איתור סניפים וכפרי בוגרים
לכולנו יש את הדיאלוג המוזר עם הילדים שלנו שאין לנו בדיוק מה להגיד או לענות להם, הם מתקלים אותנו בשאלה מוזרה ואנחנו פשוט שולפים תשובה ששגורה בפינו כבר שנים…
” אבא? למה השמש לא ממשיכה לזרוח בלילה..?
מה זאת אומרת? ככה! כבר שנים שהיא זורחת רק ביום.. מה פתאום זה השתנה…? “
אבל אז מתקיל הילד את האבא בשאלה יותר עמוקה וחוזרת…
” אבל אבא? ככה זה לא תשובה…!! ”
והאבא מחזיר ” מה פתאום? מי אמר לך את זה..?
אתה אבא!! כל פעם שאני מנסה להסביר לך משהו ועונה לך ב ‘ככה!’ אתה טוען שככה זה לא תשובה “
לפעמים אני מרגיש שאנחנו הורסים את ילדינו, תמיד המבוגרים חושבים ש”כשתגדל תבין” , ישנו איזה רצון עז להיות מבוגר, אחד שתמיד מבין ויודע, ומנתח דברים באופן מדיוק להפליא , זה שמפעיל את מוחו ואת מיומנות שכלו באופן שכולם מתפעלים ואף הוא מרגיש לפעמים בעקבות זה שהוא על פסגת העולם..
בפרשת “פרה אדומה” הופכת התורה את הקערה על פיה, היא מאתגרת אותנו עוד יותר, היא באה לאדם המבוגר ודורשת ממנו להפוך להיות ילד.
“זאת חוקת התורה ויקחו אליך פרה אדומה תמימה..” – ידוע ומפורסם עניינה של פרה אדומה שהוא סתום בהבנתו ועליה כבר אמר שלמה המלך ברוב חוכמתו “אחכמה והיא רחוקה ממני” ,תהליך בו הטמאים מטהרים והטהורים נטמאים זהו באמת תהליך שלא מובן באופן רציונלי ושכלי, על זה באה התורה ואומרת “זאת חוקת התורה” , ‘חוקה חקקתי גזרה גזרתי – אין לך רשות להרהר אחריה’ , באופן מפתיע ודווקא בפרשת פרה אדומה, פרשה הנראית לעין שכלית-תורנית כסתומה ,עליה התורה רוצה לומר ש”זאת חוקת התורה”?
אם היינו כותבי התורה היינו הולכים לפחות על איזה מצווה הומנית שבין אדם לחברו, או מצווה כדוגמת כיבוד אב ואם, מצוות המובנת לנו היטב ואף טעמם מובן באופן חד וברור, אך התורה איננה אמרה זאת ככה, היא בחרה להביא את חוקת התורה במקום הסתום מן העין הרציונלית.
אדם הקורא את הדרש הנ”ל כפשט יכול להבין כי לאדם המקיים את החוקה הזאת שאין לו רשות להרהר אחריה בעצם מביאה את קטנות האדם מול גדולת הבורא ואכן יש שיטענו בפרוש זה,
אך לעניות דעתי, התורה מבקשת מאיתנו משהו אחר, גדול יותר, ובטח עמוק יותר, התורה מבקשת מאיתנו כאשר השטן או אומות העולם ישאלו אותנו מה טעם שיש במצווה ולמה אנחנו מקיימים את המצוה? נדע לצעוק:
ככה!
בלי שום סיבה!
המבוגרים שבנינו יחשבו כי זה ילדותי והילדים שבנינו יבינו כי משהו עמוק קורה פה,
התורה דורשת מאיתנו רף מאוד מאוד גבוה, רף שאיננו צריכים להעלות סברות הגיוניות או רציונאליות למה אנחנו מקיימים את המצווה ו”מה טעם יש בה”, אלא מתוך קשר פנימי ועמוק אנחנו מקיימים את המצווה!
כבר יודעי הקבלה במניית הספירות גילו לנו שישנם עשר ספירות הנמצאות בכל תחום בבריאה ואיתם הקב”ה ברא את עולמו, כוחות אלו מחולקים מספירת “המלכות” שהיא התחתונה עד לספירת “כתר” שהיא העליונה ביותר, מפרשי הקבלה הוסיפו ואמרו כי ישנו כח ומידה גדול יותר מספירת “הכתר” והוא
“ככה” : כ-תר כ-ל ה-כתרים.
המקום הפנימי האמיתי והעמוק איננו מצריך סיבות שכליות אלא הרגש זועק, הגוף מרגיש, הנשמה מתחברת באופן טבעי פשוט ותמים!
ר’ שלמה קרליבך אומר : “שעבודת ה’ של כל אדם נמדדת במקום שכבר אין לו בחירה”.
בהמשך הפרשה אנחנו נפגשים עם אחד מהסיפורים הכואבים ביותר לעם ישראל והוא אי כניסת משה רבינו ואהרון הכהן לארץ ישראל..
רבות נאמר על “חטאו של משה” , ורש”י מביא את פרושו לחטאו של משה – הקב”ה ביקש לדבר עם הסלע ואילו משה ואהרון היכו את הסלע ועל כך נענשו, לחיזוק דבריו מביא רש”י לימוד על דרך קל וחומר אילולי משה ואהרון לא היו מכים מה בני ישראל היו אומרים??
“מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום – קל וחומר אנו” ,
אם כן מטרת הקב”ה הייתה שוב לימוד לבני ישראל מן הסלע! לקיים באופן טוטאלי את ציווי של המקום ללא שום הסבר או דיבור, ובמילים אחרות:
למה? ככה!
כשאנחנו קוראים את פרשת פרה אדומה אנחנו בעצם מבינים שהרף שהתורה מבקשת בעבודת ה’ שלנו הוא ענק! גבוה לאין ערוך, ועמוק מיני ים!
דווקא בימים הללו בהם האחים שלנו אי שם אצל האויב הרדוד האכזר והנמוך במעשיו,
ימים בהם כולנו נושאים עינינו אל ה’ אלוקינו עד שיחוננו,
ימים בהם חוסר הוודאות שולט והדעת איננה שוקטה, נתחזק כולנו בחוקת התורה ונבין כי אין לנו רשות להרהר אחריה!
מתוך תפילה כי “ישועת ה’ כהרף עין” נזכה להגיע למדרגה בה נצליח להבין שאנחנו לא צריכים להבין וכי קשרנו עם אבינו שבשמים הוא עמוק במקום בו אין השכל שולט.
בשורות טובות ושבת שלום!