איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבתהאדם הפשוט הוא אדם שמסוגל להיות מחובר לכולם, הוא לא חושש להיות חבר של כולם כי הוא מרגיש את עצמו כאחד מהם. הוא מלא ענווה ומבין שכולנו בני אדם שווים. הוא גם מוכן לעשות כל מה שמבקשים ממנו, אין עבודה שהיא לא ל”רמה” שלו.
הוא האדם הפשוט שכולם אוהבים!
נסדר את החדר בצורה של בית קפה. שולחנות קטנים ומסביבם כיסאות. נחלק את השבט לקבוצות כך שכל קבוצה תשב מסביב לשולחן ותדון בדילמה המוצגת לפניה.
( ‘אפשר כדי לחמם את האווירה להביא לחניכים שוקו, עוגיות וכדו’.)
נניח לפני החניכים את הסיפור מתוך הספר סיפורים – ר’ שלמה קרליבך ( נספח 1 ) . נתחיל מהמילים “נתחיל מהחתונה של מוישלה הגביר” עד ” אתה שונא את כל ישראל “.
עכשיו ניתן להם את תחילתו וסופו של הסיפור
בשלב הזה החניך יבין שהכל תלוי בהסתכלות של האדם וזו מובילה את המציאות הלאה. כלומר אם נסתכל בענווה על הסובבים אותנו נשמח בחלקנו ואם נסתכל בגאווה יהיה לנו קשה מאוד.
נבקש מהחניכים לרוץ מסביב למגרש כשהתחרות היא כולם נגד כולם. אח”כ נבקש מהם לעשות את אותו מסלול אבל שחילקו אותם לקבוצות, ועל כל אחד מחברי הקבוצה לרוץ רק חלק מהמסלול.
נדון עם החניכים
נבין שהביחד שלנו מתחיל מהיחס האישי של כל אחד לשני. אם כל אחד יאהב את השני , ירגיש שווה אליו וירצה להתחבר אליו ממילא נהיה כולם ביחד.
בכדי ליישם את הנקודה האחרונה עליה דיברנו נשחק עם החניכים באחד ממשחקי ה”מסירות” רק שהפעם הכלל המרכזי : נבקש מהחניכים לפני שהם זורקים כדור אחד לאמר תכונה של חבר שהיו רוצים ללמוד ולסגל לעצמם
נספר לחניכים את הסיפור הבא :
מעשה בזוג שהגיע לרב על מנת שישכין שלום ביניהם.
האישה טענה שבעלה לא מוכן לעזור לה בעבודות הבית ובמיוחד בזריקת זבל.
האיש טען לעומתה שלדעתו אין זה מכובד שהוא , אדם הלומד תורה כל היום, יעסוק בזריקת זבל. הרב הקשיב בתשומת לב לטענותיהם והכריע: “אכן אין זה מכובד בשבילך לעסוק בזבל, אני פוטר אותך בזאת ממלאכה זאת”
הגיע הערב ו… דפיקה בדלת. האיש מיהר לפתוח ולתדהמתו גילה את רבו עומד שם.
“במה זכיתי , כבוד הרב ?” אך הרב לא ענה אלא ניגש במהירות למטבח יוצא כעבור מס’ שניות כששקית הזבל בידו…
כאן אנו מוסיפים עוד נדבך באדם הפשוט. הענווה של אדם זה , לא רק שמביאה אותו להתחבר לכל האנשים אלא אף לכל סוגי העבודות והמלאכות. אין דבר בעולם שהוא לא לרמתו…
התחלנו מסיפורו של ר’ זושא ולמדנו שהכל תלוי בנו. אם אנחנו נרגיש את עצמנו גאוותנים, מצוינים ושכל העולם ירדוף אחרינו – אף אחד לא ירדוף אחרינו ותמיד נרגיש רע ואם נרגיש שאנחנו פשוטים , שום דבר לא מגיע לנו – נהיה שמחים בחלקנו, נאהב את האחרים
ונצליח לבנות חברה מאוחדת ואוהבת שאינה בוחלת בשום מלאכה. בהצלחה!
רבי זושא שמח בחלקו
שמעתי שרבנו הקדוש משינובה, בכל פעם שאברך או בחור בא לפניו ואמר : רבי הקדוש, אני רוצה להיות חסיד שלכם, הוא היה אומר : לפני שאתה מחליט להיות חסיד שלי אני מוכרח לספר לך סיפור על רבנו הקדוש, רבי זושא.
הרבי זושא היה רבי בעיר אניפולי. הרבי רבי זושא היה באמת עני ואביון. החיים שלו היו קשים מאוד. לא בגלל שלא היה לו, אלא בגלל שהוא נתן את הכל … אבל הרבי רבי זושא היה מלא שמחה כל הזמן. האמונה שלו והביטחון שלו – מי יכול להשיג את זה .
והרבי רבי זושא מעולם לא הוציא מפיו את המילה “אני”. יש רק “אני ” אחד: “אני ה’ אלוקיכם”. כשהוא היה מדבר על עצמו הוא היה אומר: זושא.
ובכן, באניפולי היו שני גדולים – הרבי רבי זושא היה רבי, שייך לכת החסידים. והיה גם הרב שם. והחילוק היה פשוט מאוד. “מתנגד” שישמע את זה שיסלח לי… הרב היה מלא כעס, בלי שמחה , מלא עצב, ממש הוא היה שונא את על מי שהוא היה רואה…
ורבי זושא היה שמח כל הזמן.
וכמובן, מכולם – הוא הכי שנא את הרבי זושא, בגלל שרבי זושא הוא מלא שמחה…
ואתם יודעים , רבותי , שאדם שהוא כועס שהוא מלא עצבות, סוף כל סוף הוא לא יכול לסבול את עצמו גם כן.
פעם בלילה , הרב באניפולי חשב לעצמו – אין לי עוד כח בשביל עצמי , מה אני יכול לעשות?
אז הוא חיכה עד אמצע הלילה, הוא קיווה ששום אדם לא יראה אותו, ואז הוא נכנס לביתו של הרבי רבי זושא. והוא אמר לרבי זושא:
אני רוצה רק לשאול שאלה אחת.
אני לא מבין אתכם. אצלכם החיים כל כך קשים ואתם מלאים שמחה. לי יש ברוך השם הכל ואני מלא כעס ועצב ויגון… איך אני יכול לתקן את זה ?
ורבי זושא אמר לו :
זושא יסביר לך.
נתחיל מהחתונה של מוישל’ה הגביר , לפני שבוע.
באניפולי היה יהודי אחד, עשיר מופלג, והוא הזמין לחתונה של הבת שלו את כל העיר . ובכן, השליח של מוישל’ה הגביר נכנס לביתכם, כבוד הרב, ןאמר לכם בקול רם: מוישל’ה מזמין אתכם לחתונתה של הבת שלו. ואתה אומר לו : תן לי לראות את הרשימה שלך, את מי אתה מזמין. ואתה רואה , שאתה רק מספר ארבע עשרה ברשימה. ואתה אומר : איזו חוצפה נוראה.
אני מספר ארבע עשרב! אני רב העיר . אני צריך להיות הראשון. ואם אני רק ארבע עשרה – אז אני אראה לו. אני אבוא באיחור. החלטת לבוא שעתיים אחרי הזמן.
ובכן, שעתיים אחרי הזמן – כבר היה מישהו אחר שחיתן אותם… כולם יושבים ליד השולחנות ואוכלים ואפילו אין מקום אחד בשבילך. שום אדם לא שם לב שהגעת..
אתה עומד ליד הדלת, ואתה לא יודע מה לעשות מרוב כעס… רב אחר סידר את הקידושין, כשאני הרב כאן?! איזו חוצפה.
אבל שום אדם לא מדבר איתך…
אתה ניגש לשולחן ויושב מאחורי מישהו אחר. ואתה כועס על החתן ועל הכלה, ל אשתך, על הקדוש ברוך הוא, על האבא של החתן, על האבא ואמא של הכלה, אתה כועס על כולם.
פתאום בא מוישלה הגביר, והוא רואה אותך,, הרב יושב לבד, לא על יד השולחן אלא מאחורי השולחן, והוא אומר : מורי ורבי, חיכינו לך, אבל לא באת, אז מישהו אחר חיתן אותם. אני מאוד מצטער שלא באת בזמן, אבל אני רוצה שתשב ליד השולחן הגדול.
אבל האמת היא , שהשולחן המיוחד של האורחים – הוא כבר היה מלא . אז הוא נותן לך כיסא, שוב מאחורי בן אדם אחר.
המלצר מתחיל להביא את האוכל, ולא רואה אותך. אז הוא נותן אוכל לכולם, ולא לך…
מוישל’ה נכנס והוא רואה שאין לך משהו לאכול. בינתיים אתה מקלל את המלצר עד סוף העולם. ומוישל’ה אומר: רגע , רגע, רבי, אני כבר מביא לכם אוכל.
אבל האמת היא , שהאוכל נגמר.
אז הגביר , מוישל’ה נכנס למטבח ואוסף מעשר עני , מעשר ראשון, מעשר שני, לקט ופאה , מה שנשאר לו במטבח, חצי ירק מכאן וחצי עוף משם, והוא מביא לך צלחת. ואתה רואה שחצי מזה כבר נאכל על ידי מישהו אחר.
אז אתה עוד יותר כועס עליו. איזה חוצפן הוא, ממש עוד לא היה כזה. איזה מין אוכל הוא מביא לי.
בינתיים הסעודה כבר כמעט נגמרה. דבר אחד ברור לך – אתה הרב, אז אתה תברך ברכת המזון. אתה תברך את השבע ברכות. אתה מכין את עצמך, יושב ומחכה לכבוד. אבל הגביר כבר לא רואה אותך, הוא שכח אותך כבר, והוא מכבד מישהו אחר לברך ברכת המזון, מכבד אחרים לברך את השבע ברכות.
אתה חוזר הביתה באמצע הלילה, בכעס, בעצב, מקלל את החתן והכלה, את ההורים שלהם עד אברהם אבינו ושרה, מקלל את כל העולם כולו.
אתה שונא את אשתך, אתה שונא את הילדים, אתה שונא את כל עם ישראל…
אבל קח לך את זושא.
כשהשליח של מוישל’ה הגביר נכנס לביתו של זושא, והוא אומר לו : מוישלה הגביר מזמין אתכם, הרבי רבי זושא, לחתונתה של הבת שלו, אמרתי לו: אתה הבטוח שהוא מזמין אותי? מעולם לא עשיתי לו שום דבר טוב . לא מגיע לי להיות מוזמן.
והוא אומר לי : כן, כן, כן. הגביר מזמין אותך.
חשבתי לעצמי : געוואלד, איזה צדיק גמור הוא מוישל’ה שהוא מזמין אותי, לא מגיע לי . ואם הוא מזמין אותי, אז אני מוכרח להראות לו שאני ידיד טוב שלו.
באתי כמה שעות לפני החופה . חשבתי , אולי אני יכול לעזור לו במשהו…
זושא סידר את הקידושין… זושא ישב ליד השולחן… זושא אכל סעודה שלימה… זושא ברך את ברכת המזון… כבדו את זושא עם השבע ברכות…
זושא חזר הביתה, אהב את אשתו, את הילדים, אהב את החתן והכלה, אהב את כל עם ישראל.
הנך רואה – אתה רוצה את הכל ואין לך כלום. זושא לא רצה שום דבר אבל נותנים לו הכל .