שאלה:

מה לעשות עם חניכים אדישים שמייבשים ולא משתפים פעולה?

תשובה :

צריכים לברר מה סיבת היובש. האם זה תוכן הדברים? (דברים קטנים מדי, לא בוערים באש קודש של גדלות). האם ההעברה אינה בוערת עד כדי להבעיר את הלב שלהם? (בעיות מתודה). האם זה מידת ההשפעות הצדדיות עליהם? (הם תקועים ב'כוכב נולד' וכיוצא באלו). אולי זו האישיות של רוב ההורים והנוער מחכה – בלי יודעים – את עולם הבוגר הסובב?

 אולי צריכים להעביר פעולה על… אדישות!  לדוגמה: תסריט קבצן השוכב במדרכה, את האנשים העוברים לידו בלי להסתכל עליו, את אלו שזורקים לו כסף אבל לא מתקרבים, כאילו הוא נגוע במגיפה השחורה – ואז תראה להם את זה ותשאל אותם מה דעתם. או תשים דבר אשפה במדרכה ותסריט את העוברים ושבים, עד שיהיו כאלו שירימו וישימו בפח (תעשה את זה ליד פח ציבורי). דבר איתם: מה הרגישו כשראו את מה שהתרחש? מה הם היו עושים? מה הם היו מצפים שאחרים יעשו? או תשאל אותם על השואה – מה עשו העמים? מה היית מצפה שיעשו? מה עשו יהודים בכל העולם? תשאל אותם האם אדישות, קרירות, זה דבר טוב? רע? איך זה נוצר? איך משנים?

בקיצור – תעביר פעולות על יבשנות, אבל בלי לתקוף אותם ישירות, אלא דבר על דברים אחרים. עכשיו – יכול להיות שגם זה לא יזיז אותם. אז  תשאל אותם למה זה לא מזיז להם?

בסופו של דבר תגיע לדיון על שיבת ציון, על תחיית עם ישראל, עם ד' בארץ ישראל, ארץ ה'. ותשאל אותם: האם הם מרימים את המשימה או מרחפים ליד.

וכל זה מתוך אמונה כי יש בהם נשמה ישראלית שהיא לגמרי לא יבשה!

(הרב דוד בן מאיר)