איתור סניפים וכפרי בוגרים
פרק כ"ז הוא אחד הפרקים המטרידים ביותר בספר בראשית. העובדה שיעקב מתחפש ומתחזה לאחיו עשו וגונב את הברכות שלכאורה לא היו שייכות לו מעלה שאלות רבות. האם זה מוסרי? מה היה קורה אם עשו היה מקבל את הברכות? האם יצחק ידע מה קרה או לא?
הזוהר הקדוש מזהה בשני גדיי העיזים שיעקב מגיש ליצחק את שני שעירי יום הכיפורים שבני בניו של יעקב עתידים להקריב ביום הכיפורים. הזוהר מדמה את הכניסה של יעקב ליצחק - ברמאות ובהתחזות, דווקא לעבודת יום הכיפורים בבית המקדש. ואכן כל פעם שקוראים את הפרק הזה מחדש מרגישים שוב את המתח הנורא - מה יקרה אם יצחק יגלה הכל? גם יום הכיפורים הוא יום של מתח. שיאו של המתח הוא בכניסתו של הכהן הגדול לקודש הקדשים. גם כאן אין לנו מושג אם הוא יצליח לצאת בשלום או לא. אחרי שקצת חושבים על זה קשה שלא להשוות בין הדברים. זו הגאונות של הזוהר.
ביום הכיפורים, ממש כמו פורים, אנחנו מתחפשים. אנחנו לא מתחפשים לסתם מישהו אחר, אלא למה שהיינו רוצים להיות. אנחנו מתחפשים לאיזשהו חלק מתוכנו שתמיד קיים אבל לא מספיק בא לידי ביטוי חיצוני. ביום הכיפורים אנחנו מתחפשים למלאכי השרת, אנחנו לובשים לבן ומנתקים מאתנו את כל העבירות והשטויות ומנסים להיות לפחות לכמה שעות מה שאנחנו באמת רוצים להיות. אנחנו נכנסים ביום הכיפורים אל קודש הקודשים וברגע של אינטימיות, ברגע שזה רק אנחנו והוא - אנחנו משהו אחר.
יצחק אוהב את עשו. הוא אוהב את העוצמות שטמונות באיש הזה. הוא אוהב את הכוח שלו, את ריח השדה שלו ואת מה שנקרא בחסידות ובקבלה - את האורות של התוהו שפועלים בו. יעקב לא מרמהולא מתחזה. הוא מראה לאבא שלו שבאמת הוא גם וגם, שיש לו את העוצמות של כל העולמות. הוא מביא לו שני גדיי עיזים וכמו ביום הכיפורים הוא מראה שהוא מסוגל להתמודד גם עם הגורל לה' וגם עם הגורל לעזאזל. כמו ביום הכיפורים שניהם מגיעים לבית המקדש ומשניהם אביו טועם. בכך יעקב אומר לאביו שהוא גם יעקב וגם עשו. יצחק מאשר ואומר 'הקול קול יעקב והידיים ידי עשו'. זה הבן אדם שהוא חיפש.
עבודת ה' דורשת מאיתנו לא פעם להיות לא מי שאנחנו. בכל תפילה שאנחנו מתפללים אנחנו קצת מתחזים. אנחנו אומרים הרבה מאוד דברים שלא תמיד אנחנו מזדהים איתם ומכריזים על עצמנו הצהרות שלא באמת מתארות אותנו. לא נעים לומר אבל לא תמיד מתחשק לי שייבנה בית המקדש ולא תמיד אני אוהב את ה'. הסיפור הזה מלמד אותנו שהאותנטיות וההזדהות אינן הכרחיות ולא תמיד הם השאלה החשובה. להיות אמיתי זה לאו דווקא לשקף במדויק את מה שאתה. להיות אמיתי זה גם לבחור להיות מי שאתה רוצה להיות ומה שאתה אמור להיות. ככה אפשר להיכנס לאבינו.