תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקורות להרחבה:

תכנית אוגנדה
מתוך הספרון ‘דרכה של תנועה’: הפסקה ‘התאמה מושלמת’.

שו”ת מתוך אתר ‘חברים מקשיבים’ – נספח 4.

ציוד נדרש:

מקרן ורמקולים. חשוב שיהיו טלפונים חכמים עם ווטסאפ זמין וחיבור פשוט מהטלפון הנייד למחשב.

מהלך הפעולה:

שלב א-

• הקרינו את הסרטון או השמיעו את השיר מיוטיוב ‘למה לא אוגנדה’ https://youtu.be/fUnGtbR0OeU .

מילות השיר: בנספח 1

• ספרו לחניכים מה עומד מאחורי השיר:
  בתקופה שלפני קום המדינה הציעו להרצל, חוזה מדינת היהודים, להקים את המדינה באוגנדה שבאפריקה ולא בארץ ישראל. שאלו את החניכים לדעתם, האם לא היה עדיף לנו להיות באוגנדה?.
• שלחו את החניכים לתחרות:
  חלק זה של הפעולה אורך כחצי שעה. שימו לב לכך שהחניכים ערים לזמנים. חשוב להזהיר את החניכים מראש שיש ללכת רק למקומות ציבוריים ואין להיכנס לבתים או מקומות פרטיים. בנוסף, הדגישו את עניין הזהירות בדרכים והזכירו שאין לרדת לכביש ולחצות כביש בצורה מסוכנת. שימו לב! בעיר או במקומות סואנים כדאי לצאת עם החניכים יחד למקום מרכזי ושם לחלק את החניכים לקבוצות.
  חלקו את החניכים לזוגות או שלישיות. על כל קבוצה לצלם במקומות שונים אנשים שונים שיענו על השאלה: “למה אתה גר דווקא בארץ ישראל?” ניקוד מיוחד יינתן על צילום אנשים מקוריים, על כמות נשאלים גבוהה ועל תשובות מקוריות שיתקבלו.
  כל סרטון שהחניכים מסיימים לצלם, עליהם לשלוח לאחד המדריכים שנמצא בסניף, שבינתיים יעלה הכול על המחשב כדי שכשהחניכים יחזרו מהצילום כל הסרטונים יהיו מוכנים להקרנה.
  בסניפים בהם אין לחניכים טלפונים חכמים ניתן לבקש מהחניכים להביא מצלמות מהבית, ובסניף לעלות את הסרטונים למחשב. לחילופין, ניתן לבקש מהחניכים לכתוב את תשובות האנשים.
• בסניפים בהם אין מקרן ניתן לשוחח עם החניכים על התשובות ששמעו.

שלב ב-

• הקרינו את הסרטונים בסניף ועברו עם החניכים על תשובות האנשים.
  מה היו התשובות? האם היו תשובות שהתחברתם אליהן יותר? האם היו תשובות שפחות? עם מה לא הסכמתם? מה אהבתם בתגובות האנשים? (עם השבטים הנמוכים אפשר לדבר יותר על החוויה שבה כל אחד עונה אחרת, ומה הם חושבים ומרגישים כלפי זה).
• סיפור עלייה לארץ:
  חלקו והקריאו לחניכים את אחד מסיפורי העלייה לארץ המצורפים (נספח 2). חניכים שרוצים לשתף בסיפור עלייתם או בסיפור של מישהו שהם מכירים מוזמנים לשתף. מטרת חלק זה היא לחוות ביחד מדוע הגענו דווקא לפה, וכיצד במשך שנים היהודים חלמו דווקא על ארץ ישראל.
• ניתן לחלק את השבט לשלוש קבוצות שכל אחת מהן תקבל סיפור אחד.לאחר שילמדו את הסיפור כל קבוצה תשתף בתחושות מהסיפור או בנקודה המרכזית לדעתה.

שלב ג-

• דיון:
  בקשו מהחניכים להחליט למה הם נמצאים דווקא בארץ ולא במקום אחר, מהי הסיבה שהם מחוברים אליה יותר מכל.
• יישום הסרטון המסכם ועריכתו (נספח 3):
  צלמו את החניכים מספרים למה החליטו שאנחנו צריכים להיות דווקא בארץ ישראל. עִרכו את הסרטון (תוכלו להוסיף כיתוב מעניין וסרטונים מיוחדים של האנשים שפגשתם ברחוב), כִתבו שבט וסניף והעלו לדף הפייסבוק התנועתי לתחרות ארצית בין הסרטונים על הסרטון המיוחד והמעניין ביותר.

סיכום:

בפעולה עסקנו בשאלה למה אנחנו נמצאים דווקא פה. נפגשנו עם האנשים ברחוב שסיפרו לנו כל אחד מסיבותיו הוא מדוע הם נמצאים דווקא בארץ ישראל. יכול להיות שנפגשנו עם אנשים שלא כל כך מרוצים, וגם על זה שווה לדבר. בסוף הפעולה חווינו את סיפורי העלייה לארץ, והחלטנו יחד כשבט למה אנחנו נמצאים דווקא פה.

מדריך יקר, חשוב שתגיע לפעולה מוכן, שתדע מה אתה רוצה להגיד, שתדע לומר לחניכים שלך למה לדעתך חשוב להיות פה. תוכל לספר להם את סיפור העלייה לארץ של משפחתך, לספר להם שאנחנו מאמינים שדווקא זו הארץ שלנו מכל הארצות. אנו ממליצים ללמוד את הפסקה ‘ההתאמה המושלמת’ לפני הפעולה, כדי שתדע לנסח במדויק מה כוונת הרב קוק בפסקתו על הקשר שלנו לארץ ישראל.

הצעה לצ’ופר:

הסיפור של ממו ומשפחתו, כדאי להדפיס יפה לחניכים ולחלק. נספח 2

נספחים:

נספח 1- השיר ‘למה לא אוגנדה’:

למה לא אוגנדה

שלישיית מה קשור 
מילים: אסי ישראלוף, שלום מיכאלשוילי וציון ברוך

הרצל עשית טעות חמורה 
הלכת בחרת מדינה לא נכונה 
עמדת במרפסת צילמו אותך תמונה 
אמרת אם תרצו אין זו אגדה 

הרצל עשית החלטה לא נכונה 
בבאזל ישבת הקמת מדינה 
במקום להשתזף עם כושיות בים 
פותח חדשות רואה רק בלגן…

למה לא אוגנדה? למה לא אוגנדה?
ונפתרו פה כל הבעיות 
למה לא אוגנדה? למה לא אוגנדה?
מלחמות במקום רק ליהנות 
למה לא אוגנדה? למה לא אוגנדה?
לאוטובוסים אנחנו לא עולים 
למה לא אוגנדה? למה לא אוגנדה?
תשעים ושמונה אחוז מובטלים 

הרצל אם היית נמצא כאן היום 
מנסה להתפרנס או לעשות שלום 
היית רואה אותנו ומיד אומר 
חבר’ה, טעיתי אני מצטער!

למה לא אוגנדה…

הרצל טעית, הרצל טעית…
ה ר צ ל 

נספח 2-

הסיפור של ממו ומשפחתו:

עוד לא הספקנו להתאבל כראוי על מותו של טריקו אחינו הקטן ואסון נוסף פקד אותנו.

מחלה שלא ידענו את מקורה תקפה כמה מהילדים והנשים שהלכו ונחלשו מיום ליום.

הייתה זו מחלה מדבקת, מגיפה, וגם אימא שלנו הייתה בין החולים. רק מעטים החלימו ממנה.

אימא לא נמנתה עליהם.

ליבה נשבר עם מותו של אחינו הקטן, שלא התאמץ לגבור על תלאות הגוף כשנתקף במחלה הקשה.
אינני מסוגל לדבר על האופן בו מתה אמי.

נאלצתי לעשות זאת פעם אחת, וזה היה קשה ומכאיב מאוד.

הפצע שנפער בנפשי ממשיך להציק ורק לעיתים רחוקות מאוד אני מצליח להתעלם ממנו.

השתדלתי להיות קרוב כל הזמן אל למלם אחותי הקטנה…

“מדוע לקח מאיתנו אלוהים את אימא שלנו ואת טריקו?” שאלה למלם בעיניים דומעות, “כל כך אהבתי אותם! אתה לא תעזוב אותי אף פעם, נכון ממו?” 

לחצתי את ידה של למלם הנתונה בידי ובכייה השקט הפך להתייפחות. אבל היא השתדלה לעצור בעצמה ולהחניק את אנקות הצער שעלו ובקעו מתוך גרונה.

“חכי, למלם, שנבוא לארץ ישראל. תראי שיהיה לך כל כך טוב שם, שלא תחשבי על הדברים הרעים, ולא תזכרי אותם עוד”.

סיפור העלייה של דוד מרטין

מאז שאני זוכר את עצמי, עוד בהיותי ילד קטן, תמיד חלמתי להיות חלק ממשהו גדול. רציתי להקדיש את חיי למען דברים חשובים ולקחת חלק במהלכים היסטוריים.

ואז, יום אחד, פקחתי את עיניי וראיתי שהדבר הכי גדול אי-פעם בהיסטוריה האנושית קורה מול עינינו.

עם, שהוגלה מארצו באלימות רבה לכל קצווי תבל, חוזר לארצו ומקים בה מדינה. דבר זה לא קרה בהיסטוריה. העם הזה גם מחייה שפה שהייתה שפה מתה, עוד דבר שלא היה בהיסטוריה. הוא מחייה לא רק את עצמאותו, ולא רק את שפתו, אלא גם את תרבותו.

עם ישראל בשובו לארץ גם מקיים, מילה במילה, אות באות, את דברי הנביאים ומגשים את החלום של דורות של אנשים שלא זכו להגיע למעמד זה.

כל זה קרה עם הקמת המדינה, אך ממשיך להתרחש גם היום עם קיבוץ הגלויות ופריחת מדינת ישראל בדרכה להפוך למדינה שהיא עתידה להיות.

פקחתי עיניים, ראיתי את הדברים האלו ואמרתי: מצאתי את משימת חיי. מדינת ישראל היא משימת חיי.

לצאת מהחלום

כתוב בספר תהילים: “בשוב ה’ את שיבת ציון, היינו כחולמים”.

הרבה פירושים ניתנו על המושג “כחולמים” אבל פירושו של הרב דרוקמן שצמח מהמציאות שלנו היום, הוא הפירוש אליו התחברתי ביותר.

כדי להבין את משמעות הביטוי נתאר לנו מורה המעביר שיעור בכיתה, ורואה לפניו תלמיד היושב ו”חולם”: עיניו פקוחות, הוא כלל אינו ישן, אך בכל זאת חולם. אם תשאל אותו מה היה בשיעור הוא לא ידע דבר, שכן לא שמע אף מילה מהשיעור בעת ש”חלם”.

הוא היה עסוק או מוטרד מדבר-מה, לפעמים זה אפילו חשוב מאוד, כך שהתנתק לגמרי מסביבתו ומן הנעשה בשיעור. בדרך דומה אפשר להבין את “היינו כחולמים”.

עם ישראל חוזר לארצו, מקים מדינה, מגשים חלום בן 2000 שנה, מקבץ גלויות מכל קצות העולם, אך רוב האנשים לא מודעים לגודל השעה. רוב האנשים מוטרדים בדברים אחרים – לפעמים חשובים ביותר, אבל לא עיקריים.

אם מתעסקים רק בפרטים, רק במילקי שיותר זול בגרמניה, ורק במשכורות הגבוהות יותר באמריקה, או בתרבות הפוליטית הבעייתית שיש בארץ, אז מפספסים את התמונה הגדולה והופכים להיות “חולמים”.

הדברים האלו הם חשובים ביותר, ולכן אני מקדיש שעות רבות למלחמה ביוקר המחייה, בפוליטיקה ובהגדלת התפוקה של העובד הישראלי. אך מכיוון שאני רואה את הדברים בתוך התמונה הרחבה יותר, אז אני לא מעלה על דעתי לקרוא לאנשים “לרדת לברלין” בגלל המילקי או לאיים שהילדים שלי יעזבו עוד מעט.

סיפורם של משפחת הכהן, סקלי:

יום שבת, בית הכנסת הגדול באוג’דה, מרוקו, תפילה אחרונה לפני היציאה לדרך אל מחנה המעבר לעולים שבקזבלנקה לקראת העלייה לארץ. כל ההכנות המוקדמות מאחורינו, הכול מוכן ומה שנשאר זה להמתין לצאת השבת כדי לעלות לרכבת הלילה לקזבלנקה. תוך כדי התפילה דוד יהודה נכנס לבית הכנסת נרגש כולו כשהוא אוחז בידו עיתון. ומה בעיתון? ….. בעיתוי “מושלם” עם ההכנות שלנו לעלייה לארץ מבשר לנו העיתון על ההחלטה לסגור את שערי העלייה לארץ. ממש כך! אז מה עושים?… אחרי כל ההכנות הנפשיות והפיזיות, אפילו בשורה מרה ומרתיעה שכזאת לא יכולה לשבור את הנחישות או לשכך את ההתלהבות, דוד יהודה מחליט בלי כל היסוס שממשיכים כרגיל.

אחרי שלושה חודשים במחנה בקזבלנקה הודיעו לנו שאנחנו יוצאים לדרך כשהיעד הוא טנג’יר, במטרה שמשם נגיע מהר ככל האפשר למחנה העולים שבגיברלטר הסמוכה. אנשי המוסד אינם מוכנים לקחת סיכונים וההנחיות המפורשות הן לפעול בחשאיות גמורה. משם עברנו בחשאי בין מחנות לקראת העלייה לארץ עד שהגענו למחנה במרסיי.

שהינו במחנה במרסיי שלושה שבועות וקיבלנו אישור לצאת לנמל במרסיי. שמחה רבה והתרגשות גדולה אוחזת בכולנו. תוך מספר שעות כולנו יחד בדרך אל האנייה שתוביל אותנו לארץ ישראל.

רחש גלי הים, משבי הרוח הקרירים, העלטה וקולות המלחמה שברקע הם תפאורה נפלאה לזיכרונות ממרוקו שעם כל הקסם שבהם אין חרטה על כך שהם נחלת העבר והם בָּמָה נהדרת להרהורים על מסע העלייה הארוך לארץ שהגיע לקצו והביא אותנו אל הארץ המובטחת, הארץ שבה הוא יכול לשים את מבטחו.

אחרי מספר חודשי שהייה בעכו עברנו לגור בשכונת מקור חיים שבירושלים. תם ונשלם מסע נדודים שהחל אי שם לפני אלפיים שנה. המעגל שראשיתו בירושלים של ימי הגלות נסגר בירושלים של ימי התקומה ושיבת ציון המחודשת.

נספח 3-

עצות לעריכת סרטון:

1. בחרו תוכנת עריכה – התוכנה שנמצאת ברוב המחשבים לעריכת וידיאו היא windows movie maker .זו היא תוכנה פשוטה להפעלה עם הוראות בעברית.
2. הוסיפו את הסרטונים שצילמתם לפרויקט שפתחתם בתוכנה, הוסיפו כתוביות מלוות. כדאי להוסיף גם שיר, נעימה לרקע.
3. חשוב! שימו לב שיש לכם מספיק מקום על המחשב לשמור את הסרטון שערכתם ואחר כך העלו אותו לדף הפייסבוק של התנועה.

נספח 4-

שאלה ותשובה מתוך אתר ‘חברים מקשיבים’:

שאלה:

הטיעון שלנו שארץ ישראל שייכת לנו מנומק בכך שה´ נתן לנו אותה, אבל לי קשה עם הטענה הזאת. למה דווקא אותה, ובאיזה זכות אפשר “לזרוק” את מי שהיה בה קודם?

תודה רבה

דנה

תשובה:

שלום דנה

שאלת שאלה טובה. מדוע הקב”ה נתן לנו את ארץ ישראל דווקא מכל הארצות? ואוסיף ואשאל – מדוע הוא בחר בירושלים דווקא? ומדוע בחר בעם ישראל דווקא?

כלומר השאלה שלך מצד אחד חשובה ורצינית, ומצד שני, לא משנה איפה היה בוחר הקב”ה לשים אותנו, הייתה עולה שאלה כזו – למה דווקא שם? ולמה דווקא את העם ההוא. זוהי שאלה אינסופית…

ועדיין ארץ ישראל יש בה כמה דברים ייחודיים מעל פני ארצות אחרות שאולי בגללם ואולי היא נוצרה ככה כדי שהיא תתאים לנו כמו כפפה ליד.

א. ארץ ישראל לא משופעת בגשמים, ומצד שני אין בה נהרות רבים. במילים אחרות, בארץ ישראל נתונים הרבה יותר לחסדי השמיים שייתנו לנו מים. אין לנו המון נחלים כמו במצריים ומצד שני אין לנו כל כך הרבה גשם כמו באירופה ובאמריקה. זה גורם לכך שאנחנו מוכרחים ליצור קשר עם הקב”ה ולא לשכוח אותו.

ב. ארץ ישראל נמצאת על התפר בין שלוש יבשות – אסיה, אירופה ואפריקה, מה שהופך אותה למאוד מרכזית בעולם, מקום שראוי למרכז כל האנושות.

ג. בארץ ישראל יש במיניאטורה את כל הנופים בעולם – בקעה, מדבר, הרים, שלג, נווה מדבר, קור, חֹם, ירוק, חוּם, מעיינות, מישור, ים המלח.

באיזו זכות אנו מעיפים את קודמינו? כיון שכל העולם שייך לקב”ה הוא מחליט את מי הוא שם איפה כמו שכותב רש”י הראשון לתורה “כל הארץ של הקב”ה. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”. כשהקב”ה מחליט שהעמים ששכנו כאן עברו את הגבול מבחינת עוונות אז הוא שם פה את עם ישראל, “דור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה”. ומרגע שהגיעו לכאן עם ישראל זו הארץ שלנו.

השאלה היא מול מי את מחפשת לטעון את הטענות האלה. אם זה מול הערבים אז בכלל אין על מה לדבר כי ה”עם” הפלשתינאי בכלל לא היה קיים עד לפני מאה שנה, ואנחנו אלו שהחיינו את כל השבטים שהתנחלו פה והפכנו אותם לעם בכך שהכרנו בהם כישות שדורשת מאתנו שלום תמורת שטחים…

אם תעייני בעדויות היסטוריות שלפני העלייה הראשונה תראי שהארץ די שוממה ולא היה כאן ישוב רציני של אף אחד (כמובן שלאורך כל הדורות מבית שני היה כאן יישוב יהודי בגודל כזה או אחר ומי שהתחלף היו השליטים – נוצרים או מוסלמים).

אז אם כן, אין מי שהיה כאן “קודם”. הכנענים כבר מזמן לא קיימים בעולם ומאז אנחנו קיבלנו מהקב”ה את הזכות לשבת כאן.

מקווה שהשאלה שלך קיבלה מענה הולם.

יקיר