איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת“אני ישבתי פה קודם” !
“זה הוא התחיל”!
“הפעם אני לא אוותר לך “!
הוויכוחים בכל בית, בין אחים ובין אנשי המשפחה מוכרים לכולנו. המריבות והוויכוחים הם חלק בלתי נפרד, לצערנו, מהווי החיים בבית. האם אפשר לתקן זאת? במה? מדוע בכלל אנו זקוקים לבית ולמוסד המשפחה? מהן התכונות הנצרכות להקים “בית של שלום”?
נלמד בפעולה זו בעז”ה על כוחו של בית ועל יחסי השלום שבתוכו
הערה חשובה מאוד !
אנחנו מדברים כללית על בית, ויוצאים מנקודת הנחה שב”ה כל הבתים של חניכנו הם טובים, אוהבים ותומכים. אבל- !!! לצערנו, יש גם שלא! – אז, אנא ממך !- היה רגיש לחניכיך, שים עין על חניך שלא ממש מגיב בפעולה כמו ילד בריא בנפשו. אל תלחץ על חניכים שלא מעוניינים לדבר בפעולה, פקח עין, ישר כוח!
נציג לחניכים את הדו שיח הבא: (בדו שיח יש צורך ב 2 שחקנים. אנחנו מנחים כי כמעט לכל שבט יש 2 מדריכים, ואם אין, אפשר להזעיק איזה חבר או את הקומונרית, או אפילו את אחד החניכים. בקיצור- סומכים עליכם!)
ירון: אהלן, מה המצב יוסי?
יוסי: בסדר.
ירון: מה קרה , אתה כזה “שבוז”?
יוסי: סתם. אין לי מצב רוח
ירון: ספר! אנחנו חברים!
יוסי: מה אני אגיד לך יוסי, אחותי מחרפנת אותי
ירון: מה זאת אומרת?
יוסי: כל היום היא נוגעת לי בחפצים בלא רשות, ואח”כ לא מוצא כלום. היום היא חצתה את הקו האדום, כשלקחה את החולצה החדשה שלי עם ההדפס של הנבחרת וניקתה איתה את הלוח הקטן שלה.
ירון: מה עשית?
יוסי: נתתי לה מכות! יש לי ברירה? ככה היא מבינה הכי טוב
ירון: ואז מה קרה ?
יוסי: אימא שלי באה. היא אמרה שאני בכלל לא ראוי להתייחסות ושבמקום להגן על אחותי הקטנה, אני מרביץ לה. ממש גיבור על קטנים.
ירון: בת כמה היא?
יוסי: היא לא כל כך קטנה , בת 9 וחצי
ירון : מה ההמשך?
יוסי : אבא שלי בא. וכולם סיפרו לו את מה שקרה. אני לא הצלחתי להשחיל שום מילה להגנתי וכולם תקפו אותי. ויעל אחותי ממש הייתה מבסוטה מכל העסק. אבא אמר שלא מספיק לרצות להיות בין הגדולים בבית , צריך גם להתנהג כך. אני כ”כ שונא שאומרים לי את זה …
ירון: התנצלת? ביקשת סליחה?
יוסי: כן. לא הייתה לי ברירה. אחרת היה אסור לי לצאת מהבית. נמאס לי אני לא סובל את הבית הזה. כל הזמן אתה צריך לבצע משימות. לזרוק את הזבל, לשים את התיק במקום, להכין שיעורים, לנקות את השולחן אחריך, רק משימות.
ירון: אז מה, היית מוותר על הבית שלך?
יוסי: בטח, אם היה לי לאן ללכת, מי צריך בכלל את בית, המשפחה והאחים האלה…?
מומלץ בחום לא לקרוא מתוך הדף, אלא ספונטנית (בטח שלא מתוך החוברת עצמה ).
נשאל את החניכים בעקבות הדו שיח של יוסי וירון:
הערה: אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהחניכים לא רוצים לוותר על הבית. אם יהיה רצון שכזה, נסו לשאול: – אתה רוצה שיהיו לך ילדים? אתה רוצה בית משלך? מדוע? כן/לא
נסה לנתק אותו מהבית שלו הפרטי. האם אתה חושב שהבית הוא דבר רע או ההתנהגות של האנשים שבו? אם היית צריך להחליט האם “לעשות” בתים ומשפחות במציאות או לא, היית עושה ? (שאלה תאורטית לחלוטין.)
אם יש איזה “עקשן” – להגיד לו: נדבר אח”כ, אבל הרוב חושבים ש… (ובאמת לדבר איתו.)
נסכם:
כולנו נולדנו לתוך בית, לתוך משפחה. להורים ולאחים. זאת המציאות שלנו. הבית הוא המקום הכי טבעי והכי אמיתי שלנו, כי בבית אנחנו הכי אנחנו. (אף אחד לא עושה דאווינים על האחים שלו, יודעים באמת מיהו.)
הבית זה הפינה שלנו. המקום שאנחנו הכי אוהבים, הכי כיף לנו לחזור אליו
הבית הוא המקום שבו אנו מקבלים אהבה ותמיכה והקשבה מבלי שצריך להיות משהו מסוים, אלא בגלל שאני אני. בגלל שאני נולדתי למשפחה הזאת. דואגים ומכבדים ונותנים כמעט כל מה שאני מבקש (בעיקר מה שאני באמת צריך). כולנו מבינים את זה מאוד באהבה. קשה לנו להסביר, כי זה פשוט כזה. “זה הבית שלנו ” וזהו! –
אך למרות זאת, לפעמים קשה.
לעיתים יש חיכוכים ומריבות שפוגעות באווירה טובה שיכולה להיות בבית
נחלק לכל מס’ חניכים דילמה וסיטואציה מחיים של בית ומשפחה (נספח 1)
שים לב ! – אנו הבאנו בפניכם 8 דילמות. אתם יכולים להוסיף, להוריד, או לתת מקרים שנראים לכם רלוונטיים לשבט שלכם.
לאחר הדיון בקבוצות וזוגות, דונו במקרים יחד עם החניכים.
על כל קבוצה לספר מה המקרה וכיצד היא מציעה להתנהג
אפשר לשאול – האם קרה לכם פעם מקרה דומה? מה עשיתם אז?
בניסיון לפתור את הבעיות אנו מבינים ש על מנת שיהיה שלום וטוב בבית צריך שיהיו לנו או שצריכים אנו לפתח העצמנו תכונות מסוימות, לשם כך נעבור לשלב הבא:
נחלק את השבט ל 2 חלקים. כל קבוצה תקבל 20 שעועית או חומוס, גרגירי תירס או כל דבר קטן אחר.
ספרו לחניכים כי אתם עורכים עכשיו מכירה פומבית בתכונות ומידות ונתלה או נפזר את התכונות המוצעות למכירה:
עתה נציג תכונה מסוימת. ועל כל קבוצה להחליט אם היא מעוניינת בתכונה זו- ז”א חושבת שהיא נצרכת לשלום בבית ולהציע מחיר. אם גם הקבוצה השנייה מעוניינת, צריכה היא להציע מחיר גבוה יותר, עד שהקבוצה אחת מתייאשת ואז התכונה נמכרת לקבוצה השנייה, שהציעה את המחיר הגבוה של השעועית וכך הלאה.
-על הקבוצה לעשות שיקול דעת נכון מתי להשקיע ומתי לא. לפי הנצרכות של התכונה לשלום בבית.
(אגב- לא כדאי להשתמש בכל התכונות, זה יסרבל את החניכים. קחו 5-7 מגוונות ואפשר כמובן להוסיף תכונות משלכם.)
נספר לחניכים את 2 סיפורי ה”אחים” (נספח 2 )
נשאל את החניכים מה ההבדל ומה המשותף לשני הסיפורים?
בתחילת הפעולה נחשפנו לחשיבותו של הבית. ראינו כי אף אחד לא היה רוצה או מוכן לוותר על היקר מכל – ביתו שלו ומשפחתו.
הסברנו גם את הקשיים. ניסינו להתמודד עם כל מיני סיטואציות מחיינו בחיק המשפחה.
ראינו את הצורך בוויתור ובסבלנות ובהקשבה ו”קנינו” את התכונות הנצרכות לשלום בבית.
בסיפור ה”אחים” – על אנדרס ובראד הבנו היטב למה כל כך חשוב לנו – המשפחה והבית.
ראינו כמה היה רע לשני האחים על שרבו, על שהיו רחוקים זה מזה, על הזמן שבזבזו ועל האנרגיות. כמה קשה היה לכל אחד מהאחים להיות ב”כאסח” עם אחיו. לעומתם כמה טוב היה לשני האחים בסיפור השני כשגילו כמה כל – אחד אוהב את השני.
נסה רגע לחשוב על הבית שלנו. כמה פעמים רבנו על שטויות. כמה פעמים יכולנו לוותר ולא ויתרנו, סתם כי התעקשנו וכמה אנחנו, ובכוחנו הדבר, לעשות את הבית שלנו טוב, חם, אוהב יותר, שכיף ונעים להיות בו, תמיד ללא מריבות, וגם אם רבים – קראנו שאפשר לפתור את הכל, ובטח את המריבות שלנו שלא מתקרבות לאלו של אנדרס ובראד.
דילמות
1. באחד הערבים בבית משפחתך, החליט אבא לצאת לקניות. לבקשתך ולבקשת אחותך להצטרף אליו, הוא נענה ברצון. אתה כבר הצהרת, תוך כדי נעילת הנעלים כי אתה יושב “מקדימה” ליד אבא, חשבת שזה מספיק…
אחותך, זריזה ממך , חמקה החוצה. כשיצאת כבר ישבו אבא ואחותך אחת ליד השני מוכנים לנסוע.
“הי”, קראת, “אני אמרתי ראשון קדימה, קומי מיד” ביקשת, יעל אחותך לא הסכימה. ” אני תפסתי” היא אמרה. “מי שהלך מקומו ברח” הצהירה. אתה מאוד אוהב לשבת קדימה. אתה משחק בטייפ ומחליף מוזיקה וזכותך לדרוש. אך הגברת הצעירה לא זזה.
מה תעשה ?
2. מחר היום הראשון ללימודים. כבר מלפני יומיים את מתכננת את לבישת החולצה הכחולה החדשה. יש לה הדפס מהמם ושמרת אותה במיוחד… והנה הגיע היום הראשון ללימודים. בדרכך לנטול ידייך ולצחצח שניים את קולטת אותה- בלי בושה, אחותך הצעירה נורית, כשעל גופה, לא פחות ולא יותר, חולצתך הכחולה.
מה תעשי?
3. אתה ואחיך – אבי מטורפים על מחשבים. כל החופש לא הפסקתם לשחק. הבעיה שלכם היא שיש לכם רק מחשב אחד בבית. כל פעם שאתה מתכנן לשחק עם חברים או להחליף משחקים, אבי הקטן נתקע לך.
ראית אצל עידו משחק מהמם. משהו חדש. ביקשת ממנו שייתן לך קצת לשחק, ולהפתעתך הוא הסכים. אך רק לשעה אחת. רצת הביתה. בכניסתך אתה כבר רואה אותו . “קום”, אתה אומר לו. “אני חייב את המחשב עכשיו דחוף”. “אבל הרגע באתי”, הוא אמר. “אז מה?” אתה אומר. “לא רוצה לקום”, הוא עונה לך “מה תעשה לי ?”
מה תעשה במקרה זה ?
4. אימא הודיעה לכם שאינכם יוצאים מהבית עד שאתם לא מבצעים את העבודות הנ”ל. “לא יתכן שתגורו פה ולא תעזרו” אמרה.
לשטוף כלים, להוריד כביסה, לרוקן זבל. אתם שלושה אחים וצריכים לחלק את העבודה. כולכם רציתם להוריד כביסה, אך אף אחד לא מוותר. אורי כבר שורק לך מבחוץ.
מה תעשה ?
5. את והודיה באותו חדר. מזה שבוע שלם שאימא מבקשת לסדר את חדרכם ההפוך. היום היא הודיעה, כי אם לא תסדרו אותו , אתן לא יוצאות לשום מקום.
נכנסת לחדר והסתכלת על הדברים. “הכל שלה” – מחברות, בגדים, הכל. “מה אני אעשה שהיא בלגניסטית כזאת?” הודעתי לה שאני הולכת כי עליה לסדר לבד. הודיה סירבה בכל תוקף: “מה פתאום? לא יכול להיות” היא דרשה ממך לסייע לנקות ולסדר… את חייבת לצאת.
מה תעשי ?
6. אתה וקובי בזמן האחרון בכאסח רציני. פשוט רבים על שטויות. היום הוא ממש העלה את חמתך והלכתם מכות רציניות ממש. פתאום נכנס איציק אחיך. לא הבנת למה , פשוט משך אותך הצידה, ואמר לך להפסיק עם השטויות האלה ושתתבגר. היית בהלם.
“מה אתה מתערב?” קראת “זכותי” הוא אמר.
מה תעשה ?
7. מזה שבועות שאתה מחכה לגמר הגדול של “כוכב נולד”. אתה באמת לא יודע מי יזכה – נינט , גבסו או שירי. כולם כל כך טובים, אתה חושב. אתה וחברים אפילו עשיתם ניחושים מי יזכה. אתה מתפלל שהלוואי שנינט טייב תזכה. והנה הגיע הגמר הגדול בניצנים. אימא הכינה לך אפילו פופקורן וישבת לצפות
לפתע, נכנס אחיך הגדול בן ה 17, תפס את השלט והעביר לספורט. “סליחה?!?!?!?!?!?!” , הזדעקת “עכשיו אני רואה !”
“נראה לך” , הוא אומר, “יש משחק קריטי, אני חייב לצפות. חבל לך על הזמן. לך לחברים”
מה תעשה ?
8. אוריאל אחיך הקטן ילד מאוד נחמד. הבעיה היא שהוא ממש מתקרצץ לך ולחברים שלך. כל פעם שאתה רוצה לצאת, הוא מבקש להצטרף אליך וזה סיוט עבורך. כל הזמן אתה צריך לשמור ולהשגיח עליו.
יום אחד, יצאת עם חברים לבקר חבר חולה. מאוד לא רצית שאוריאל יבוא איתך, אפילו היסית לצאת בשקט, אך לא הועיל, הקטן קפץ עליך והודיע שהוא מצטרף. מצד אחד כבר נמאס לך, מצד שני – לא יפה.
מה תעשה ?
האחים :
שם האח האחד היה בראד , והשני – אנדרס. הם אהבו זה את זה מאוד. התגייסו ביחד, היו באותו מחנה, עברו ביחד את המלחמה כשהם משרתים באותה פלוגה, ושניהם על לדרגת רב – טוראי. כאשר חזרו מן המלחמה, הביטו בהם כל תושבי העיירה בגאווה, ואמרו שקשה יהיה למצוא שני בחורים טובים יותר.
זמן קצר אחרי שובם מת אביהם. היה לו רכוש רב, וקשה היה לחלק אותו לשני חלקים שווים. הם החליטו שלא כדאי לריב על רכוש, ובמקום להתווכח על כל חפץ וחפץ, יכריזו על מכירה פומבית של כל הרכוש. יקנה כל אדם בעיירה מה שדרוש לו, ואף הם יהיו עם שאר הקונים. והכסף שיקבלו תמורת החפצים יחולק. אמרו ועשו.
אך בתוך רכושו של האב הנפטר היה גם שעון זהב כה גדול ויפה שכשהוצע שעון זה למכירה, רבו עליו הקופצים מבין עשירי העיירה, אולם כשגם האחים הצטרפו למציעים ויתרו כל האחרים. בראד חשב שאנדרס יוותר לו ואנדרס חשב שבראד יניח לו לקנות את השעון. כל אחד הציע בתורו מחיר, ובשעת המשא ומתן הביטו זה בזה במבט קשה ומשכל אחד המשיך להציע ולא ויתר החליט אנדרס לסגת. עוד רגע אחד עמד במקומו מהסס, אנשים רבים כבר יצאו מהאולם, והנה ביניהם גם אנדרס.
“קח לך את השעון , בראד” צעק אליו מרחוק. “אך דע לך שאחיך כבר לא יבוא ב ד’ אמותיך!”
“ואני לא אכנס עוד לדלת ביתך”, ענהו בראד בחימה, הוא קפץ על סוסו ורכב משם.
מאותו היום לא נכנסו עוד האחים לבית שבו נולדו וגדלו.
אנדרס לקח לאישה בת איכר מן הכפר הסמוך, אך לא הזמין את בראד לחתונה. חייו של אנדרס היו קשים. שנה לאחר נישואין מתה פרתו היחידה. הפרה הייתה קשורה בית, ונפלה במקומה ומתה. איש לא ידע מה הייתה סיבת הדבר. באו אסונות אחרים, ומצבו הלך ורע. אך המכה הגדולה ביותר באה כשלילה אחד נפלה דליקה במתבן והוא נשרף כולו.
“מי שהוא השונא אותי עשה זאת בכוונה” אמר אנדרס, והוא בכה כל הלילה. מעתה היה אדם עני, ולא היה לו עוד כל חשק לעבוד.
בערב שלאחר הדליקה, בא בראד לביתו של אחיו. אנדרס שכב על מיטתו, אך כשבראד נכנס הוא קפץ על רגליו.
“מה אתה רוצה כאן?”, שאל קצרות, והביט ישר על פני אחיו.
בראד היסס רגע, ואחר כך אמר: “אני רוצה לעזור לך אנדרס. אתה נמצא במצב רע”.
“מצבי בדיוק כפי שרצית שיהיה! לך מכאן – או שלא אהיה עוד אחראי למעשי”
“אתה טועה אנדרס. אני מצטער…”
“לך בראד, או שהאל ירחם על שנינו…”
בראד נסוג צעד אחד.
“אם אתה רוצה את השעון”, אמר “תוכל לקבלו”.
“לא , בראד!” צעק אחיו, ובראד הבין שאין לו עוד מה להישאר.
בינתיים אירעו לבראד כדברים האלה: כששמע על האסונות הפוקדים את אחיו, בא שינוי בלבו, ורק גאוותו לא נתנה לו ללכת אל אחיו ולבקש שישלים איתו. עמה פעמים התקרב לביתו של אנדרס אך בכל פעם היה עיכוב: או שאדם נכנס לשם, באותו רגע, או שמישהו יצא, או שראה את אנדרס עומד בחוץ וחוטב עצים, ובראד לא הלך אליו. פעם פגש אותו ברחוב וראה שפניו השתנו והיו רזים יותר וחיוורים. רצונו להשלים עם אחיו גדל עתה יותר ויהיה אשר יהיה. ברחוב לא יכול לגשת אליו- היו יותר מידי אנשים. החליט שטוב יותר יהיה ללכת לביתו של אנדרס ולדבר איתו שם.
כשהגיע הערב, יצא לדרך, ניגש ישר לדלת. ברגע שעמד לדפוק, שמע שמזכירים את שמו. אשתו של אנדרס דברה: “אני משוכנעת שאחיך רוצה בשלום איתך. ראיתי אותו והוא כולו נתון למחשבות לבו. אין זאת כי אם עליך הוא חושב.”
“לא ” ענה אנדרס ” אני מכיר אותו. הוא חושב תמיד רק על עצמו”. היה שקט. בראד עמד בחוץ וזיעה כיסתה את פניו, אף על פי שהיה קר בחוץ. האישה הייתה עסוקה ; הוא שמע קול נקישת סיר. האש באח לחשה, ילד בכה ואנדרס דיבר אליו בקול שקט. לבסוף אמרה שוב האישה : “אני בטוחה ששניכם חושבים זה על זה , אבל אינכם מוכנים להודות בכך “.
“נדבר על דבר אחר”, אמר אנדרס.
אחרי זמן מה הוא קם ויצא מביתו, בראד הסתתר במחסן העצים. אך גם אנדרס נכנס שמה לקחת מעט עצים לתנור. בראד ראה אותו באופן ברור. הוא היה רזה מאוד, ובגדיו כאילו היו תלויים סביב לגופו. בראד לא זז. השקט היה כה רב, שבראד שמע את תקתוק שעון הזהב בכיסו. אנדרס ניגש לערימת העצים, אך במקום להתכופף ולהרים כמה בולי עץ, השעין את ראשו על קיר המחסן, הביט החוצה מבעד החלון ונאנח: “הוי, הוי, אלי, אלי…”
בראד לא שכח מלים אלה במשך כל ימי חייו. הוא רצה לצעוד קדימה ולחבק את אחיו. אך באותו רגע השתעל אנדרס והכל נראה כל כך קשה. הוא לא הצליח להתגבר על עצמו, ועמד של מקומו. אנדרס לקח מעט ענפים דקים ויצא. הוא עבר כל כך קרוב ליד בראד, שבענפים שרטו את פניו, אך אנדרס לא ברגיש בו.
בראד עמד שם עוד כעשר דקות. פתאום קמה רוח קרירה, ונגעה בפניו המיוזעים. הוא רעד. אחר כך יצא. לא היה בו די אומץ לגשת שוב לדלת אחיו ולהכנס . רעיון עלה על ליבו, הוא הדליק גפרור והבעיר קיסם עץ כמין לפיד, בעזרתו חיפש את הוו שעליו הייתה תלויה מנורת הנפט. על וו זה הוא תלה את השעון. הוא כיבה את קיסם העץ, זרק אותו ויצא. הוא הרגיש הקלה כל כך גדולה, שהוא רץ לביתו בקפיצות ובדילוגים כאילו היה ילד קטן.
למחרת שמע שהמתבן נשרף באותו הלילה. כנראה התעופפו כמה מן הגיצים מלפידו והבעירו את המתבן.
הידיעה באה על בראד כהלם. כל היום ישב לו באחת מפינות ביתו והתפלל. בערה יצא. היה לילה ירח בהיר. הוא הגיע לבית אחיו, חפר מעט פה ושם בין השרידים של המתבן השרוף ומצא גוש זהב קטן – כל מה שנשאר מן השעון. כשגוש זה בידו הוא נכנס לאחיו, לבקש שישלים איתו, אך כיצד קיבל אותו אחיו כבר שמענו.
ילדה קטנה ראתה אותו כשהוא חופר באפר של המתבן. כמה צעירים, בדרכם לנשף הריקודים, ראו אותו בשעה שהלך לכיוון בית אחיו בערב שלפני הדליקה. שכניו שמו לב להתנהגותו המוזרה ביום שלאחר השריפה, ומאחר שכל העיירה ידעה שהוא ואחיו שונאים בנפש, מסרו את הפרטים למשטרה, ונערכה חקירה. אמנם לא הצליחו להוכיח דבר, אך החשד נשאר קיים, עתה היה לו קשה עוד יותר להתקרב אל אחיו.
אנדרס חשב על בראד כשהמתבן עלה באש, אך הוא לא דיבר. כשראה את אחיו נכנס לביתו, בערב הבא, חיוור ובפנים משונות, התחזקה המחשבה בליבו: הוא מתחרט כעת, אך על פשע כזה כלפי אח – אין לסלוח. לכן לא הסכים לקבלו בביתו. יותר מאוחר הוא שמע כיצד מדברים אנשי העיירה על אחיו, ולמרות שהחקירה לא העלתה דבר, היה משוכנע שאכן אחיו הוא האשם. השניים נפגשו בבית- המשפט. בראד הביט באחיו כשהוא נכנס, לבוש בגדים קרועים ואנדרס הרגיש כאילו מבקש הוא ממנו דבר. הוא אינו רוצה שאומר דבר, חשב בליבו. וכששאל השופט, האם חושד הוא באחיו, אמר בקול רם וברור: “לא!”
אחרי אותו יום בבית המשפט התחיל אנדרס להרבות בשתייה, ומצבו הלך ורע. אך מצבו של בראד, אך על פי שלא שתה, היה רע עוד יותר. פניו השתנו עד כדי כך, שמכריו בקושי יכלו להכירו.
ערב אחד, בשעה מאוחרת, באה אישה ענייה לביתו של בראד, ובקשה שיבוא איתה. הוא הכיר אותה; הייתה זאת אשת אחיו. בראד הבין מיד מדוע היא קוראת לו. הוא החוויר, התלבש, והלך אחריה בלי לדבר. אור קלוש זרח מחלונו של אנדרס. הם נכנסו. ליד האח (התנור) יש ילד קטן ואכל פחמי עץ. פניו היו שחורים לגמרי. הוא הביט בהם וצחק, ושיניו הלבנות בלטו בתוך הפנים השחורות, היה זה ילדו של אנדרס.
על המיטה, מכוסה בכל מיני סמרטוטים, שכב אנדרס, חיוור ורזה ועיניו שקועות בחוריהן. ברכיו של בראד רעדו. הוא ישב לרגלי המיטה ופרץ בבכי. החולה הביט בו בלי הפוגה ולא פתח את פיו. לבסוף ביקש מאשתו שתצא את החדר, אך בראד רמז לה בתנועת יד שתישאר. ואז התחילו האחים לדבר. הם הסבירו זה לזה הכל. מן היום שרבו בעת המכירה ועד ליום זה בו נפגשו סוף סוף. בראד הוציא לבסוף את גוש הזהב מכיסו והראה אותו לאחיו. במהלך השיחה הובהר לשניהם שלא ידעו יום מאושר בחייהם מאז פרצה המריבה. אנדרס לא דיבר הרבה, כי היה חלש מאוד. אך בראד נשאר ליד מיטת החולה לא זז ממנה כל ימי חוליו.
“כעת בריא אני לגמרי”, אמר אנדרס בוקר אחד, כשהתעורר משנתו ” מעכשיו נהיה תמיד ביחד, כמו בימים ההם, ולא נעזוב זה את זה לעולם”.
אך באותו יום מת.
בראד לקח את אשתו ואת הילד לביתו, ומאותו יום דאג לכל מחסורם. הדברים שנאמרו בין האחים ליד במיטה נתגלו ברבים, וכל אנשי הסביבה ידעו מה קרה. מאז עלה כבודו של בראד בעיניהם. כולם כיבדוהו כאדם שצרות רבות עברו עליו ולבסוף מצא מנוחה לנפשו. יחס הכבוד של שכניו השפיע לטובה על בראד. הוא החליט, שעליו לעשות משהו כדי להביא תועלת לאנשי העיירה, ועל כן היה למורה. והדבר,אותו הדגיש בפני תלמידיו יותר מכל, היה שיאהבו איש את רעהו, שירבו בשלום ויתרחקו מריב והוא הראשון שהלך בדרך זו והיה אהוב על תלמידיו כחבר וכאב .
(מאת הסופר הנורבגי בירנסטרנה בירנסון מתוך הספר “בין אדם לחברו” של אברהם שטאל.)
(לפני שמספרים את הסיפור הזה אפשר לשאול את החניכים אם הם מכירים סיפור אחים שונה מזה ששמעו עכשיו, אם הם יבינו במה מדובר אין צורך לספר את הסיפור הזה אלא להזכיר אותו בלבד.)
מעשה בשני אחים שבזכותם יצא שלום ואחווה לכל העולם:
לפנים בישראל היו שני אחים. הבכור היה ערירי והצעיר היה בעל אישה ואב לשלושה ילדים קטנים.
שני האחים היו עניים ולא היה להם דבר מלבד חלקת שדה אשר ירשו מאביהם.
לא חפצו האחים לחלק ביניהם נחלתם כי אהבו איש את רעהו ועבדו את האדמה יחד. אחרי הקציר ספרו את האלומות וחלקו אותן ביניהם חלק כחלק. עשו מהם שתי ערמות- כל אחד על יד אוהלו.
כאחד הלילות אחרי הקציר, שכב האח הבכור לישון על יד ערמתו, אך שנתו נדדה. הוא חושב על אחיו:
“אחי הוא בעל אישה ובנים ועליו לדאוג לכל מחסורם. להאכילם ולהשקותם, להלבישם ולהנעילם. ואני הולך ערירי בלי אישה ובלי בנים. למה זה אני לוקח מהתבואה חלק שווה עם אחי? לא טוב הדבר אשר אני עושה.”
הבכור קם ממשכבו, לוקח מספר אלומות מערמתו ושם בערמת אחיו.
באותו לילה נדדה גם שנת האח הצעיר וגם הוא חשב:
“צר לי על אחי ההולך ערירי. לי יש בנים ולעת זקנתי, כאשר לא יהיה בי כוח לעבוד יכלכלוני בני. אך אחי, מה יעשה כאשר יזדקן?”
הצעיר קם ממשכבו, לוקח אלומות אחדות מערמתו ושם אותן בערמת אחיו.
ביום המחרת בבוקר ראו האחים והנה ערמותיהם גדולות כשהיו ומספר אלומותיהן לא חסר מאומה. ויתפלאו מאוד. אל לא הגידו איש לאחיו דבר.
בלילה השני עשו האחים עוד פעם מה שעשו אמש.
אך בלילה השלישי נפגשים האחים באמצע הדרך ונופלים איש על צווארי אחיו.
ה’ ראה את מעשי האחים, ויברך את המקום שבו נפגשו ובאחרית הימים בנה שלמה בן דוד במקום הזה את בית המקדש- הוא הבית אשר ממנו יצא שלום ואחווה לכל העולם.