קומונריות וחברי צוותים יקרים,
מדינת ישראל והעולם בכלל מתמודדים עם נגיף הקורונה. אנו נשמעים להוראות משרד הבריאות ומשרד החינוך ופועלים על פיהן באופן פרטי ותנועתי מתוך אחריות לשלום כולם.
אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת למה הגיע נגיף הקורונה לעולם, אבל אנחנו יכולים לחשוב מה הוא יכול לחזק בו. שימו לב מה קורה סביבנו: ידוע שכשעם ישראל נמצא במצב חירום כולו מתגייס. הערבות ההדדית הזאת מדהימה. כחלק מהערבות ומהאחריות לקהילה שלנו ולעם ישראל כולו, אפילו אם יש רק חשש קטן, אנחנו נכנסים לבידוד בשביל שאחרים חלילה לא יידבקו. ומנגד, כשאחד מאיתנו נמצא בבידוד, כולנו נדרשים לעטוף אותו ככל האפשר בלי לנכוח לידו באופן פיזי.
בתקופה זו בידוד או בדידות אינם דברים שאיננו מכירים. ההתפתחות של הטכנולוגיה ושל אמצעי התקשורת מביאות איתן הרבה התנהלות אינדיבידואלית ולעיתים קרובות גם בדידות. דווקא עכשיו, בשעה שעשרות אלפים נמצאים בבידוד וגם מי שאינו בבידוד אינו מתקהל, זו הזדמנות לשאול את עצמנו על כוחו של האדם הפרטי, על עוצמתה של החברה ועל היחסים ביניהם. לנצל את הבידוד למפגש פנימי עמוק וגם לחשבון נפש חברתי על שותפות וחיבור.
אנו נמצאים במצב לא שגרתי, אבל דווקא בזמן זה נדרשים לגלות יצירתיות ולחשוב כיצד אפשר להרבות טוב סביבנו, להוסיף חינוך, תורה ועשייה.
