איתור סניפים וכפרי בוגרים
בראשית מ"א
יוסף הופשט פעמיים מבגדיו. פעם אחת אחיו השונאים הפשיטו אותו מכתונת הפסים שעשה לו אביו ופעם שניה כאשר אשת פוטיפר תופסת בבגדו והוא בבריחתו משאיר אותו אצלה. לאחר כל הפשטה כזו הוא נזרק לְבוֹר - פעם אחת לבור בדותן, אותו בור ריק ללא מים, ופעם שניה, לאחר האשמת השווא של אשת פוטיפר נגדו - הוא מושלך לבית הסוהר. בפרק שלנו קורה התהליך ההפוך, גם כאן בשני שלבים - בהתחלה הוא מוּצא מהבור, מגלחים אותו ומחליפים שמלותיו - כלומר, מלבישים אותו בגדים ראויים על מנת שיוכל להתייצב בפני פרעה. השלב השני הוא שפרעה מסיר את טבעתו ונותן אותה ליוסף, וכמובן - מלביש אותו, והפעם בבגדי שש* ושם רביד זהב על צווארו. כלומר - מפשיטים את יוסף פעמיים והוא הולך ויורד ואז מלבישים אותו בשני שלבים והוא עולה מעלה מעלה.
גם הנפילה של יוסף וגם העלייה שלו הם מטאוריים - ברגע אחד הוא במצב נהדר - אהוב, נערץ ומוצלח, רגע אחרי זה הוא לבדו בבור או בבית סוהר ורגע אחרי זה הוא עומד מול פרעה והופך משנה למלך. מה קורה ליוסף בפרקים באלו? מה פשר הנפילות הנוראות שהוא חווה והעליות המופלאות והמפתיעות? ניכר שאלה לא התרחשויות טבעיות ונורמליות. ידו של א-לוהים לא מצליחה להיות נעלמת בסיפורים אלה - ברור שיש פה מישהו שבמכוון מטלטל את חייו של יוסף ומנדנד אותו בנדנדת חיים אדירה, ומישהו כזה יש רק אחד. והוא רוצה לומר לו משהו.
מאז שיעקב, בניו, נשותיו ושבטו הגדול חוזרים לארץ כנען מחרן והתיישבו בארץ יש רצף של סיפורים לא פשוטים - מעשה דינה, מכירת יוסף וסיפור ירידתו של יהודה. מעבר לכך שסיפורים אלה אינם קלים ויש בכולם מורכבות והתנהגויות קשה לעיכול ניכרת בהם מאוד היעדרותו של הקב"ה. אברהם, יצחק ויעקב נקראים בזוהר הקדוש 'מרכבה לשכינה', שהכוונה היא לאנשים שהשכינה לחלוטין שורה בהם, אנשים שהקב"ה נוכח בחייהם לחלוטין ושהשיח אתו כמעט יומיומי. אבל, מאז שישראל התיישבו בארץ כנען נראה כאילו הקיום שלהם הפך טבעי והקב"ה מתערב הרבה פחות בעלילות שלהם.
כשיוסף מתחיל לשתף את אחיו בחלומות שלו הוא מוטרד מההיעדרות הזו, מהניכור לא-לוהים שפשט בבני משפחתו. הוא מרגיש את א-לוהים פועם בתוכו עצמו והוא מזהה את עצמו כנציג הא-לוהים - אליו משתחווים הירח והכוכבים, אליו כורעות האלומות. הוא צודק במה שהוא מרגיש וטועה בפירוש הדברים. האחים מזועזעים מהשחצנות, לא יכולים לשאת את האדנותיות שיוסף משדר והם מפשיטים את הכתונת שמדגישה כל כך את יוסף והופכת אותו ל'נבחר' ומשליכים אותו לבור. בסיפור הבא של יוסף, סיפורה של אשת פוטיפר שוב יוסף איכשהו מצליח להתרומם והוא הופך לעבד בכיר עד שהוא נתקל בניסיון קשה. מדרשים רבים מספרים שיוסף כמעט והתפתה ולמעשה הוא היה שותף של אשת פוטיפר בתכנון החטא. כאן יוסף שוב מתקלף מעוד קליפה והוא עוצר ברגע האחרון -"איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים" - זה כבר לא יוסף שחושב שהשמש זורחת בשבילו, שמסלסל בשערו, בטוח שא-לוהים משרת אותו ושכל העולם שייך לו. שם, כאשר יוסף פושט עוד שכבה, הוא מגלה שהא-לוהים ששורה בתוכו הוא מעל ומעבר לו, הוא לא רק שלו. ממילא הוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, א-לוהים מחייב אותו כאן לאיפוק וריסון.
בפרק שלנו אנחנו לומדים על תקומתו המופלאה והמסחררת של יוסף. תקומה זו נובעת מכך שהוא הולך והופך לצינור עבור א-לוהים, לכלי באמצעותו דבר הא-לוהים מגיע לעולם. כאשר אדם מרגיש שרוח א-לוהים מפעמת בו הוא עשוי בקלות להרגיש שזה בגלל שמגיע לו ובכך הוא מאדיר ומגדיל את עצמו. זה מה שקרה ליוסף בתחילת הדרך. כאשר האדמו"ר הזקן בעל התניא שוחרר מהכלא הצארי, בסיפור המפורסם של י"ט בכסלו, הוא מפרש כך את הפסוק "קטונתי מכל החסדים" וכותב באגרת לחסידיו: "כל הקרוב אל ה' ביתר שאת וגבוה מעלה מעלה - צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה" - כלומר, שנוכחותו של הקב"ה וחסדו צריכים להקטין את האדם. אצל יוסף מפעמת מאז היותו רוח א-לוהים והוא היה צריך לעבור נפילה ותהליך נורא שבו פעם אחר פעם, באכזריות ובמרמה, מקלפים ממנו את כל ההישגים והבגדים החיצוניים. כל זאת כדי להגיע אל הגרעין שבו הוא מבין "בלעדי, אלוהים יענה את שלום פרעה". ואכן פרעה מבחין בכך ואומר "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו". הבנה זו נשארת ביוסף ואותה הוא מעביר לאחיו גם בפגישתם הדרמטית - "שלחני אלוהים לפניכם". וזה תפקידו של יוסף הצדיק - להחזיר את א-לוהים לבני ישראל.
בחסידות כמעט ולא מדברים על מידת הענווה. ענווה לא מעניינת חסידים. בחסידות מה שחשוב זו שאלה אחת - האם אתה מחובר לקב"ה או לא. אם אתה מחובר - בוודאי תהיה עניו, ואם אתה לא מחובר - זה לא משנה אם אתה עניו או לא (וממילא זו ענווה שנועדה לחזק את הגאווה [ושמעתי לזה ביטוי מדויק - 'שחְצנוע']). יוסף בתחילת דרכו הולך בשחץ ובגאווה וזה בלתי נסבל עבורנו ועבור אחי יוסף. בפרקים אלה אנחנו רואים את התהליך בו הוא מבין שנוכחותו של א-לוהים בתוכו לא נועדה להדגיש אותו על פני אחרים ולהעדיף אותו, אלא לשרת אחרים ולהיות דברו של א-לוהים בעולם. זו הדרך לעבוד על ענווה. הלוואי ונצליח בזה בלי לעבור שני בורות.
*מתכון למדרש עצמאי: קשה שלא לראות דמיון בפסוקים בין אלו המתארים את עלייתו לגדולה של יוסף לבין הפסוקים ממגילת אסתר המתארים מה שנעשה למרדכי כי המלך חפץ ביקרו. עכשיו תעשו מדרש. לכבוד ראש חודש אדר.