איתור סניפים וכפרי בוגרים
חסידות ומוסר, ספרדים ואשכנזים, קו וגוש, הלכה ואמונה, מחמירים ומקלים, פשט ודרש… מה מתוך זה שייך לתורת ישראל? או שאולי כל הסגנונות הללו שייכים לתורה אחת?!
1. החניכים יבינו שהתורה היא אחת וכל חלקיה מחוברים זה לזה.
2. החניכים ייפגשו עם סתירות הקיימות בענפי התורה.
3. החניכים ידונו בחיבור של התורה בכל חלקיה.
הספר ‘דרכה של תנועה’ – הפסקה ‘אחדות התורה’.
הפסקה ‘אחדות התורה’ (נספח 1), כרטיסיות דילמה, כיבוד קל.
פעולה זאת היא ערב לימוד ובירור להורים ולחניכים. כדי שהערב יהיה רציני ומכבד וההורים ישתתפו בו, צריך לשלוח הזמנות ולפרסם להורים כשבועיים מראש. שריינו את החדר המרכזי בסניף, סדרו בו כמה שולחנות (מכוסים במפה) עם כיסאות סביבם והביאו כיבוד (לא סתם קוראים לזה ‘קפה דילמה’…).
ערב לימוד משותף להורים ולחניכים ייצור חיבור בין ההורים לחניכים ובין ההורים לחוויות שילדיהם חווים בסניף, וכן יספק במה לעריכת היכרות אישית יותר עם הורי החניכים (אם טרם עשיתם ביקורי בית אצל חניכיכם), וכמובן יחשוף את ההורים למערך התקופתי של ‘מגדילים את התנועה’.
אם ערב לימוד הורים וחניכים אינו רלוונטי בשבט שלכם, אפשר לקיים את הערב כלימוד של שני שבטים יחד או של אחד השבטים הבוגרים בחבריא א’ עם שבט מחבריא ב’. אם אין בררה אחרת אפשר לקיים את הפעילות רק לשבט שלכם. מובן שכדאי להתאמץ, להשקיע ולהרים ערב הורים וחניכים.
אחר כך הקריאו בכל פעם משפט מהפסקה ובארו אותו (בקשו מהחניכים להסביר מה הם מבינים מכל משפט והוסיפו משלכם), וסכמו את הנקודות המרכזיות של הפסקה:
הדפיסו כל דילמה בכרטיסייה, ובכרטיסייה נוספת הדפיסו את קטעי המקורות להרחבת הדיון.
חשוב להבהיר מראש שהדיונים בסוגיות הנ”ל אינם פוטרים כלל משאלת רב בנושאים הללו, ומטרת הדיון היא להציף את השאלות.
התורה היא אחת, ועל אף התפלגויותיה שורשה הוא שורש אחד, יציב וחזק, המקושר לכל עם ישראל, ויוצאים ממנו ענפים שונים שאינם סותרים את השורש האחד ואת המהות הראשונית והבסיסית של התורה – להביא את דבר ה’ לעולם ולקשר אותנו אליו.
‘אחדות התורה’
“ההכרה הגדולה במגמה האלוקית אשר לתורה, ולנבואה ולרוח הקודש בכלל, מביאה את המחשבה לסקירת האחדות שלהם. ונמצא שהנביאים והכתובים כלולים בתורה. והתורה עומדת כלולה ומאוחדת בקדושתה העליונה בקול אלוקים חיים, שכל אשר נשמתו חיה מקשיב הוא ושומע את הקול הגדול הזה, ההולך ובוקע בכל התורה כולה. וכנסת ישראל לכל דורותיה מכירה היא את היסוד הגדול הזה של אחדותה של תורה, ומתדבקת היא בו בכל לבה ובכל נפשה, יודעת היא שתורת ד’ תמימה, יודעת שתמצית נשמתה המאוחדת נובעת היא מאור המאוחד אשר לתורת אמת זו, שאור ד’ אחד מופיע בה בבליטה מחוורת, באש שחורה על גבי אש לבנה, והיא שמה כל מעינה במקור חייה זה. בטוחה היא שהוא לה מגדל עז, יודעת היא שכל התורה כולה היא רק שם אחד של הקב”ה, שם אחד, הגה אחד, אומר אחד, שאין עוד, שהכל בו כלול” (הרב קוק, אורות התורה).
ביאור: כאשר אנו מבינים שרצונו של הקב”ה מתגלה בתורה, בנבואה וברוח הקודש, אנו מבינים שהכול מתאחד בתורה. כשקיבלנו את התורה מהקב”ה, בעצם כבר נכללו בה גם דברי הנביאים והכתובים וכל הפרטים הנובעים מהם.
התורה המאוחדת ניתנה בקול ה’, וכל אחד יכול לשמוע בשעת לימוד התורה את קול ה’ יוצא כביכול מתוך התורה. עם ישראל בכל הדורות הבין את שלמות התורה ואת הדרך שהקב”ה מתגלה מתוך התורה, ודבק בתורה בכל לבו. עם ישראל יודע שלבו – השורש שלו – נובע מאור הקב”ה המתגלה בתורה, ומתוך כל זה אנו מלאי ביטחון שעל ידי התורה נצליח להידבק בקדוש ברוך הוא.
דילמות שמפגישות בין ענפים שונים של התורה
יום אחד בשעת אחר צהריים, ואני מתכנן ללכת לתפילת מנחה, אך בדרכי לבית הכנסת אני נתקל באישה זקנה עמוסה בסלים כבדים ותשושה מאוד. היא מבקשת את עזרתי בסחיבת הסלים עד לביתה בקצה הרחוב מכיוון שהיא לא יכולה לסחוב אותם עוד, ואני יודע שאם אעזור לה לסחוב אותם – אפספס את התפילה.
בדרך כלל אני מקפיד מאוד לעזור לאנשים שצריכים עזרה, אבל הפעם אני ממש ממהר, ועם כל הכבוד למצוות ‘והדרת פני זקן’ יש לי גם חובה להתפלל… את התפילה שלי איש לא יוכל להשלים מלבדי, ואילו לעזור לזקנה לסחוב את הסלים כולם יכולים!
מה אעשה?
האם אעזור לזקנה? האם ארוץ להתפלל מנחה? מדוע?
רש”י, תלמוד בבלי ברכות דף יט עמוד ב: “והוא כבוד הבריות, ודוחה דבר תורה”.
מצודת דוד, ספר משלי, כ”א, ל’: “אין חכמה – לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום”.
“ואע”פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא. יש כאן צפייה דרוכה שבה יש לנצל כל הזדמנות לקדם את תהליך הגאולה. ומאידך סבלנות והמתנה לכך שהתהליך עלול להיות ארוך וממושך ומלווה משברים קשים. יש בסבלנות זו גם כושר סבל לקבל את האכזבות והמשברים ולראות בהם ירידה לצורך עליה” (מתוך שיחה של הרב יעקב אריאל- “ראשית צמיחת גאולתנו”, ניתן למצוא באתר ‘ישיבה’.).
“הציונות הדתית היא סתירה מיניה וביה. ציונות ומדינה – מנוגדים להשקפת התורה… הציונות הבאה לבטל ולעקור את מהות ‘עם זו יצרתי לי’ הרוצה להפוך את ישראל לעם ‘נורמאלי’ עם המושגים הנהוגים בין יתר העמים – מובן שגם את עניין הגלות והגאולה היא רואה באור שונה לגמרי (ר’ אוריאל צימר, יהדות התורה והמדינה, סימן י”ח).
מה דעתכם? האם אתם מזדהים עם התחושה? האם יש סתירה בין הקפדה על מצוות ובין חיות ושמחה? כיצד אפשר לגשר על הפער הזה?
“יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.
והנה, מה שהורונו חז”ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא” (מסילת ישרים לרמח”ל, פרק א).
“אנחנו רוצים לפגוש את התורה ואת נותן התורה. אבל בחיים הפוסט-מודרניים שלנו המשימה הזו קשה במיוחד. קשה לנו פסיכולוגית להתמודד עם עצם קיומו של הפער. אנחנו חייבים ממש שהכול יהיה בסדר לכתחילה, שהאושר אם ישנו יופע נא מיד. פוחדים פחד מוות מכל נימת מרחק שבין המצוי לרצוי, משתוקקים לעולם חסר גבולות שאין בו שיפוטיות והערכה ומדדים” (הרב יהודה יפרח, “מצוקת הלייט”. פורסם במוסף ‘שבת‘, ‘מקור ראשון’, ג’ אלול תשע”ג).
מה דעתכם, האם רצוי לעודד לימוד תורה גם בקרב ציבור שלא רוצה ליישם בפועל את מה שהוא לומד, או שמא לימוד התורה לא יכול להילמד כדבר תאורטי?
“רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארצות” (ברל כצנלסון).
“בניסוח בוטה וגס משהו, הטענה המהווה את עיקרו של הקושי עליו אני מדבר היא זו: יש מובן חמור של חילוניות (‘חילוניות גמורה’) ויש מובן חמור של לימוד תורה שבהם חילוני גמור אינו יכול ללמוד תורה. במובנים אלה, לימוד תורה, שהוא בעיקרו תפיסת תכנים מסוימים, כרוך בקבלת עמדות, דפוסי התנהגות, גילויים של אורחות חיים ו’אמיתות’ שהחילוני הגמור אינו מוכן ואינו יכול לקבל, שהוא דוחה בקיצוניות ובשיטתיות. ומבחינה זו, עצם לימוד התורה מנוע ממנו” (פרופסור גלעד ברעלי, “לימוד תורה וארון הספרים היהודי – האמנם זה כה פשוט”?).