איתור סניפים וכפרי בוגרים
1. החניכים יבינו את הצורך של כל אדם להיכרות מעמיקה יותר עם עצמו- מי הוא ומה הוא רוצה מחייו.
2. החניכים יבינו את החשיבות ביישום הדברים שלמדנו ולא רק בצבירת ידע.
3. החניכים יתמודדו עם שאלות פנימיות המפגישות אותם עם עצמם.
נכין מראש סמלים רבים שהחניכים מכירים, כששם החברה אינו נמצא על הסמל. במקביל, נכין כרטיסיות עם השמות ששייכים לסמלים. נפזר על הרצפה את כל הסמלים וכל הכרטיסיות. על החניכים לחבר בין שם לסמל. (אפשר לעשות פעילות זאת כתחרות בין שתי קבוצות, איזו מסיימת הכי מהר את התיאום בין השמות לסמלים).
סמלים לדוגמא: חברת החשמל, אגד, קוקה קולה, מגה, זוגלובק, אוסם, apple, דואר ישראל, ירושלים, פלאפון, צה”ל, תנובה, , פייסבוק, הסוכנות היהודית, אולימפיאדה, סמל המדינה, בזק, בני עקיבא…
נסביר שלכל דבר יש ‘סמל’, יש משהו שמגדיר מיהו. כאשר אנו רואים את הסמל של אגד, אנחנו ישר מבינים שמדובר בחברה של אוטובוסים. עלינו לייצר לעצמנו ‘סמל’, להגדיר מי אנחנו רוצים להיות, כיצד אנחנו רוצים להתנהג, איך אנחנו רוצים שיראו אותנו, מה אנחנו מסמלים בעיני אנשים אחרים. אנחנו יכולים להגדיר כל כך הרבה אנשים אחרים, אבל הכי קשה לנו להגדיר- מי אנחנו. מה משמח אותי, מה חשוב לי וכו’. כל הפעולות במערך הזה היו קשורות ל’אני’.
נחלק לחניכים דף עם התחלה של משפטים על עצמם. על כל אחד להמשיך את המשפטים לגמרי בעצמו, אף אחד לא רואה את זה. אלו הם דברים שחשוב לנו לברר על עצמנו, ובדרך כלל בשגרת היומיום אנחנו לא כל כך מקדישים לכך מחשבה. אז הנה, הזדמנות…
המשפטים:
נחלק לחניכים קטע מתוך דבריו של רבי אלעזר בן עזריה בפרקי אבות, פרק ג משנה יז’:
“…הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה,
לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפְכְתוֹ עַל פָּנָיו…
אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה,
לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין,
שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מִזִּיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ…”
נשאל את החניכים מה ההבדל הגדול בין ‘חכמתו’ של אדם לבין ‘מעשיו’? מה מסמל כל אחד מהם?
נבין בעצם שכל דבר שאנו ומדים בחיים אינו מיועד אך ורק בעבור ידע והשכלה, אא בשביל שנלמד וניישם זאת בחיים המעשיים שלנו, נהפוך את זה לערכים של חיים! גם בפעולות שלנו, חשוב שכל אחד יקח משהו שחשוב לו, שהוא מחליט להשקיע בו ו’לאמץ’ אותו לחיים שלו.
נפזר על הרצפה כרטיסיות עם נקודות שנגענו בהם במערך של ‘אני’. על כל אחד לבחור כרטיסיה של אמירה שהכי נגעה בו, שהוא למד ורוצה לקחת איתו לחיים שלו.
הכרטיסיות: לחלום רחוק, מי אני?, אני יכול יותר ממה שאני חושב!, להציב לעצמי גבולות ברורים, לדעת את התכונות שבי, לבחור מי אני רוצה להיות, לקחת אחריות על החיים שלי, רק אני אחראי על עצמי, גם אם קשה- לא להתייאש!, יש לי תפקיד מיוחד בעולם, צריך אותי- אני חשוב!, לרצות תמיד את ה-100% ולא להתפשר בחלומות!, יש לי כוחות להתמודד, לא לזלזל בעצמי.
לסיום, נקרא את הקטע ‘אלה תולדות חיי’ של מאיר אריאל (בנספח). נסכם כי איננו רוצים שהחיים שלנו ‘יזרמו’ ויעברו מבלי שנגשים את החלומות שלנו- כמו האיש הזה. לשם כך, צריך לשים לב טוב איפה אני נוכח בתוך החיים שלי ולא נגרר אחריהם. עלי לחשוב- מי אני? מה אני רוצה להיות? מה השאיפות/רצונות/חלומות שלי? וכו’, וכך להתקדם ולברר את המטרה שלי, ולא חלילה לפספס אותה.
אלה תולדות חיי / מאיר אריאל
בחדר קטן, אפור כתלים,
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב,
ועושה את חשבון חייו.
חושב: עוד מעט ויבוא הקץ,
מה ידעו הנכדים אודותיי?
נוטל גליון ורושם בראשו:
“אלה תולדות חיי”.
במה אתחיל? כמובן, בילדות…
אך היתה לי ילדות רגילה:
דודות ומכות, שריטות, דמעות,
ילדונת שגרנו מולה,
ואבא טרוד ואם עצבנית,
אחות שצועקת עלי.
אה… מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעורי!
ימי נעורי… מה יש לכתוב?
בחינות, ציונים, שיעורים,
כל בוקר לקום ולרוץ לכתה.
פצעי הבגרות הדוקרים,
לבטי אהבה ראשונה ומרה
הפחדים שהעיקו עלי…
מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל מימי נשואיי.
ימי נשואי… ירח דבש שנגמר
והפך לימים של שגרה,
דירה, הלוואה, מכונית, הלוואה,
מריבות עד לב התקרה,
תינוקת שניה, שעות נוספות,
ולבן- בר מצווה, חתונה.
מה יש לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה.
מתי זה החלה תקופת הזקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר…!
והבן והבת חיפשו בית אבות
והבנת – אתה מיותר…?
או, הפחד הזה בלילות בלי שינה?
שאולי לא תראה עוד אור,
כמו שכנך מימין, וכמו אותה הזקנה,
שלוויתי אתמול אל הבור…?
בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות אידיאלים גדולים,
שאותם לא הגשים מימיו…
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן, כמו חי…
דף ריק לפניו, למעלה כתוב:
“אלה תולדות חיי”.