תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

יעקב אבינו, אבי כל שבטי ישראל

בקשו מהחניכים לומר לנו את שמות האחים שלהם וההורים שלהם, סבא וסבתא שלהם, ואם הם יודעים – גם את שמות ההורים של סבא וסבתא.

אמרו להם שנגלה להם איך קראו לסבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלהם.

גם אתם במתח?

קראו לו יעקב אבינו. הזכירו לחניכים שאברהם ושרה הולידו את יצחק; יצחק התחתן עם רבקה והם הולידו את יעקב, ויעקב התחתן עם רחל ולאה והם הולידו את 12 השבטים. כולם היו אחים.

—

עם ישראל הוא המשפחה שלי?

שאלו את החניכים:

• מה אימא עושה בשבילנו?
• איך אבא עוזר לנו?
• מה אנחנו עושים עם האחים שלנו?

בנספח 1 תמצאו תמונות של אבא, אימא, אחים, סבא וסבתא כדי שתוכלו להראות לחניכים תמונה מוחשית בזמן שתשאלו אותם.

שימו את כל התמונות במעגל שתצרו מחבל והסבירו להם שהמעגל מסמל את המשפחה – אפשר להביא תמונות של המשפחה וליצור לכל חניך מעגל משלו עם תמונות של המשפחה שלו.

עכשיו קחו את החבל והקיפו בעזרתו את כל החניכים ואת כל תמונות המשפחות.

עם ישראל הוא משפחה אחת, וכמו שאני אוהב את המשפחה שלי וקשור אליה כך אני קשור לכל עם ישראל! J עכשיו נעבור לעסוק במשפחה המורחבת שלנו – כל עם ישראל הוא המשפחה שלנו!

הוציאו כרטיסיות (נספח 2) או התלבשו בהתאם לדמות מסוימת ושאלו:

• איך אפשר לעזור לחייל?
• איך אפשר לעזור לזקנה ברחוב?
• איך אפשר לעזור למנקה בבית הספר?
• איך אפשר לשמח את נהג ההסעה?

אפשר ורצוי להוסיף דמויות שקשורות לעולמם של החניכים.

שחקו את משחק חיבור-חישוק במעגל. כולם עומדים במעגל וצריכים להעביר חישוק בלי לעזוב את הידיים. דרך המשחק עבדו עם החניכים את התחושה שכמו כולכם הייתם מחוברים זה לזה והעברתם את החישוק מזה לזה, ככה גם עם ישראל מחובר בכל הדורות בקשר פנימי ומיוחד.
להסבר נוסף לכללי המשחק רשמו ביוטיוב: ‘משחק חיבור-חישוק במעגל’ או סרקו את הברקוד:

אם החניכים שלכם מסוגלים מבחינה פיזית לפעולות שאינן קשורות לעמידה, אפשר לשחק בגרסה שונה – החזיקו כולכם חבל במעגל ומשימתכם היא להיכנס לתוך המעגל – פשוט הרימו כולכם יחד את החבל ותיכנסו כך שהחבל למעלה ואתם תחתיו – אפשרי גם עם כיסאות גלגלים.

—

הקשר המיוחד שיש ליהודים בכל העולם

ספרו את הסיפור של חני ליפשיץ – שליחת חב”ד בקטמנדו, על שבכל מקום שיש יהודים בעולם, אנחנו עוזרים להם וחלק מהם (נספח 3).

אפשר לסיים בשיר המוכר: “זה התחיל משני הורים עליזים וצעירים”, שהוא שיר שמספר על המשפחה ועל כל מי שהגיע למסיבה. איזה כיף שעכשיו גילינו שכל עם ישראל הם המשפחה שלנו, וכולנו קשורים זה לזה (נספח 4).

הצעה לצ’ופר: תמונה העם שלי= המשפחה שלי.

בריבוע הריק החניכים יוכלו להדביק תמונה שלהם (אפשר להודיע להם מראש להביא תמונה מהבית). ספרו להם שכמו שיש להם תמונה בבית של המשפחה הגרעינית שלהם הבאנו להם תמונה של המשפחה המורחבת שלהם…

מקורות להרחבה: (לא בשבת!) בית חב”ד נפאל – סרקו:

ציוד נדרש: כרטיסיות, תלבושות לדמויות בעם ישראל, חישוק או חבל, צ’ופרים, תמונות של החניכים (אופציונלי – תמונות בני המשפחה של החניכים).

נספחים

נספח 1

—

נספח 2

חייל

אישה מבוגרת

מנקה

—

נספח 3

קטע שכתבה חני ליפשיץ, שליחת חב”ד בקטמנדו. דברו עם החניכים שלכם על שיהודים בכל העולם מוודאים שאף אחד לא יישאר לבד, כי כולנו חלק ממשפחה אחת גדולה וקשורים זה לזה:

עשר שנים שאנו שליחים של הרבי מלובביץ’ בקטמנדו שבנפאל. בעלי אני וארבעת ילדינו. בין הבית שלנו בישראל לבית כאן בנפאל מפרידות 18 שעות, צנרת תקינה של מים חשמל, מערכת מתוקנת של רפואה ותחבורה ועוד פריטים השייכים לעולם המערבי שהותרנו מאחורינו.

שגרת החיים שלנו נעה בין דאגה יומיומית ל-20 אלף התרמילאים המגיעים הנה בשנה, שיחות מעמיקות בנושאים יהודים ובכלל, עזרה למטיילים ומטיילות בכל תחום ובכל ענין שהוא. דלת הבית פתוחה כל העת ועל הספה יושבים צעירים המתגעגעים הביתה. לישראל.

בנפאל שואפים אוויר פסגות של הרים לבנים ומושלגים, קמים אל יום חדש ולעולם לא יודעים כיצד הוא יסתיים. כשהטלפון מצלצל אין לדעת אם מצדו השני של הקו נמצאת אמא דואגת, תרמילאי שנתקע על אחד ההרים, או אדם בודד הזקוק למילה טובה.

עשר שנים שאנו זוכים לחיות חיים עם ערך מוסף בל יתואר. חיים מאתגרים ומיוחדים. בשנתיים האחרונות זכינו לפתוח בית חב”ד חדש בעירה פוקארה – בסיס היציאה לטרקים, ובאמת שאין כאן רגע דל.

אבל אנחנו לא היחידים – 3,5000 שליחים של הרבי מלובביץ’ פרוסים בכל נקודה שהיא על פני כדור הארץ. באלסקה, רוסיה וחבר העמים, המזרח הרחוק, דרום אפריקה. בעצם בכל מקום. הם נמצאים שם בשבתות, בחגים, ובימות החול. מאמצים אל חיקם כל אחד ואחת. עומדים על המשמר בחום ובקרה. בימי שמחה וגם בימי משבר וצרה. דבר לא ישבור אותנו.

“אף יהודי לא יישאר מאחור“

מול העיניים נמצאים כל העת דברי הרבי. הדברים מהדהדים באוזניים. אנו הולכים לישון עם המילים האלו בלילה וקמים אתן בבוקר. “אין כזה דבר יהודי בודד”, הוא ביקש מאתנו והמבט הטהור שלו רדף אחרינו. “אף יהודי לא יישאר מאחור” הוא התחנן ועיניו הכחולות ניקבו אותנו באהבה. “לאהוב כל אחד” הוא ביקש “לעזור, כמה שרק ניתן”.

92 שנות חייו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מלאות בהתמסרות אין סופית לכל אדם באשר הוא אדם. 33,580 ימים גדושים באהבת אדם כמותה אי אפשר עוד למצוא. ילדים לא היו לו משלו, אבל כולנו היינו ילדיו.

“כשסופרים יהלומים לא מתעייפים”, הוא הסביר פעם בחיוך לאחד האורחים שהשתומם לפניו על יכולתו של אדם מבוגר לעמוד על רגליו שעות ארוכות, תוך מתן עצות וברכות לאנשים שביקרו אותו. אנחנו היינו אבני החן שלו.

—

נספח 4

המשפחה שלי

מילים: יורם טהרלב

לחן: נורית הירש

זה התחיל בשני הורים

עליזים וצעירים

שהולידו בשבילי

את המשפחה שלי

וכשיש לי מסיבה

רק תביטו מי שבא

רק תביטו מי שבא:

סבא בא, אבא בא

אריה מכפר סבא בא

בא ברוך, ברוך הבא

עם דודה, דודה רבה

סבא בא, אבא בא

גם הסבתא יבאבא

אהלן ומרחבא

מי שבא ברוך הבא!

מביאים לי מתנות

גם גדולות וגם קטנות

מניחים הם בפינה

ויוצאים אל הגינה

מנשקים את אחותי

ובאים לצבוט אותי

ובאים לצבוט אותי:

סבא בא…

ואחר כך בחצר

מתחילים הם לדבר

מתווכחים בצעקות

וכמעט הולכים מכות

אך כשהכיבוד מוכן

הם רצים אל השולחן

הם רצים אל השולחן:

סבא בא…

ואחרי זה מבקשים

שאני אקום לשיר

וקוראים, כשאני שר:

“איך שהקטן מוכשר!”

והיום למסיבה

רק תביטו מי שבא

רק תביטו מי שבא:

סבא בא…