איתור סניפים וכפרי בוגרים
ספר שמות פרק ב'
פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה צבאית שברור לכל אדם כי אינה חוקית, וציות לה הוא עבירה פלילית, ולכן אין לציית לה. על החייל שקיבל פקודה כזו, לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו, ואם ציית לה - חלה עליו אחריות פלילית לתוצאות מעשה. כאשר יושבים בסלון מול הטלוויזיה או במשרד החמים והנעים ומנתחים את האירוע שקרה על מנת לבחון האם באמת הייתה פקודה בלתי חוקית או לא, מאוד קל להכריע, שאכן כך הדבר והחיילים שצייתו לאותה פקודה, חייבים להיענש. אולם, אם נכנס רק לרגע לראש של אותו חייל, אותו חייל שמהרגע הראשון בצבא לימדו אותו בדרך הקשה שכל מה שהמפקד אומר הוא מחוייב לעשות ואם הוא רק יפתח את הפה ויגיד מילה לא במקום הוא יענש בסגירת שבת בבסיס, אותו חייל בשעת קרב, הלחץ והאדרנלין בשמיים, מפוחד, המפקד שלו פוקד עליו להסתער, מישהו באמת יכול לחשוב שהוא יוכל רק להעיז ולהגיד: "אולי כדאי לחשוב על דרך אחרת?", אחרי כ"כ הרבה זמן שחינכו אותו שהמפקד הוא כל יכול, בשעת לחץ מטורפת, מי יכול בכלל להעיז לפתוח את הפה.
בפרקנו, מסופר לנו על שני אנשים גדולים שמעיזים להתנגד, לערער על הנורמות הקיימות בעולם, בזמן שפרעה, מלך מצרים, שליט העולם, פוקד פקודה בלתי חוקית בעליל, להרוג את כל הזכרים שנולדים, דווקא בת-פרעה, רואה תינוק בתוך תיבת גומא בים סוף, לא צריכים להיות גאונים בשביל להבין שכנראה מדובר בתינוק יהודי, אבל דווקא היא עומדת מול מלך מצרים, אבא שלה ומתנגדת, למרות שאת צו המלך אין להפר, היא מחליטה שזאת פקודה בלתי חוקית ומצילה את אותו תינוק מסכן. חז"ל אומרים שבזכות פעולה זאת בת-פרעה הצטרפה לבני ישראל ביציאתם ממצרים.
האישי השני, הוא אותו תינוק, משה, שגדל בבית המלך ויודע טוב מאוד מה קורה למי שמתנגד למלך, אולם אצל משה אנחנו פוגשים זאת לא פעם, לא פעמיים, אלא שלוש פעמיים, שכל מקרה בא ללמד אותנו עוד רובד על משה.
המקרה הראשון- משה, מבני ישראל שגדל בבית המלך פרעה, יוצא ורואה איש מצרי מכה איש עברי, ישר קופץ ועוצראת האיש המצרי, לכאורה אם היו מספרים לנו רק על זה, היינו אומרים דיינו, משה יודע שהוא עברי ויש לו פינה חמה בלב לעברים ורק עליהם הוא מגן. אולם, בדיוק בגלל זה מגיע המקרה השני, משה רואה עוד עימות, הפעם של איש עברי עם איש עברי, ושוב ישר מתערב, בא ללמד אותנו שמשה לא עוזר בפעם הראשונה רק בגלל שנאת המצרים או הרחמים על האיש העברי, אלא באמת כואב ואכפת לו מאחיו העבריים. אחרי שמשה בורח מארץ מצרים מפחד פרעה שגילה שהוא הרג את אחד מחייליו, משה מגיע לארץ חדשה זרה, ופוגש רועות צאן שמסלקים אותם ולא נותנים להם להשתמש בבאר בשביל צאנם, שוב בלי להתבלבל, משה, מתערב ועוזר לרועות צאן הזרות.
שלושת הסיפורים הללו ביחד עם הדמות של בת פרעה, באים ללמד אותנו על תכונת נפש חשובה, שעל מנת להיות יהודי גדול ואיש קדוש כמשה רבנו, קודם כל עלינו לצאת קודם לעמנו "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם". לפני הכל אנחנו חייבים להיות אנשים שרואים מישהו אחר מלבדנו, לא רק את האנשים הקרובים לנו, אלא אפילו את האיש הזר לחלוטין שבכלל לא מתוך עמנו, לראות את הכאב והצר שלו, והצעד הבא, אולי הצעד הקשה יותר ,לפעול למענו, למען המטרה, לפעול ללא חשש, ללט חשש ממה שיגידו עלי, ללא חשש מה יעשו לי. לא לפחד לערער על המוסכמות ועל המציאות. האנשים האכפתיים, החושבים, המעיזים הם האנשים שמשנים ומחוללים שינוי במציאות, בסוף הם גם אותם אנשים שזוכים להנהיג ולהושיע את ישראל.