איתור סניפים וכפרי בוגרים
וידאו
מתאים ליום חולבררו עם החניכים מהם הכוחות המיוחדים לכל אחד מהם, וכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו ביותר. חשוב שלא לוותר על הצד הטכני של הפעולה (מוזיקה מתאימה, כלי כתיבה, מיקום נוח ומסודר) כדי שהפעולה תהיה מוצלחת.
מוזיקה מרגיעה
מוזיקת רקע, אביזרים להשמעת המוזיקה, פתקיות ‘מסע לעצמי’ (נספח 2), מעטפות עם שמות החניכים, כלי כתיבה, דפים לקיפולי נייר (A4 צבעוניים), צבעים לקישוט הסירות, בקבוק זכוכית.
השמיעו מוזיקה מרגיעה ופזרו בחדר ערמות של פתקים עם שאלות (נספח 2).
חלקו לחניכים את המעטפה (כריכה למעטפה בנספח 1). החניכים יסתובבו בין השאלות, יענו על השאלות ויכניסו למעטפה את תשובותיהם. המעטפה נשארת אצל החניך בלבד.
משך משימה זו הוא עשר דקות.
כאשר נגמר הזמן למשימה התיישבו במעגל. שאלו את החניכים:
חלקו לכל חניך וחניכה דף נייר. בקשו מהם לקשט אותו ולאחר מכן לקפל אותו לסירת נייר.
סרטון הדרכה ליצירת סירת אוריגמי:
אחרי שלכל אחד יש סירת נייר ביד, בקשו מכל חניך וחניכה לכתוב על הסירה תכונה או כוח מיוחד שיש לחבר שיושב מימינם. לאחר שכל החניכים סיימו להכין את הסירות ולכתוב עליהן את התכונות, הקריאו לחניכים את הקטע ‘מדינת הספנים’ (נספח 3).
מיד לאחר הסיפור יעניק כל אחד מהחניכים את הסירה ליושב מימינו.
פתחו דיון עם החניכים:
← מה אתם חושבים על מדינת הספנים?
← מה דעתכם על השינוי במדינה? מהם היתרונות שלו? מהן הסכנות שלו?
← האם לפעמים בחיים שלנו אנחנו הולכים להיות ‘ספנים’ בלי לחשוב על הכוחות שלנו? האם אנחנו יודעים לזהות את הכוחות שלנו ולפעול בהתאם אליהם?
סכמו את הדיון:
אנחנו רוצים שתהיה לנו מדינה שבה כל אחד מוציא את הכוחות שלו לפועל, אנחנו רוצים תנועה שבה לכל אחד יש תפקיד שמתאים לו, בלי נורמה של מה נכון, מה כדאי או מה צריך. אלא שכל אחד יהיה הטוב ביותר בתחום הייחודי לו! עלינו לשאול את עצמנו מה נכון בשבילנו, אילו תפקידים יוציאו מאתנו את הכוחות הטובים שלנו.
כדי שהסניף יתקיים צריך את כל התפקידים – כולם חשובים, ובלעדיהם המטרה לא תצא אל הפועל!
הסרטון בברקוד הזה, לחלופין חפשו ביוטיוב “להיות שמח בחלקך”:
בסרטון מדובר על שאנו תמיד רוצים מה שיש לאחרים – הדשא של השכן ירוק יותר. אנחנו צריכים לזכור לחזור להסתכל על עצמנו ולשמוח במה שיש לנו, כי הוא באמת הטוב לנו ביותר.
אם אין דרך להקרין סרטון, מצורף קטע קריאה (נספח 4).
בקטע מדובר על מישהו שמנסה לחקות מישהו אחר. דברו עם החניכים על שלכל אחד יש המקום שלו, ואל לנו לנסות להיות מישהו אחר שאיננו אנו. איננו מסוגלים להיות מישהו אחר, והחיקוי פוגע ביכולתנו להתבטא.
בקשו מכל אחד מהחניכים לרשום על פתק שני דברים לקראת השיבוצים:
1. תכונה, יכולת או נקודת חוזק שיש בי ואני רוצה להשתמש בה בתפקיד שאגיע אליו.
2. איחול לשבט לכל השנים בחבריא ב’.
לאחר הכתיבה יקפלו החניכים את הפתק, ירשמו עליו את שמם ויכניסו אותו לבקבוק זכוכית.
שמרו את הבקבוק אצל אחד המדריכים או הטמינו אותו בסניף.
סיכום:
כל אחד פה הוא מיוחד, ויש בו תכונות נפלאות וכוחות גדולים. אנחנו שונים זה מזה, והגיוון הוא שמאפשר לנו לפעול בכל מיני מישורים ולהרכיב יחד עולם שלם. חשוב להתבונן בעצמי, להיות מודע/ת למי שאני ולמה אני רוצה להיות, להסתכל פחות החוצה ויותר פנימה, ומתוך כך לפעול. לחפש את הדרכים שבהן אשתמש בכוחות שלי, ובכל מקום שאגיע אליו, לחשוב איך הכוחות שלי יכולים לצאת אל הפועל.
גב המעטפה
מה שאני הכי טוב/ה בו…
מה שאני הכי אוהב/ת לעשות…
האחים שלי חושבים שאני…
תמיד מבקשים ממני עזרה ב…
החלום שלי הוא…
המקום שאני הכי נהנה/נהנית להיות בו…
תכונה שמוטב שלא תהיה לי…
מעצבן אותי ממש ש…
מדינת הספנים
מדינת הספנים פעלה ביעילות הרבה ביותר שאפשר לצפות ממדינה כזאת; סדר מופתי וחוקים היו משניים רק לחוק העל במדינה – היה ספן!
כבר בגיל שלוש, בזמן שבמדינות אחרות ילדים חלמו להיות רופאים, שוטרים, נהגי קטר, צוללנים או כל מקצוע אחר, הילדים במדינת הספנים חלמו להיות רק ספנים (אם כי יש כמה מומחים לספנות בגיל הרך שטענו שיש גם ילדים שרוצים להיות מהנדסים או בנאים, אבל מהר מאוד הצליחו להחזיר אותם לשפיות דעתם).
בגנים למדו הילדים ספנות למתחילים – התאמנו על קריאת ‘היי-היי קפטן’ וטיפסו על עמוד התורן, בבתי הספר למדו הילדים ספנות מתקדמת והתנסו בלינה בתוך אנייה מתנודדת.
בתיכונים כבר קיבלו הנערים הכשרה מקצועית לניקיון הסיפון ולהורדת המפרש והעלאתו,
ובסיום התיכון מיד עברו הבחורים והבחורות לעבודה על סיפוני הממלכה, ותלמידים בודדים מצטיינים קיבלו מלגת לימודים באוניברסיטה ללימודי רב חובל (עם קורס מיוחד שנקרא ‘לשוחח עם תוכים’).
במשך שנים ארוכות נשמרו הסדר והיעילות במדינה; כל איש ידע את מקומו על הסיפון והדברים התנהלו לשביעות רצון הכול, והיה ממשיך כך אלמלא ג’וני. ג’וני היה ילד חכם אבל די חולמני. הוא הרבה לשאול שאלות מוזרות, ומדי פעם, כשהזדמן לידו משוט שבור או מפרש קרוע, הוא ניסה לחבר אותם זה לזה במקום להשליך אותם לים.
יום אחד למדו הילדים בגנו של ג’וני טיפוס על עמוד התורן. הילדים טיפסו בזהירות בזה אחר זה והשקיפו סביב עד שהגיע תורו של ג’וני, ששאל לפתע: “איך בונים תורן?”
הספנית של הגן השתתקה, וכשהתאוששה מתדהמתה שאלה: “למה לך לדעת איך בונים תורן?”
ג’וני, שמומחי הספנות לגיל הרך ייעדו אותו לגדולות, ענה: “מה יקרה אם פתאום בלב ים התורן יישבר? איך נוכל להמשיך בהפלגה אם לא נדע איך מכינים תורן חדש?”
“אם תלמד לטפס כמו שצריך, התורן לא יישבר לעולם!” גערה בו הספנית של הגן. “ועכשיו, קדימה, תורך לטפס על התורן”.
עברו כמה שנים, וכמעט היה אפשר לשכוח מאותה שאלה של ג’וני (למרות שנרשמה בתיק האישי שלו), אלא שבאמצע שיעור לב”א (לינה בבטן אנייה), כשמכל עבר עולות נחירות חבריו, שאל ג’וני את הספן המחליף (הספן הקבוע שלהם היה חולה במחלת ים באותו היום בדיוק…): “מה צריך לעשות במקרה שמרוב נחירות נוצר חור באנייה ומים חודרים אליה?”
הספן המחליף מצמץ במבוכה. “מה זאת אומרת צריך לעשות?”
“בשיעור פיזיקה למדנו שכוח הכבידה מושך גופים על פני כדור הארץ ליפול למטה, ואם מים יחדרו לספינה המים עלולים לגרום לכוח הכבידה לפעול ולאנייה להימשך למטה”, אמר ג’וני במהירות, כמעט בלי לנשום. “אז מה צריך לעשות במקרה כזה?”
הספן אמנם היה מחליף אבל הבין את חומרת הבעיה. הוא הרהר בשאלה כמה דקות, וענה: “אני משער שאם תלמד לישון היטב בבטן האנייה לא תרגיש בהבדל”.
“ואם לא אצליח לישון היטב?” שאל ג’וני בחשש. “טוב, אם כך, אין ספק שתהיה ספן גרוע” (וזה כידוע האיום הגדול ביותר במדינת הספנים. האיום הבא אחריו הוא: “אם לא תאכל אני אקרא לרב החובל!”).
מאז האיום ההוא ג’וני ידידנו השתפר פלאים והתקדם בלימודי הספנות שלו, עד כדי כך שבאחד מן הימים התבקש ג’וני על ידי רב החובל של התיכון שבו למד (סיפון עירוני ג) להדגים בפני כל תלמידי התיכון כיצד יש להוריד מפרשים בצורה הטובה ביותר. לאחר ההדגמה המוצלחת ירד ג’וני מהסיפון ולחץ את ידי רב החובל, שהתרגש מהביצוע הנהדר. “אדוני, רב החובל, אפשר רק לשאול אותך שאלה קטנה?”
“היי-היי, קפטן”, קרץ לו רב החובל בחביבות.
“מה בעצם הטעם בכך שאנחנו לומדים רק איך לתפעל את הספינה ולא דברים נוספים?”
רב החובל הביט בג’וני במבט מבולבל. “אילו דברים נוספים היית רוצה ללמוד?”
“אתה יודע, כמה שיעורים בתיקון חורים ובבניית תרנים למקרי חירום, אולי אפילו ללמוד קצת בישול אם ניתקע בלי אספקה, אולי נעשה בגרות בגאוגרפיה, נלמד קצת הנדסת ספינות כדי שנבין איך הספינה פועלת…”
“איך אתה מעז?” שאג רוב החובל (שברגע זה הזכיר מאוד אריה ים), “איך אתה מעז לבגוד בתפקידו העיקרי של ספן? אחריותך הבלעדית היא תפעול הספינה, וכל התעסקות אחרת מוציאה אותך מריכוז!” רב החובל התנשף בכעס ואמר בטון החלטי: “זאת הפעם האחרונה שאני שומע אותך מדבר על זה, ואם זה מעניין אותך כל כך – למד את זה בזמנך הפנוי”.
השנים שוב חלפו ועברו כמו ששנים נוהגות לעשות, וג’וני שלנו כבר היה ספן מן המניין וחבר בצוות ספינת ‘נס ודגל’, והוא יצא בה להפלגות ארוכות, ביקר בארצות חדשות ומילא את תפקידו נאמנה, ובזמנו הפנוי קיבל את עצתו של רב החובל של התיכון שלמד בו.
יום אחד, בעוד ספינתם משייטת להנאתה בין האוקיינוסים ורוב הספנים נחים מנוחת צהריים בבטן האנייה, נשמעה משם הקריאה: “מים! מים! מים חודרים לספינה! יש חור בבטן האנייה!” (אתם בוודאי יכולים לנחש ממה הוא נוצר…). מכל עבר נזרקו סירות הצלה וכולם נסו במהירות. ג’וני מיהר אף הוא – אך לכיוון הנגדי. הוא ירד במהירות לבטן האנייה, הוציא מכיסו כמה חלקי עץ ומסמרים, וכעבור חמש דקות כבר חזרה הספינה והתייצבה.
בטקס ההוקרה המרכזי שנערך לכבוד ג’וני בירכה את ג’וני הספנית מהגן, ואמרה שאת הכישרון שלו לבנייה ולשיפוצים היה אפשר לזהות כבר מגיל צעיר. רב החובל מהתיכון הזכיר לג’וני מי נתן לו את העצה הנבונה להמשיך ולהתעסק עם הכישרון שלו כדי שלא יישכח,
ובשיא הערב עלה לבמה ראש הממשלה, הלוא הוא רב החובל הממלכתי, והודיע שמעתה ואילך כל ילד שמגלה כוח וכישרון במקצועות נוספים – יקבל הכשרה מקצועית לפי כוחו.
ומאז מדינת הספנים כבר אינה מדינת הספנים בלבד; יש בה גם רופאים, צוללנים, טייסים, מורים, אגרונומים, מהנדס ספינות אחד ועוד המון אנשים עם כוחות נוספים, שאפשר להכיר לפי שמות הגנים, בתי הספר והתיכונים: גן השמחה, בית הספר חברות, תיכון אמת, אוניברסיטת התקווה ועוד…
אם אתם מעוניינים לעבור להתגורר כאן, השתדלו בבקשה לחשוב לפני כן איפה הכי מתאים לכם ללמוד.
מעובד על פי הספר ‘מרק עוף לנפש’
תמיד רציתי להיות, לדבר ולהתנהג כמו דני אוחנה מכיתה ח. אז הלכתי ודיברתי והתנהגתי כמו דני אוחנה. פתאום גיליתי שהוא הולך ומדבר ומתנהג כמו אורי שחר. זה בלבל אותי.
אני הלכתי ודיברתי והתנהגתי כמו דני אוחנה שחיקה את אורי שחר.
אורי שנא את זה ולכן התחיל ללכת ולדבר ולהתנהג כמו שוקי שהתנהג כמו שלומי לוי. אבל שלומי לוי התנהג כמו איזה קרציה קטנה – כמו דוידי ברוך.
ונחשו כמו מי מתנהג דוידי ברוך?
הקרציה הקטנה הולך ומדבר ומתנהג כמוני!