שני לא תהיה מזוהה עם המורות או לחילופין, חשודה כמלשינה.
• אבי
  נער בן 16, לומד ישיבה תיכונית. הוא קם מוקדם בבוקר לתפילה, לומד כ- 10 שעות ביום, וכשמגיע הביתה עליו להכין שיעורי בית, ולהתכונן למבחנים, מדי פעם הוא מספיק להיפגש עם חבר או להציץ בתוכנית טלוויזיה, אבל בדרך כלל הוא כ”כ עמוס ולא יכול להרשות לעצמו שום בילוי. רק לימודים ולימודים. בדרך כלל הוא נהנה מהלימודים, אבל בזמן האחרון הוא רק מחכה לחופש שיציל אותו.
• ליאת
  בחורה בת 17.5, עומדת לסיים את השמינית. היא מתלבטת מה תעשה בהמשך? האם תשרת בצבא במסגרת מורות חיילות או מש”קיות הוראה או בשירות לאומי כקומונרית או אולי תלך ללמוד וכאשר תינשא יהיה לה מקצוע כך שתוכל לפרנס את בעלה על מנת שיוכל ללמוד תורה רוב שעות היום. היא ממש מתוסכלת מהקושי לבחור בין כל באפשרויות ומרגישה מאוד רע מכך שאיננה מסוגלת להחליט.
• יעקב
  נעצר כבר פעם שלישית בידי כוחות המשטרה, בעת הפגנות נגד הסכם “וואי”. עכשיו הוא יושב בבית מעצר ומחכה למשפטו, הוא יודע שיעוכב יותר מתמיד כיוון שפרץ מחסום של המשטרה והתפרע. יתכן אף שישב בבית סוהר כמה שנים. הוא המהרהר, האם אינו מגזים ודורש קרבן גדול מאשתו ושש ילדיו? אבל הוא שלם עם דרכו. הוא אינו מסוגל לשבת בשקט כמו מרבית עם ישראל ולהשלים עם גזר הדין! עד עתה בחר למחות ולפעול בכל דרך אפשרית למען עם ישראל וארץ ישראל!
  והוא נכון להמשיך בדרך זו.

נכוון את הדיון בשאלה מי מהדמויות המוצגות היא החופשית ביותר להחליט? האם חופשי הוא מי שמותר לו הכל, ואין לו מחויבויות וזכותו להחליט על הכל? האם חופשי הוא מי  שמעז לנסות דברים חדשים לא מקובלים? האם חופשי הוא מי שאיננו בין כתלי בית הסוהר, מהו חופש???

שלב ב’ 

נעיין בדברי הבעל שמך חכמה על תיאור בריאת האדם- “נעשה אדם בצלמנו” (בראשית א’ כו’)- “הצלם האלוקי הוא  הבחירה החופשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חופשי”.

הווייתו של האדם שונה מבעלי החיים היא ביכולת הבחירה החופשית שלו. ובמגע עם החופש הגדול חופש הבחירה עומד למבחן מידי יום.

כעת נשאל את החניכים לאן היו רוצים לברוח כדי להרגיש חופשיים?

איזה מקום מבטא את החופש האישי שלהם?

(אם מדובר ביום חול ניתן לבקש מהחניכים לצייר את המקום אליו היו בורחים).

לא אירע רע / נתן שרנסקי 

“מבחינה מסוימת היה קל יותר בכלא: בצינוק הייתי אדם חופשי. בתוך תוכי ידעתי שאני עושה כל אשר לאל ידי. כאן (בישראל) הדברים מסובכים הרבה יותר: מצויות אלפי הזדמנויות לפעול, אבל מי יכול לדעת מה מספיק?…
כאדם חופשי, אני אובד בין אלפי ברירות. בלכתי ברחוב, ניבטים אלי ערות סוגי גבינות, פרות ומיצים מחלונות הראווה. יש כאן מיני ירקות שמימי לא ראיתי ושאת שמם לא שמעתי, ואינסוף החלטות שצריך להכריע ביניהן: מה לשתות בבוקר תה או קפה? איזה עיתון קרוא? מה לעשות בערב? להיכן ללכת בשבת? אצל אילו ידידים לבקר? בצינוק היו החיים פשוטים יותר. כל יום הביא עמו רק בחירה אחת: בין טוב לרע , בין לבן לשחור, בין לומר “כן” או “לא” לק.ג.ב. יתר על כן, ניתן לי (בצינוק) כל הזמן שבעולם לשקול את בחירתי… ועתה, אובד בין אלפי ברירות יומיומית, תפסתי לפתע ששוב אין עיתותי בידי להרהר בשאלות הגדולות”…

סיכום

חופש אמיתי לא מתבטא במקום מסוים, בתנאים חיצוניים כאלה ואחרים. חופש הוא הנאמנות לעולם הפנימי- ערכי שבך. היכולת להיות מודע לכל הכוחות הקיימים בתוכך – החיצוניים והפנימיים – ולבחור, עפ”י האמת שלך את הדבר הנכון ביותר, בכל רגע בחיים. מההחלטה המשמעותית ביותר ועד היומיומית.

הערה:

בעקבות הנ”ל אפשר וסביר שיתפתח דיון סביב הנושא של תורה ומצוות אל מול תחושת החופש, החירות. האם אנחנו מרגישים חופשיים באמת כקשורים לחיי התורה או שמא להפך. זהו נושא עמוק ומאוד מהותי מכדי לפתוח בו בסוף הפעולה.

העשרה :

חירות או עבדות?

“ההבדל שבין העבד לבין בן החורין איננו רק הבדל מעמדי,

מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד.

אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהפך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד.

החרות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה,

שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו,

 לתכונה הנפשית של צלם א-לוקים אשר בקרבו,

ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם,

 מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות,

שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית עצמית,

כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא,

בין שהיא רשמית ובין שהיא מוסרית. – במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב.

ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת, “חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות”,

נסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית,

שקנינו ע”י גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו ע”י הפלא הגדול היחיד בעולם 

שנעשה עמנו בעת שנאלנו ה’ יתברך וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם.

(עולת ראיה-הרב קוק זצ”ל מתוך ההקדמה להגדה של פסח)