איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערךאנו רגילים לומר שאנו עסוקים מאוד בחיים שלנו ואין לנו רגע פנאי, אך אם נתבונן מעט נבחין שתרבות הפנאי תופסת מקום מרכזי ביותר בסדר היום שלנו
בפעולה זו ננסה לבחון גם מבחינה רעיונית ויהודית את משמעות המושג הפנוי / פנאי.
מדריך יקר! , מומלץ לפתוח את המערך בפעולה – “תהיה תרבותי” , הנותנת לנו פתיחה לכל נושא התרבות
החניך יבין שזמן פנוי ע”פ היהדות איננו זמן של “סטבלט” בלי משמעת אלא הוא נועד לעצור את שטף החיים ולשם אגירת כוחות
החניך יבין שבכוחו ואחריותו לעצב לעצמו את זמנו הפנוי.
נפתח בסיעור מוחות של המושג “שעות פנאי” יחד עם החניכים:
נשים באמצע החדר פלקט כשבאמצע כתוב “שעות פנאי” וכל חניך ייגש ויכתוב מסביב מה זה בשבילו. בשבת ניתן 10 שניות לחשוב על המושג וכל אחד יגיד מה שעלה בראשו
דוגמאות: מותר לעשות הכל, אין חובות, סטלבט, תחביבים, וכו’
בחינת המושג “זמן פנוי” דרך מקורות יהודיים
המדריך יתלה בחדר את המשפטים הבאים כשסביבם ישאיר מקום רב לכל חניך לכתוב הערות. שאלות ופירושים לפסוק:
שאל את החניכים:
במבט ראשוני התשובה היא לא! אין לנו זמן לנוח! כל רגע צריך להיות מנוצל לעבודת ה’. ייתכן שהחניכים ישאלו “אז מה זו שבת ?” שאלה מצוינת וכדי לענות עליה נעבור לשלב הבא:
נקרא עם החניכים את 2 השירים ” לקחת פסק זמן” ו “אני שוכב לי על הגב” ונשאל מה ההבדל ביניהם.
לקחת פסק זמן / אריק איינשטיין
לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים
אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה
אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף
אני שוכב לי על הגב
אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה
בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה
בעמידה מול ההבדלים בין השירים אנו מבחינים בין זמן בטלה הנובע משעמום וחוסר משמעות, לזמן מנוחה שמטרתו לקחת פסק זמן ולהירגע על מנת לאסוף כוחות חדשים לקראת המשך הפעילות.
ביהדות זמן פנוי אינו זמן ריק אלא זמן של מנוחה. מנוחת הגוף, מנוחת הנפש – של עשיית דברים חשובים לנו שלעיתים אין לנו זמן בשבילם (תחביבים, טיולים וכו’) ולמעלה מזה מנוחה שעניינה חשבון נפש ומקפצה להתקדמות אישית .
דוגמא טובה לכך – השבת – זמן מנוחה לגוף ולנפש (נספח 1)
בחינת סדר היום שלי דרך קריטריונים שונים.
כל חניך יקבל דף עליו יכתוב את סדר היום שלו ( ניתן להכין דף בצורת שעון )
החניך יקבל דף נוסף באמצעותו יבחן את עיסוקיו בזמן הפנוי שלו
אופציה נוספת בחינת העיסוקים בזמן הפנוי : בעד ונגד.
מכינים 2 כיסאות על אחד תולים סימן פלוס (+) ועל השני תולים סימן מינוס (-)
מחלקים את החניכים ל 2 קבוצות בכל פעם רץ נציג מכל קבוצה ומתיישב על אחד הכיסאות וצריך לשכנע את ה”קהל” בעד / נגד העיסוק עליו מכריז המדריך.
כעת כשהכל מונח לפניו יבחן החניך את הזמן הפנוי שלו ויסמן האם יש דברים שברצונו לשנות – להוסיף, להוריד או לצמצם, ונציע לחניך לכתוב סדר יום חדש.
לסיכום נקרא את פירושו של משך חכמה על בחירות , ודבריו של נתן שרנסקי.
דברי בעל משך חכמה על תיאור בריאת האדם
“נעשה אדם בצלמנו” (בראשית א’ כ”ו)
“הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חופשי… רק זאת אנו יודעים, שהבחירה החופשית הוא מצמצום האלוקות, שהשם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו, ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות. ולכן אמר אל לבו ‘נעשה אדם בצלמנו’, פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה’ “
נתן שרנסקי – לא אירא רע, עמוד 320
“מבחינה מסוימת היה קל יותר בכלא: בצינוק הייתי אדם חופשי. בתוך תוכי ידעתי בין שאני עושה את כל אשר לאל ידי. כאן (בישראל) הדברים מסובכים הרבה יותר: מצויות אלפי הזדמנויות לפעול, אבל מי יכול לדעת מה מספיק?…
כאדם חופשי, אני אובד בין אלפי בחירות בלכתי ברחוב, מביטים אלי עשרות סוגי גבינות, פירות ומיצים מחלונות הראווה. יש כאן מיני ירקות שמימי לא ראיתי ושאת שמם לא משעתי, ואינסוף החלטות שצריך להכריע ביניהן : מה לשתות בבוקר, תה או קפה ? איזה עיתון לקרוא? מה לעשות בערב? להיכן ללכת בשבת ? אצל אילו ידידים לבקר?
בצינוק החיים היו פשוטים יותר. כל יום הביא עימו רק בחירה אחת : בין טוב לרע, בין לבן לשחור, בין לומר “כן” או “לא” ל – ק.ג.ב. יתר על כן, ניתן לי (בצינוק) כל הזמן שבעולם לשקול את בחירתי… ועתה, אובד בין אלפי ברירות יומיומיות, תפסתי לפתע שוב אין עיתותי בידי להרהר בשאלות הגדולות”…
בדקנו מהו זמן פנוי באסוציאציה שלנו ומה לעומת זאת היהדות חושבת על זה. הבנו ש”לשרוף את הזמן” הוא מחוץ לכללים אך זמן בשביל לנוח מנוחת הגוף, הנפש והנשמה הוא חיובי ונצרך.
נסכם בכך שהדרך בה נמלא את הזמן הפנוי שלנו תלויה בנו. שהזמן הפנוי אינו פנוי מתוכן אלא הוא גמיש יותר ונתון לבחירתנו ובכוחנו להפוך אותו לזמן יותר משמעותי.
“עונג שבת”
בהיות היהודי שובת ממלאכתו ביום השביעי, בהיפרדו ממעשי החול שלו, הריהו מפקיע ומוציא את עצמו מעולם של חולין ונכנס אל עולם של קדושה. אין כלל פלא בעובדה, כי הרבה מבינינו אשר כל ימות השבוע טרודים בעול פרנסה, הופכים ביום שבת שקטים ושלוים. אפילו אותו קשה יום אשר בששת ימי המעשה נראה עלוב ושפל, מתהלך ביום השבת כבן-מלך שליו ושמח. שינוי קטבי זה מתאפשר רק הודות לציווי כי ננתק עצמנו מכל עשיה ביום השבת. ההכרח להימנע מכל קשר עם עסקי פרנסה ועבודה ולו רק בדיבור אודותם, הוא אשר מאפשר לאיש ישראל להתהלך ביום השבת כבעולם אחר.
“אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה’ מכובד, וכיבדתו מעשות דרכך ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה’ והרכבתיך על במתי ארץ וכו'” (ישעיה נח, יג-יד).
שלוה זו הינה התגלמותה של מנוחת הנפש ומנוחת הגוף כאחת. אין הבראה מעולה יותר מאשר זו של יום השבת. אם בכל ימות המנוחה אשר קבעו בני אדם, נח לכל היותר גופו של האדם אבל נפשו נשארת בדרך כלל בעיסוקיה ובמתחיה, הרי שבשמירת השבת קימת רגיעה מוחלטת של הגוף והנפש, כפי שמצוה התורה, ובכך מבטחת היא בריאות למקימיה.
רעיון זה מצוי בדברי “הכוזרי” אל החבר (מאמר שלישי, פסקה י, עפ”י ביאורו של הרב מ. גניזי): “ובכל אותם ימים אתם שרויים במנוחת הגוף והנפש, שאף המלכים חסרים אותה. כי הנה המלכים כשצריכים לעשות דבר מה ביום מנוחתם, אינם נמנעים מלהיות בתנועה ואף להתייגע, נמצא שאין להם מנוחה נפשית שלמה ביום זה”.
דומה, כי לא היה דור אשר זקוק למנוחה נפשית, כדורנו. כיום ברוב העבודות כיום ברוב העבודות נדרש מהאדם מאמץ מחשבתי רב יותר מאשר בעבר. אמצעי התקשורת אשר התרבו בתקופתנו, זועקים אל האדם ומזעיקים אותו ללא הרף. האוסף העצום של ידיעות על המתרחש בכל העולם, מסחרר ראש ויוצר מתח נפשי אצל בני אדם. נדמה כי כמעט ואין לאדם זמן…