תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד נדרש:

בלונים, סמיילים (נספח 1) או מימרות (נספח 2), דפי A5 עם מספרים מ-1 עד 21, צ'ופרים (נספח 3).

מהלך הפעולה:

שלב א – החניכים ירגישו שהאחריות בידיים שלהם.

שחקו עם החניכים משחק – נפחו בלון ואמרו לחניכים שאסור לבלון לגעת ברצפה, ואם הוא נוגע הם נפסלים. בכל שתיים-שלוש דקות הוסיפו עוד בלון בהתאם למספר המשתתפים; אל תוסיפו יותר מדי, כדי שהם לא ייפסלו בכוונה. כשייראה לכם שהמשחק מוצה, הכריזו שהמשחק הסתיים והושיבו את החניכים במעגל.

שלב ב – החניכים ישתפו בחוויותיהם מהעשייה בקיץ.

את סיכום פעילויות הקיץ אפשר לעשות בכל מיני דרכים; בחרו את הדרך שמתאימה לשבט שלכם.

בשבטים הצעירים: הניחו על הרצפה סמיילים (נספח 1) ושאלו את החניכים שאלות מכוונות: איך הרגשתם בעשייה השבטית או הסניפית? האם הרגשתם מועילים? האם הרגשתם מחוברים לאנשים האחרים בעשייה?

בקשו מכל חניך וחניכה לבחור סמיילי שיבטא את מה שהם מרגישים בעקבות מיזם העשייה ולשתף את כולם.

בשבטים הבוגרים: הניחו על הרצפה מימרות (נספח 2) של אנשים מוכרים יותר ופחות ושאלו את החניכים שאלות מכוונות: איך הרגשתם בעשייה השבטית או הסניפית? האם הרגשתם מחוברים לאנשים האחרים בעשייה? האם אתםם מרגישים שינוי בעצמכם או בחשיבה שלכם בעקבות המפגש עם הקהילה?

בקשו מכל חניך וחניכה לבחור מימרה שהם מתחברים אליה ויכולה לבטא – אפילו קצת – את מה שהם מרגישים בעקבות המיזם, ולשתף את כולם.

אתם מכירים את השבט ואתם תחליטו אם אתם עושים סבב קשיח שכולם מתבטאים בו לפי תור, או פופקורן – ומי שרוצה לשתף, שישתף. תנו לכל מי שרוצה את המקום לשתף ואל תכריחו את מי שמתנגד מאוד.

 שלב ג –

שחקו עם החניכים את המשחק 21: הניחו על הרצפה 21 דפים בגודל A5 שעל כל אחד מהם רשום מספר מ-1 עד 21. החניכים יעמדו במעגל מסביב למספרים, ויצטרכו לדרוך על המספרים לפי סדר עולה. אם שני חניכים ייכנסו למעגל יחד כדי לדרוך על מספר הם ייפסלו, והקבוצה תתחיל את הספירה מההתחלה. אסור לחניכים לדבר במהלך המשימה ואסור להם לתכנן דרך פעולה; בכל פעם שייפסלו עודדו אותם שהם יכולים, ואם הם השתפרו מהפעם הקודמת הצביעו על השיפור ועל הצלחותיהם.

סיכום:

הושיבו את החניכים במעגל. סכמו את התחושות שעלו מהחניכים בסבב שבשלב הקודם וסכמו סיכום משלכם לעשייה שעשיתם.

חזרו לנקודות שעלו במשחק על חשיבות החיבור לקהילה שאנחנו חיים בה. בשבטים בוגרים אפשר להעלות לדיון את המשמעות של עשייה חד-פעמית בהשוואה לעשייה רציפה. שאלו את החניכים:

• האם לדעתכם יש משמעות לעשייה חד-פעמית של חיבור לקהילה?
• מה אפשר להרוויח בעשייה כזאת?
• מה עלולים להחמיץ בעשייה חד-פעמית?

בשבטים הצעירים אפשר לספר סיפור:

פיט היה איש שמן. יום אחד נמאס לפיט להתגלגל במדרגות והוא החליט שהוא רוצה מאוד לרזות. הוא החליט לעשות 'מחנה דיאטה'. הוא ארז בתיקו ירקות ופרות בלבד, נסע לדירה הצמודה למכון כושר ופתח את מחנה הדיאטה. המחנה נמשך ארבעה ימים, ופיט עשה בהם המון אימוני כושר, אכל רק ירקות ופרות, שתה המון מים והתנהג לפי כל העצות ששמע אי פעם על הרזיה. בסוף ארבעת הימים קם פיט, שהפחית ממשקלו כשבעה קילוגרם(!), השאיר את בגדי הספורט בדירה ועזב אותה. בדרך הביתה הוא קנה לעצמו עוגה טובה וחזר להרגלי חייו הקודמים (שכללו הרבה עוגות ושוקולדים ושום אימון ספורט).

מה אתם חושבים על פיט? האם המחנה עזר לו? האם די במחנה כדי שפיט לא יהיה שמן שוב?

עשייה חד-פעמית היא משמעותית. היא נותנת לנו היכרות של ממש עם הקהילה, היא חושפת אותנו לאנשים סביבנו ולחשיבות המשימה. ואולם משמעותי הרבה יותר להמשיך את העשייה לתוך היום-יום שלנו. אפשר להמשיך אותה בבחירת מיזם קבוע עם הקהילה (מועדונית, גינת ירק, מסיבות ראש חודש משותפות ועוד), ואפשר להמשיך אותה בחיי היום-יום – לומר שלום ברחוב, להציע עזרה כשצריך, להזמין את כל השכנים להופעות חודש ארגון, להיזהר שלא ללכלך או להרעיש לשכנים, ליידע מראש על אירועים בסניף שיימשכו עד מאוחר ועוד.

הנגיעות הקטנות האלה שומרות אותנו קשורים אל הסביבה שלנו. כמו במשחק הבלונים ששיחקנו בהתחלה – הייתם צריכים לשמור על הבלונים באוויר כל הזמן, וזה היה בידיים שלכם – כל זמן שהבלון באוויר הוא לא ייגע ברצפה. מספיק שכל הזמן תיגעו קצת בבלון כדי שהוא לא יגיע לרצפה. כשנזכור את הקהילה שלנו תמיד, נחזק את הקשר אליה ונקדם אותו בעקביות. גם מה שנראה היום רחוק וקשה יהפוך פשוט וברור מאליו אם נרצה אותו ולא נתייאש ממנו (כמו במשחק ה-21). צריך רק לשמר את הקשר עם הקהילה שלנו ולא לחיות בבועה!

הצעה לצ'ופר:

מחזיק מפתחות שכתוב עליו שבט _____ מסניף _____ נשארים מחוץ לבועה!

נספחים

נספח 1 –

נספח 2 –

• "כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה" (נורית גוילי)
• "אדם אינו חי את חייו הפרטיים בלבד אלא גם, באופן מודע או בלתי מודע, את חיי תקופתו ואת אלה של אנשיה" (תומס מאן)
• "האדם הוא בריאה יצירתית ומוסרית, משום שכאשר הוא חלק מחברה הוא מוסיף לחייו מטרות כמו ידידות, דת, מדע ואמנות" (ג'ורג' סנטיאנה)
• "כל כך הרבה אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלך! מאות אלפי אנשים! אתה חייב להשאיר את הדלת פתוחה כדי שיוכלו להיכנס! אבל זה גם אומר שאתה חייב לתת להם ללכת" (ג'ונתן ספרן-פויר)
• "הקהילה מתנוונת ללא הדחף של היחיד. הדחף נובל ללא האמפתיה של הקהילה" (ויליאם ג'יימס)
• "החברה הטובה היא זו אשר בה טוב לב משתלם" (אברהם מאסלו)
• "רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה" (מהאטמה גנדי)
• "האדם מחפש בחברה נוחיות, תועלת והגנה" (פרנסיס בייקון)
• "לעתים קרובות זה קצר ותועלתי יותר להתאים את עצמנו לזולתנו מאשר לגרום להם להסתגל אלינו" (ז'אן דה לה ברוייר)
• "עיקר מהותו וערכו של היחיד אינו בזכות היותו יצור מובדל אלא בזכות היותו חלק מציבור אנושי גדול" (אלברט איינשטיין)
• "צו החיים תן וקח כך נברא העולם: שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי משאין בו שניהם כאחד – הריהו כאילן סרק" (רבי יצחק מזידיטשוב)
• "שמחה באה ממילוי החיסרון, על כן כערך השאיפה כן ערך השמחה במילואה. כוח הנתינה איננו שורה כי אם על השמח בחלקו. הנותן הוא יראה בכל דבר גדול, וגם בקטן, את חסדי ה' יתברך ואת טובותיו אשר אין קץ להן. ויהיה בראותו כי כן, הלוא ישמח במתנות האלה שמחה רבה ויהיו חייו מאושרים תמיד. מן השמחה והאושר האלו נובעות הנתינה והאהבה" (הרב אליהו דסלר)
• "אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב עליו, וקירב מי שקרבו – כי זה גמול. אבל הנדיב הוא מי שהתנדב על מי שלא התנדב עליו וקירב מי שהרחיקו" (רבי שלמה אבן גבירול)
• "יש לך – תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון – ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כל כך מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו" (יאנוש קורצ'ק).
• "חייך תמיד. תהיה בידך מתנת חיים להעניקה לאחרים. לעתים נמצאים אנשים במצוקה קשה, אך אין להם בפני מי להשיח את צרותיהם. אם תופיע כשחיוך נסוך על פניך, תעודד אותם, ותזרים בהם חיים חדשים" (רבי נחמן מברסלב)
• "שני כוחות נטע הקב"ה באדם. מחד גיסא, הכוח להיות יוצר עולמות, הכוח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו, לשנות את אישיותו וליצור אותה מחדש. מאידך גיסא, העניק הקב"ה לאדם כוח אחר – הכושר להיות תלמיד, ללמוד מהזולת. פעילות וסבילות, יצירה וקליטה מושרשות באישיותו של האדם. אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לשכוח, כי יכול הוא ללמוד מאחרים באותה המידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים. אף הקטן שבקטנים – יש גם לו כוחות הנפש ומדות טובות ואוצרות של רגש אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן" (הרב יוסף דוב סולובייצ'יק)
• "כשאתה אוהב אדם שדעותיו שונות מדעותיך, אינך נהיה פחות מיוחד, אדרבה, אתה נהיה מיוחד יותר" (הרב שלמה קרליבך)
• "טועמים את האחדות של הקב"ה כשאוהבים עוד בן אדם" (הרב קרליבך)
• "גדולים החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות. גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים" (משה צבי נריה)
• "את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת בנסיבות אחרות נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם" (הרב סלובייצ'יק)

נספח 3 –

"שבט _______ מסניף ______ נשארים מחוץ לבועה"