איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
“כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן וּפְרָטִי, מִכָּל הָרַעְיוֹנוֹת הָרוּחָנִיִּים בִּכְלָל וּבְיִחוּד אוֹתָם הַמִּשְׂתָּרְעִים עַל הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, כְּשֶׁהוּא נִסְקָר מִצַּד תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ, נַעֲשֶׂה גָּדוֹל וּכְלָלִי מִיָּד כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵף אֶת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּקִרְבּוֹ”.
הערה למעבירים:
אפשר להתחיל בשאלה פתוחה לחבר’ה: מהם המקצועות התורניים שאתם לומדים בבית הספר? האם אתם חושבים שהלימוד שלכם שונה מלימוד של ילד בן גילכם שגר היום בארצות הברית או בצרפת? האם מלמדים דברים שונים או שהתורה הנלמדת שווה בכל המקומות גם אם אין הבדל בחומר הנלמד? האם מהות הלימוד שונה?
הרב קוק כותב שכאן ובחו”ל אפשר ללמוד את אותה תורה, את אותו ‘טקסט’, ההבדל הוא בדרך הלימוד ובהשפעת התורה על חיינו כאן ובחו”ל. כשאנו לומדים תורה כאן המחשבות שלנו אינן רק על ההתגדלות שלנו בתורה, כאן אנו חושבים על כלל ישראל, על היישום של המצוות התלויות בארץ, של מצוות יישוב הארץ ושל מסירות נפש לעם ישראל.
“כשם שהמצות המעשיות בכללן בכל מלואיהן הלכו עמנו בגולה ושמרו לנו בה את לח חיינו ובת חותם רוחנו על פי עצמותנו הפנימית, הביאו אותנו לאלה ימי התחלת תקופת ההארה לחיים של חפץ תחית האומה בארצנו, כן יביאו אותנו המצות התלויות בארץ לידי רוממות החיים שעל פי צורתם השלמה הן נקבעו. וכל אשר נוסיף להתבונן במהותן של המצות התלויות בארץ כולן ונראה כמה רחוקות הן מאתנו, כמה חיינו צריכים להיות בתנאים יותר בריאים וחזקים עד שיהיו אלו המצות מתקימות בהם, כן יגדל בנו החשק לקים באהבה וביקר את אותו החלק שאנו יכולים לקימו… הננו מעשירים את נשמת אומתנו באותה אש הקדש אשר תהיה לשלהבת הקדש מלאת החיים לעת חיה” (אורות התחיה ה).
זו הייתה המהות בהקמת בני עקיבא:
“בני עקיבא כתנועת נוער, מעוניינת להחדיר בלב חבריה רעיונות שונים ולחנכם לקראת חיים שהם לדעת התנועה חיי היהודי האידיאלי, חיי היהודי הישר עם אלוקיו ועם חבריו.
בגולה לא היה הדבר קשה, לחנך נער יהודי להיות ישר בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, היה אחד הדברים הרגילים והשגרתיים ביותר. ברוב ארצות אירופה ידעו שבהגיע הנער לגיל מסוים עליו ללכת ללמוד בישיבה ובגיל מבוגר או שהצטרף לאביו בפרנסת הבית או שאביו דאג לו לשידוך מוצלח שיוכל להמשיך ללמוד על חשבון חותנו, זה היה למעשה היהודי האידיאלי, כי כל תפקידם של יהודי הגולה היה לשקוד על חינוך עצמם.
אולם לא כן כיום כשאנו נמצאים בארצנו, כאן עלינו לחיות חיי עם חפשי בארצו והאדם האידיאלי הפך להיות האדם המשלב את תורתו בחיי העבודה.
לומדי התורה לא בנו את הארץ ובוני הארץ לא שמרו את התורה. תנועת בני עקיבא העמידה לעצמה כמטרה לעצב את אופיו של היהודי האידיאלי. לשם כך עלינו ללחום בשני המחנות הללו בכל אחד בנשק אחר, עלינו לחנך את הנער בדרך חדשה שלא היתה ידועה לו ולהוריו עד עכשיו.
אין אנו תנועת מעבר בין המחנה הדתי והחלוני כפי שרבים טוענים, אנו העמדנו לעצמנו שאיפה שהיא למעלה משאיפתו של המחנה הדתי עד עכשיו, שאיפה עליונה וקשה” (זרעים, ניסן תשי”ב).
הקמת בני עקיבא דרשה חשיבה על הכלל, הסתכלות רחבה יותר על המציאות.
במשנה במסכת אבות פרק ו כתוב: “והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים… נושא בעול עם חבירו מכריעו לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו על השלום…”.
יואל שוורץ, בספרו על הרב בן ציון אבא שאול, כתב: “אחד המידות שבהן נקנית התורה היא ‘נושא בעול עם חברו’, הסבא מקלם בספרו חכמה ומוסר (חלק א’ סימן ב’), הרחיב לבאר מדוע זו מעלה כה חשובה. ובתוך דבריו כתב: ‘שהיא כליל המעלות, ובפרט במה שנוגע לזולתו בין לגופו ובין לנפשו, ולכן דיברנו כמה פעמים שראשית הופעת תולדה של משה רבנו ע״ה היתה ״וירא בסכלותם״ וכפירש״י שם, שנתן עיניו ולבו להיות מיצר בצרתם והיינו, כי היה מוכן להיות שליח, להיטיב עם ישראל בגופם, ולעבוד את האלקים בהר הזה, הוא הר סיני, לכן הודיעה התורה הוא האיש הראוי להיות שליח לישראל, כי יש לו מידה זו ״נושא בעול עם חביריו״ המורה על מעלת גופו ונפשו
נסיים בדברים שאמר הרב יהושע ויצמן (ראש ישיבת ההסדר מעלות): “המהר”ל מוסיף ענין נוסף במידת ‘נושא בעול עם חברו’, מעבר לצד הפרטי של היות האדם טוב. הנושא בעול עם חברו ‘אינו נבדל מן הכלל’.
הרצי”ה זצ”ל היה מדגיש את חשיבות לימוד התורה מתוך ברכת התורה: ‘אשר בחר בנו מכל העמים’, ומתוך כך: ‘נתן לנו את תורתו’. ישראל קדמו לתורה, והקישור לתורה הוא רק מתוך חיבור לכלל ישראל”
האדם צריך להיות טוב, כי כך הוא מחובר אל הכלל, ובלא חיבור אל הכלל – אין חיבור לתורה.
בדברים אלו אפשר לסכם את עניינה של תורת ארץ ישראל: תורת הארץ דורשת שנלמד אותה מתוך חיבור לכלל עם ישראל.
למעבירים: אפשר לדבר בדיון פתוח על המשמעות של זה לגבינו. מה זה אומר ‘לשאת בעול’? כיצד אנחנו יכולים להתחבר לכלל? איך מתוך לימוד תורה אפשר להתחבר לכלל?
“כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן וּפְרָטִי, מִכָּל הָרַעְיוֹנוֹת הָרוּחָנִיִּים בִּכְלָל וּבְיִחוּד אוֹתָם הַמִּשְׂתָּרְעִים עַל הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, כְּשֶׁהוּא נִסְקָר מִצַּד תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ, נַעֲשֶׂה גָּדוֹל וּכְלָלִי מִיָּד כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵף אֶת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּקִרְבּוֹ”.
הרב קוק כותב שכאן ובחו”ל אפשר ללמוד את אותה תורה, את אותו ‘טקסט’, ההבדל הוא בדרך הלימוד ובהשפעת התורה על חיינו כאן ובחו”ל. כשאנו לומדים תורה כאן המחשבות שלנו אינן רק על ההתגדלות שלנו בתורה, כאן אנו חושבים על כלל ישראל, על היישום של המצוות התלויות בארץ, של מצוות יישוב הארץ ושל מסירות נפש לעם ישראל.
זו הייתה המהות בהקמת בני עקיבא:
“בני עקיבא כתנועת נוער, מעוניינת להחדיר בלב חבריה רעיונות שונים ולחנכם לקראת חיים שהם לדעת התנועה חיי היהודי האידיאלי, חיי היהודי הישר עם אלוקיו ועם חבריו.
בגולה לא היה הדבר קשה, לחנך נער יהודי להיות ישר בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, היה אחד הדברים הרגילים והשגרתיים ביותר. ברוב ארצות אירופה ידעו שבהגיע הנער לגיל מסוים עליו ללכת ללמוד בישיבה ובגיל מבוגר או שהצטרף לאביו בפרנסת הבית או שאביו דאג לו לשידוך מוצלח שיוכל להמשיך ללמוד על חשבון חותנו, זה היה למעשה היהודי האידיאלי, כי כל תפקידם של יהודי הגולה היה לשקוד על חינוך עצמם.
אולם לא כן כיום כשאנו נמצאים בארצנו, כאן עלינו לחיות חיי עם חפשי בארצו והאדם האידיאלי הפך להיות האדם המשלב את תורתו בחיי העבודה.
לומדי התורה לא בנו את הארץ ובוני הארץ לא שמרו את התורה. תנועת בני עקיבא העמידה לעצמה כמטרה לעצב את אופיו של היהודי האידיאלי. לשם כך עלינו ללחום בשני המחנות הללו בכל אחד בנשק אחר, עלינו לחנך את הנער בדרך חדשה שלא היתה ידועה לו ולהוריו עד עכשיו.
אין אנו תנועת מעבר בין המחנה הדתי והחלוני כפי שרבים טוענים, אנו העמדנו לעצמנו שאיפה שהיא למעלה משאיפתו של המחנה הדתי עד עכשיו, שאיפה עליונה וקשה” (זרעים, ניסן תשי”ב).
הקמת בני עקיבא דרשה חשיבה על הכלל, הסתכלות רחבה יותר על המציאות.
במשנה במסכת אבות פרק ו כתוב: “והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים… נושא בעול עם חבירו מכריעו לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו על השלום…”.
יואל שוורץ, בספרו על הרב בן ציון אבא שאול, כתב: “אחד המידות שבהן נקנית התורה היא ‘נושא בעול עם חברו’, הסבא מקלם בספרו חכמה ומוסר (חלק א’ סימן ב’), הרחיב לבאר מדוע זו מעלה כה חשובה. ובתוך דבריו כתב: ‘שהיא כליל המעלות, ובפרט במה שנוגע לזולתו בין לגופו ובין לנפשו, ולכן דיברנו כמה פעמים שראשית הופעת תולדה של משה רבנו ע״ה היתה ״וירא בסכלותם״ וכפירש״י שם, שנתן עיניו ולבו להיות מיצר בצרתם והיינו, כי היה מוכן להיות שליח, להיטיב עם ישראל בגופם, ולעבוד את האלקים בהר הזה, הוא הר סיני, לכן הודיעה התורה הוא האיש הראוי להיות שליח לישראל, כי יש לו מידה זו ״נושא בעול עם חביריו״ המורה על מעלת גופו ונפשו’