איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה זו היא הפעולה הפותחת בנושא עם ישראל. נעסוק בפעולה בשאלה הבסיסית והראשונה – במה מתבטא הקשר שלי לעם? מה אני מחמיץ כשאני לא קשור לעם שלי? בשתי הפעולות הבאות נעסוק ברבדים נוספים בקשר לעם
מקורות להרחבה: הפסקה ‘בסוד היחיד והיחד’ בחוברת ‘דרכה של תנועה’
ציוד נדרש:
פִרסו נייר רצף גדול על השולחן, בצורה שבה כל החניכים יוכלו להיות מסביבו (אפשר גם בריסטול גדול. בשבט גדול ניתן לפרוס ניירות בשני מוקדים). כִתבו באמצע הדף ‘עם-ישראל’, ובקשו מכל החניכים לכתוב על הדף במשך דקה כל מה שעולה להם בהקשר.
עִברו על תשובות החניכים, נסו להבין מה הם יודעים ומה משמעות המושג מבחינתם.
פזרו בחדר דגמים שונים של היחס ביני ובין עם ישראל (נספח 1). בקשו מהחניכים לעמוד ליד הדגם שאליו הם מתחברים יותר מכול.
דיון: בקשו מהחניכים להסביר מדוע הם נעמדו דווקא ליד אותו דגם, ובקשו מהם לנסות לשכנע את כולם שהדגם שלהם הוא הטוב והנכון ביותר. נסו בסוף לגבש עמדה קבוצתית עם החניכים מהו הדגם הנכון ביותר (בשבטים הקטנים ניתן לדלג על הדיון, ולתת לחניכים לצייר את עצמם ואת עם ישראל).
הבלון לא יגדל בלי הנשיפה שלנו. הבלונים הם הריאות שיש לכל אחד מאתנו בגוף.
הריאות מסמלות את עם ישראל.
הריאות ממשיכות לנשום תמיד, גם כשאיננו שמים לב לכך. יש להן תמיד קיום. גם בזמן שאדם אינו חושב “אני צריך לנשום” מתבצעת נשימה בגוף.
כמו כן, הבלון יכול לסמל גם את הפרטים בעם ישראל, והנשיפה את עם ישראל. כלל ישראל נותן רוח חיים לפרטים.
כשבפעולה רצונית אדם עוצר את נשימתו, כשבפעולה רצונית הוא מחליט “להתנתק” מהריאות שלו, “להתנתק” מהעם שלו – הוא נחנק. אין לו קיום.
כך קשור הכלל בפרט, והפרט בכלל.
בפעולה הפגשנו את החניכים עם המושג עם ישראל. ייתכן שחלקם מעולם לא שמעו את המושג הזה, וייתכן שחלקם שמעו אותו פעמים כה רבות עד שאין הם רוצים לשמוע עליו יותר. בפעולה ניסינו להעביר את החניך חוויה שמלמדת כיצד הוא הקטן משפיע על העם, וכיצד העם הגדול משפיע על החניך הקטן ונותן לו חַיוּת בכל רגע ורגע.
כחלק מהסיכום נקריא לחניכים את המשפט מהפסקה שמתאר את מה שחווינו – חוויית הניתוק של הנשמה-הנשימה: “אִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהִנָּתֵק מֵהָאֻמָּה, צָרִיךְ הוּא לְנַתֵּק אֶת נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹר חִיּוּתָהּ, וּגְדוֹלָה הִיא מִשּׁוּם כָּךְ הַהִזְדַּקְּקוּת, שֶׁכָּל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל נִזְקָק לְהַכְּלָל, וְהוּא מוֹסֵר תָּמִיד אֶת נַפְשׁוֹ מִבְּלִי לִהְיוֹת נִקְרָע מֵהָאֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה וְתִקּוּנָהּ הָעַצְמִי דּוֹרֵשׁ כֵּן מִמֶּנּוּ” (אורות ישראל, ב, ג).
מדריך יקר, חשוב שתגיע לפעולה מוכן, לאחר שלמדת את הפסקה בחוברת, וכשאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה להגיד לחניכיך. תוכל לשתף את החניכים במחשבותיך על הקשר שלך לעם ישראל, ומה הוא מחולל בך. זה יעצים את החיבור ביניכם ואת רמת השיתוף ביניהם.
כִתבו את המשפט השבועי על משהו שיכול ללכת תמיד עם החניכים – מחזיק מפתחות / שרשרת קטנה / צמיד / משהו לפלאפון –
“אִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהִנָּתֵק מֵהָאֻמָּה, צָרִיךְ הוּא לְנַתֵּק אֶת נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹר חִיּוּתָהּ…”
ציורים של היחס ביני ובין עם ישראל.
איך מכינים?