איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעולה ממערךכאשר כל האנשים לבושים אותו הדבר, מתנהגים אותו דבר, מציינים אירועים באותה צורה וכדו’ אף אחד לא בולט ואף אחד לא מקבל תשומת לב מיוחדת מהסביבה שלו, אז מה אנחנו עושים? צורחים!!! כדי שיראו אותנו ויתנו לנו תשומת לב יותר מלכל אדם אחר. איך אנחנו “צורחים”? אנחנו קונים רק בגדים עם תוויות מסוימות ועושים בר מצוות בראוותנות. צריך לשנות את התרבות הזו! צריך להתחיל לחשוב על דברים משמעותיים הרבה יותר.
ברמה ראשונית – צריך לחשוב על איכות הבגד, על ההתאמה שלו, אולי, אבל ברמה אחת מעל. בכל צעד צריך לחשוב על הסביבה שלנו ובתוך איזו חברה אנחנו רוצים לחיות?
ניתן לכל אחד מהחניכים סכום כסף אחר ( נסב את תשומת ליבם שלכל אחד סכום אחר.)
נניח בכל מיני פינות בחדר אלמנטים הרלוונטיים לארגון בר מצווה / בת מצווה , כך שבפינה אחת יהיו תזמורות, בפינה אחרת יהיו סוגי אולמות, חנויות ביגוד, בתי דפוס להזמנות, צלמים, בתי הארחה לשבת כאשר על כל אחד מהם יהיה מחירון ( דורש מאיתנו הרבה השקעה להכיר את השטח, אבל שווה את המאמץ)
על החניכים יהיה לעבור בין הפינות ולארגן לעצמם את הבר מצווה ( נבקש מהם עבודה רצינית.)
כשיסיימו נשאל אותם :
נקרא לחניכים את המכתב של גילי ( נספח 1 )
בשלב זה אנו רוצים להבין למה זה קורה לנו ? מדוע אנחנו כל כך עסוקים ב”מסביב”? מה זה אומר עלינו ?
בשלב זה ישנן שתי אפשרויות: ( אפשר גם לעשות את שניהם בשני שלבים נפרדים )
1. לגזור מס’ דמויות מעיתונים ולכתוב על בריסטולים נפרדים מי היא כל דמות, במה היא עוסקת ועוד פרטים מזהים. נערבב את הדמויות ונבקש מהחניכים לשייך דמות לתיאור שלה !
נשאל את החניכים עפ”י מה הם החליטו איך לשייך ? ונשאל אותם אם החיצוניות מעידה בהכרח על הפנימיות ?
2. לפזר בחדר כל מיני קופסאות – גדולה , קטנה, מקושטת, מכוערת. נשים בתוך קופסא קטנה טמכוערת סוכריות. ובתוך קופסא גדולה ועטופה כמתנה – סתם ניירות גזורים.
נבקש מכל אחד מהחניכים לבחור קופסא, אח”כ נדבר איתם עפ”י מה הם בחרו ? ומה הוכיחה להם הבחירה הזו ?
כעת נקרא לחניכים את הסיפור הבא :
הבגד הנכבד
(אגדה מזרחית)
היה היה איש עני ואביון ושמו עזריה. ועזריה חי לו עם אשתו בדלות, אך באושר – כי היו שניהם אנשים טובים וישרים עד מאוד.
יום אחד נולד לעזריה ולאשתו בן. שמעו זאת השכנים, ויישאו ויביאו מתנות לבן הקט. בין המתנות הרבות מצאה אשת עזריה חתיכת בד יקר. נטלה האישה את המשי הטוב והחביאה אותו בארגז, כי אמרה : כאשר יימלאו לבני 17 שנה , אתפור לו בגד נאה, ובחג האביב אלבישנו את הבגד היקר הזה ואשלחנו לחוג עם כל בני הכפר. והנער גדל והיה לבן חיל. גם בימי חול וגם בימי מועד לבש בגד אחד. יום אחד ערך סוחר עשיר מנכבדי הכפר סעודה גדולה והזמין לביתו אורחים רבים. הלך גם בן עזריה אל הסעודה. כשנכנס הנער לביתו של הסוחר, לא שמו לב אליו, איש לא הציע לו מקום לשבת. איש לא הזמין אותו לסעוד את ליבו. נעצב הנער ויצא מבית הסוחר. הלך אל אמו וסיפר את אשר קראהו. אל תעצב בני אמרה האם, לסוחר אוצרות גדולים ולב פעוט. חכה אך רגע קט, ואני אפאר אותך בבגד כה יפה, עד כי הסוחר וכל אורחיו ירכינו ראשם לפניך. הוציאה האם את הבגד היקר אשר תפרה לו מן המשי הטוב, והלבישה את הנער. חזר הנער אל מקום החגיגה, כשהוא לבוש בגדי פאר. אך ראהו הסוחר קם ממקומו וישתחווה לפני הנער, וכל האורחים עשו אף הם כמוהו, קרא הסוחר ואמר: ” בוא נא, בוא נא, עלם חביב. שב נא כאן לימיני ושתה כאוות נפשך”. ישב הנער לימינו של הסוחר, תפס את שולי בגדו וקרא : אכול בגדי, אכול כאוות נפשך!
תמהו הסוחר ואורחיו על מעשהו המוזר של הנער וישאלו: למה זה תדבר כן, העלם ?!
“שתי פעמים באתי אל ביתך, סיפר הנער, אך בפעם הראשונה היו בגדיי בלויים וקרועים. אז לא שמת לב אלי, לא אתה ולא אורחיך. איש לא שאלני אם שבע אני או רעב . והנה באתי בבגדי החדש ואתה הושבתני לימינך. הכל מסתכלים בי ומגישים לי ממיטב המטעמים. לא אותי אתם מכבדים אלא את בגדי. כל כן הצעתי לבגדי, כי יאכל את המאכלות שהוגשו לכבודו. ואלם גם הדבש אשר על שולחנך ימר לחיכי כחרדל! לא אשלח ידי לגעת במאכלים אשר הגשת. חפרו פני הסוחר ופני אורחיו גם יחד, והנער קם והלך לביתו.
הסיפור מבהיר לנו שאנשים השקועים בצד החיצוני אינם מבחינים בצד הפנימי והעמוק של כל עניין. ההשקעה המרובה שלנו בתפאורה של הבר מצווה אולי מעידה שאנחנו לא ממש מבינים או חושבים על המשמעות של החגיגה הזו ועכשיו נדון איתם ברצינות :
ננסה להביא אותם להבנה שמשמעות בר מצווה היא לא החיצוניות שלה , אלא התוכן שיהיה בה, וכל אחד מאתנו יישאר שווה גם אם הוא יעשה בר מצווה פשוט
בשלב זה נראה את ההכוונה שהיהדות נותנת לנו לחיות חיים פשוטים.
נבחן זאת באמצעות המנהיגים של עם ישראל – שדווקא אלו נהגו בפשטות למרות שהיינו מצפים לראות אצלם הוד והדר.
נחלק את השבט לשלוש ונלמד על שלושה מנהיגים –
בסוף כל כרטיסיה נשאל את החניכים :
החניכים יבינו שמנהיגי עם ישראל היו דווקא האנשים הפשוטים, הענווים, אלו שלא רצו שיבחרו אותם, שלא רצו לבלוט ביחס לכולם.
ומכאן שהתרבות הזו אותה סיגלנו לעצמנו של ראוותנות אינה שייכת לעם ישראל.
התחלנו בבניית אירוע הבת / בר מצווה שלנו , ראינו שהשיקול הכספי אינו יכול להיות היחיד. אנו חיים בתוך חברה ועלינו להתחשב אחד בשני ולא לגרום לתחרות וקנאה. בנוסף לכך הבנו שהמשמעות האמיתית שלנו נקבעת ע”י העולם הפנימי שלנו ולא ח”ו ע”י צורת לבוש, או כל התנהגות ראוותנית ועל כן יש להשקיע בעיקר בתוכן ובמשמעות של הבת/ בר מצווה.
נוסיף לכאן שידוע שישנם מצוות שצריך להדר בהם ולהשתמש בהרבה כסף למענם, אבל בעשייתן אסור לשכוח את משמעותן האמיתית.
לגבי שלום וברכה !
נורא השתדלתי לדעת למה החלטתי לעזוב את הסניף. אז החלטתי לכתוב לך את כל האמת. וזה רק בגלל שאתה המדריך שלי והיחידי שאני עוד מעריך.
אתה יודע שעברנו עכשיו בשבט את תקופת הבר מצוות. כל איזה שבועיים – שלושה – חגיגה .
הבר מצווה הראשונה הייתה של רן. אתה בטח זוכר, כי היית, זה היה באולמי “המבריק”, איזה אולם… איזה אוכל…
עברו שבועיים, והלכנו לרקוד אצל עידו. והפעם באולמי “הזוהר ” . החבר’ה עמדו בצד, והתחיל ויכוח מרתק : האם הבורקס צל רן היה טוב יותר מנסיכת הנילוס של עידו. ואיפה השניצל היה רך יותר. בבר מצווה הבאה כבר התחילו לרוץ ההתחייבויות. אצל זה הבר מצווה תהיה באולם הזה , ואצל השני היא תהיה באולם ההוא. זה יזמין 300 וזה יזמין 400, וכל אחד פירט בחשיבות רבה איזה יופי תהיה הבר מצווה שלו. ואיזה מתנות כבר הבטיחו לו.
במהירות זה הפך לנושא העיקרי, והחבר’ה דיברו רק על זה בסניף, לפני הפעולות ואחריהן
אני , כמו שאתה מכיר אותי, לא נשארתי פראייר. גם אני פיזרתי הבטחות, בעיקר מהדמיון הפרוע שלי. נכון, שיקרתי, אתה יודע איך יסתכלו עלי אם אני אגיד שלהורים שלי אין כסף לאולם ולמוזמנים, והבר מצווה שלי תהיה קידוש מסכן אחרי התפילה ועוד איזה סעודה משפחתית ? אתה יודע איזה פאדיחה זאת ? ואז חשבתי , הזמן יעשה את שלו, ואף אחד לא יזכור שהבטחתי שהבר מצווה שלי תהיה באולמי “היכל הכסף “.
אבל הזמן הלך והתקדם במהירות, וידעתי שאם החבר’ה ידעו את האמת, שלא הזמנתי אותם,וידעו איך היתה הבר מצווה שלי, אני אבוד. אני אהיה נושא לבדיחה לתמיד. אז פשוט החלטתי שאני לא אומר לאף אחד שלום, ופשוט מפסיק לבוא לסניף. זהו, ככה לא אצטרך להזמין אף אחד ולא אצטרך לבוא לבר מצווה של אף אחד, ולקנא באלה שלהורים שלהם יש. החבר’ה האלה כנראה לא יכולים להיות החבר’ה שלי , ואני הולך לחפש לי סניף אחר, שמתקבלים בו, גם חברים מתחת לקו העוני.
אני אגיד לך עוד משהו, גדי. זה לא רק הכסף. הנה למשל, הקריאה בתורה לא קשורה לכסף. תסכים איתי שלא כל אחד מסוגל לקרוא. לא כולם עם חוש מוזיקאלי, וכמו שאני זוכר אותך, גם אתה לא. אבל קח לדוגמא את יוחאי ועוז. הם לא קלטו את טעמי המקרא בשום אופן. אתה מבין ? לא קלטו ! הביאו להם את המומחה של השכונה, והוא התייאש אחרי שלושה פגישות. אתה יודע איזה צחוקים רצו עליהם בשבט ? אתה יודע איך הם התביישו ללחוץ את היד לחבר’ה בבית הכנסת אחרי שקראו רק את ההפטרה ? אתה בכלל יודע איך החבר’ה עוקבים אחרי הקריאה של כל אחד , יושבים מתוחים ומחכים לקלוט כל טעות אפשרית ואם יש טעות, אתה יודע איזה לחשושים וצחקוקים ?
אז לי אולי , באופן אישי , אין בעיה עם זה, ודווקא קראתי לא רע, אבל אני מספר לך, שתדע שזו לא רק בעיה שלי . וזה לא רק כסף.
זה לחץ חברתי, שכל אחד מנסה להראות איך הוא עולה על כולם, ואם אפשר – דורך על כולם .
אז שאף אחד לא ידרוך עלי. ואני לא צריך להוכיח שאני שווה משהו לפי המשכורת של אבא שלי. אז אני הולך , גדי. ואל תנסה לשכנע אותי לחזור , אותך אני מעריך ואפילו מעריץ, אבל אני לא חוזר לא בגלל במדריך , אלא בגלל השבט. ומה שאתה מדריך זה לא שבט זה דעת זאבים
אז להתראות
ואל תמסור ד”ש לכולם
גילי