איתור סניפים וכפרי בוגרים
מגדילים את התנועה בדרכו של הקרב קוק – פסקה רביעית
לצפייה ולהורדה של הלימוד מעוצב ב PDF לחצו כאן
לצפייה והורדה של הלימוד כקובץ WORD לחצו כאן
בספר ‘אורות’ של הרב קוק מופיע קובץ בשם אורות ישראל. פתחו בספר ‘דרכה של תנועה’ בחלק של עם ישראל, וקראו את הפסקה הרביעית (עמ’ ) – ‘בסוד היחיד והיחד’.
.
נלמד את הפסקה כולה, ניתן להיעזר בביאור הפסקה המופיע בהרחבות (עמ’ ).
הכוזרי/ מאמר שלישי, יט’:
“ומשל מי שהתפלל לצורך עצמו [לא התפלל במניין, אלא כיחיד], כמשל מי שהשתדל לתקן את ביתו לבדו, ולא רצה לעזור ולהשתתף עם אנשי המדינה בחומותיהם [בזמן מלחמה, לתקן רק את הבית שלו ולא את כל חומות העיר]: הרי הוא מוציא הרבה ועומד בסכנה [מתאמץ הרבה ועדיין בסכנה], ומי שמשתתף עם הציבור, מוציא מעט ועומד בבטחה [מתאמץ פחות ויהיה בטוח], כי מה שיבצר מאחד ישלים האחר, ותתקיים המדינה באופן היותר שלם שאפשר, ויהיו אנשיה משיגים כולם ברכתה בהוצאה מועטת עם החלוקה בצדק וההשתתפות… ובכל עת שיזניח היחיד את חלק הכל [חלקו בכלל], והוא מה שיתוקן בו הציבור אשר הוא חלק ממנו, ויחשוב כי יחסכנו לעצמו [יחסוך מעצמו עזרה בתיקון הכלל], הרי הוא חוטא לכל, וחוטא לנפשו יותר, כי הנה היחיד בתוך קהלו כאיבר האחד בכלל הגוף: אילו היתה הזרוע חוסכת את דמה כאשר יש צורך בהקזה, היה נפסד הגוף ונפסדת הזרוע בהפסדו. אלא ראוי ליחיד לסבול הצער, ואפילו המוות, למען תקנת הכל.
“ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם” – שעל כל אחד ואחד מכם לאמר “לא אוכל לבדי” רק בהצטרפות זולתי… ולדעת שע”י הפירוד, חיינו אינם חיים, רק להיות כולנו כאחד יחד ועי”ז הוא ברכה שלמה. (אמרי שאול, ענייני אחדות ושלום)
נשאל את עצמנו: איך עושים זאת? איך נקשרים לעם ישראל? איך מרגישים חלק מהכלל?
קראו מתוך דברי הרב חרל”פ, הרב סולובייצ’יק והמקובל ר’ משה קורדובירו:
ומאחר שכל ייסוד בנינו של הפרט נובע מבנינו של הכלל, לזאת מוטלת החובה הגדולים הכלליים להכיר בכל פרק שהוא חלק מן הכלל.
(מי מרום, מעייני הישועה)
יהודי המאמין בכנסת ישראל הוא יהודי החי עם כנסת ישראל באשר היא ומוכן למות בעדה הכואב בכאבה והשמח בשמחתה, לוחם מלחמותיה, נאנק בכשלונותיה וחוגג נצחונותיה. יהודי המאמין הכנסת ישראל הוא יהודי המצרף עצמו בחישוק בל ינתק לא רק לעם ישראל של דור זה בלבד אלא לכנסת ישראל של כל הדורות. ובמה? בתורה שהיא ובה הרציפות של כל דורות ישראל מן העולם ועד העולם. (הרב סולובייצ’יק)
יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ, וַאֲפִילוּ הָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הָיוּ אֶחָיו וְיֹתֵר מִזֶּה, עַד שֶׁיִּקְבַּע בְּלִבּוֹ אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים יֶאֱהַב אֹתָם בְּלִבּוֹ, וְיֹאמַר, מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וַיִּהְיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים וּרְצוּיִים לַמָּקוֹם….ובַמֶּה יֶאֱהַב, בִּהְיוֹתוֹ מַזְכִּיר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ טוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם, וִיכַסֶּה מוּמָם וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּנִגְעֵיהֶם אֶלָּא בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם.. (תומר דבורה, פרק ב)
.
“אִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהִנָּתֵק מֵהָאֻמָּה, צָרִיךְ הוּא לְנַתֵּק אֶת נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹר חִיּוּתָהּ… אָמְנָם צִנּוֹרוֹת הַהֲזָנָה הַנִּשְׁמָתִית וַהֲגָנַת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ הוֹלְכִים בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת, דְּבַר ד’, זֶהוּ הַפֶּלֶג הַכְּלָלִי הַמִּתְגַּלֵּם בְּארַח הַחַיִּים, הָרָשׁוּם בְּתָכְנִיתוֹ.” (הרב קוק בפסקתנו)
.
תוספות למעביר:
מהות עמנו לא נבנה על המושג לאומיות לחוד, על הנאציאנאליטאט לחוד, כדרך שאר האומות ע”פ האדמה, כי גוי קדוש אנחנו, והקדושה תלויה בתורה הקדושה שציוונו ה’ ורק ע”י התורה אנו נעשים לעם, ככתוב “והיום הזה נהיית לעם”… כי גם לשאר העמים יש המושג לאומיות, ורק ע”י מושג התורה אנו נפלאים מהם. (אם הבנים שמחה, סג)
“בסדר חיי האדם, בין בצורתם כלפי חוץ ובין בתוך לבו, אנו מוצאים שני יסודות שונים: הכלליות והפרטיות”. כפרט, חי האדם את חייו ודואג לעצמו ולמשפחתו. לעומת זאת נטייתו לכלל מתבטאת בכך שהוא מרגיש את עצמו חלק מקבוצה אנושית רחבה ולא “כעומד בפני עצמו”. (הרב דסלר)