שגרה זה רע? – יובל אהלי רכז הדרכה מחוז דרום

מהרגע בו החליט הקב”ה לא להביא יותר מבול על הארץ נכנסנו לסוג של שגרה, “עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו” (בראשית ח’, כ”ב), אבל האם באמת השגרה הזו היא חלק מעונש? האם באמת זה משהו רע?

כבר בבריאת העולם חז”ל מלמדים אותנו ש”בתחילה רצה הקב”ה לברוא את העולם במידת הדין. כיון שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמה את מידת הרחמים” (בראשית רבה י”ב, ט”ו). העולם הזה לא יכול להתקיים במציאות שהיא רק אלוקית, במציאות של סיבה ותוצאה מידית כי אחרת העולם לא יוכל להתקיים. כדי לגלות את אלוקים כאן בעולם שלנו אנחנו זקוקים לסבלנות, אנחנו זקוקים לזמן, אנחנו זקוקים לשגרה שניתן לעבוד בה…

מהרגע שהקב”ה מאפשר לטבע לשלוט בעולם האחריות עוברת אל בני האדם. מאותו רגע האדם יכול להחליט האם הוא נשאב אל השגרה, אל אמירתו של קהלת “מה יתרון, לאדם בכל עמלו שיעמול, תחת השמש. דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש, ובא השמש; ואל מקומו שואף זורח הוא, שם…” (קהלת א’, ג’-ה’) אמירה שיכולה להוביל לייאוש, לחוסר רצון לעבוד, או שהאדם מבין שיש לו אחריות, אחריות לגלות את הקב”ה בעולם, אחריות לעבוד, לעמול ולהשתפר כדי להפוך את העולם הזה, העולם השגרתי הזה, למקום טהור וקדוש בהרבה.

אין מתאים יותר מלסיים זאת בתפילתה של לאה גולדברג בשיר ‘תפילה’:

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.