איתור סניפים וכפרי בוגרים
מה בין יוסף לעשו?
אחד העניינים התמוהים בפרק נ' הוא הצו לכאורה שציווה יעקב את יוסף שיסלח לאחיו על דבר המכירה. "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשיב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציווה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו''.
טבעי הוא שאחי יוסף חוששים מאוד לגורלם לאחר שהתייתמו מאביהם, אך האם לא הרחיקו לכת? תגובת יוסף מעידה שהוא נבוך רק מעצם החשש שלהם, אך אולי יש בה משהו נוסף.
החששות של אחי יוסף לוקחים אותי לפסוק אחר, שונה מהמצב בפרק נ' אך יחד עם זאת יש בו קווי דמיון רבים. בפסוקים האחרונים בפרשת תולדות, יעקב זוכה בערמה בברכות, עשו כואב. הוא צועק צעקה גדולה ומרה ואומר בלבו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'' (כ"ז, מ"א)
המדרש מספר לנו שכשמסע הלוויה של יעקב הגיע ליעדו, כשסיימו את ההספדים וכבר עמדו לקבור את יעקב, פתאום הופיע עשו. עשו מעכב את קבורת יעקב, הוא טוען שהקבר הזה שלו משום שהוא הבכור!
דמיינו את הסיטואציה רבבות אנשים מלווים את יעקב לקבורה, ופתאום ,כאילו משום מקום, מופיע עשו ומונע מיעקב להיקבר, איזה ביזיון. איזה חילול כבוד המת. חשבו מה עובר על האחים באותה שעה, אביהם ממתין לקבורה, איזה מצב של חוסר אונים, חוסר ודאות.
ההופעה של עשו בהלוויה של יעקב מעוררת השוואה מעניינת בין יעקב ליוסף ובין עשו ליוסף.
כמו יעקב שזכה בבכורה ובברכות על אף שלא היה בכור מבטן, גם יוסף במידה מסוימת זכה בבכורה, עתה הוא משנה למלך מצרים, אולי אחד הדמויות החזקות ביותר בעולם כולו. האחים לא באמת מכירים את יוסף. הם לא פגשו אותו כבר שנים, הם מאוד חוששים לנקמה על המכירה, אך כל זמן שיעקב היה חי וירד למצרים הם היו חסינים. מבחינתם יוסף הוא חידה, הם מאוד חוששים מהיום שאחרי יעקב.
כיצד ינהג בהם יוסף? האם הוא אותו נער בן שבע עשרה שחולם שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו? האם הוא רוצה למלוך עליהם? לשלוט בהם?
כל החששות שלהם מתנקזות לרגע אחד, הרגע שחוזרים מהלוויה. הפסוקים סומכים את שיבתם של יוסף ואחיו מן הלוויה לצו שלכאורה ציווה יעקב את יוסף שלא ינקום באחיו, כי אולי זה הדבר שהכי מטריד אותם כעת.
ואז מגיע הפסוק שעושה את האבחנה החדה בין יעקב ויוסף מצד אחד לעשו מן הצד השני. "ויאמר להם יוסף אל תיראו כי התחת אלוקים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב". (פס' כ')
יוסף הוא לא אותו נער שרוצה למלוך כדי שאחד עשר כוכבים ישתחוו לו, הוא רואה את המציאות אחרת לגמרי. יוסף מבין שיש פה תהליך אלוקי, הוא נמצא בעמדה שלו רק משום שהקב"ה שם אותו שם ואין פה עניין אישי כלל! כל תפקידו בסיפור הוא לדאוג לאחיו! זה בדיוק ההפך ממה שעשה עשו שרצה להרוג את יעקב לאחר שיצחק ימות, זה בדיוק ההפך מעשו שהופיע בלוויה של יעקב וטען שהוא הבכור! זה פשוט לא יוסף!
כעת אפשר להבין את תגובת יוסף. בכי. הוא בוכה והם בוכים, הוא בוכה שחשדו בו והם בוכים שחשדו בכשרים. באופן כללי, יוסף בוכה לא אחת ולא שתיים. הבכי שלו הוא בכי
של אמת, של יושר, של רצון לפעול עם אל באמת, בלי שום נגיעות אישיות. לעשות את שליחותו בעולם בטהרה ולא לעשות את התורה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם.
זהו כוחו ענוותנותו של יוסף, המלמד אותנו לפעול בתפקידנו כדי לקדם את אחינו ולא כדי לקדם את עצמנו.