"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם", אמר להם הקב"ה לישראל, אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר "ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט, כ"ג). כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע לאחרים? לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא, עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן. אמר הקב"ה לישראל: לימדו ממני, כביכול אני צריך, שנאמר: ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם".

(מדרש תנחומא קדושים ח')