איתור סניפים וכפרי בוגרים
בחיים לא אשכח את זה! שבת בבוקר, קריאת התורה מנומנמת משהו... יעמוד חיים בן אברהם חמישי! מכריז הגבאי.. חיים ניגש, בעל הקורא מצביע לו היכן אנו קוראים בספר התורה. חיים מכחכח בגרונו ומברך: רבותי נברך! הקהל, שלא שם לב מה מתרחש עונה באוטומט: יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם! שתיקה. מבוכה. ופריצה אדירה של צחוק. לא הייתה עין שנשארה יבשה, כולל של חיים...
האנקדוטה הזו מבטאת קושי יומיומי בחיי יהודי עובד ה' – כיצד אצליח לא להישאב לשגרתיות שבעבודת ה'? איך אצליח לבעור על התורה? על התפילה? כיצד אוכל להתרגש מעבודת ה'? בדיחה יהודית ידועה אומרת שהזמן היחידי שיהודי חושב בבית הכנסת הוא כאשר הוא מגיע בתפילה לשיר יום כי אז הוא צריך לחשוב – 'רגע.. איזה יום היום?' פרשת השבוע נשא בפרט וחומש הפקודים בכלל מגיע ברגע הכי לא מתאים בשנה, בנקודת השיא של ספירת העומר, בין יום ירושלים לשבועות, בין אירועי שיא בתולדות עם ישראל! לכאורה בשבת כזאת היינו צריכים לקרוא את עשרת הדיברות, עשרת המכות, עשרת בני המן... משהו שיסעיר אותנו! שידליק אותנו! שיעורר התלהבות! לא רשימה יבשה של נשיאים שהקריבו מה שהקריבו או פקודי שבט לוי... הרי אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, בשיאו של המעבר של עם ישראל מחיי עבדות לחיי תורה, רגעים של תחושת התעלות האומה, עם ישראל מקבל את התורה מחדש! אולי דווקא ברגעים אלו פרשת נשא וספר במדבר על מפקדיו השונים נראה מתאים ביותר! אולי דווקא כעת בזמן שבו אתה הולך מחיל לחיל מרגע שיא כזה של עם ישראל לרגע שיא אחר וכו'.. דווקא עכשיו מזדמנת פרשת השבוע נשא על מפקדיה ומחזירה אותך לקרקע.
בפרשת יתרו יש פס' מדהים: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים", רש"י במקום – בכל יום יהיו בעינך כחדשים! ימי העומר מהווים הכנה נפשית לקבל את התורה אך בעיני רש"י האתגר הגדול הוא לא רק בקבלת התורה אלא היום הראשון שלאחר קבלת התורה, דהיינו היכולת שלנו להרגיש שבכל יום ויום אנו מקבלים את התורה מחדש, לחיות חיים שלמים של קבלת תורה ולא רק נקודות שיא פזורות במהלך חיינו! זה גם מה שחידש ר' שמעון בן פזי שקבע שהפסוק הכולל ביותר בתורה הוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים', הוא הכולל ביותר משום שהתורה נקנית בהתמדה ובעמל קבוע! ממש כמו קרבן התמיד שהכוהנים היו מקריבים דבר יום ביומו.
דווקא השבת נקרא על היום הראשון לחנוכת המזבח בו הקריב נחשון בן עמינדב ואחר כל על היום השני בו הקריב נתנאל בן צוער, על היום השלישי בו הקריב אליאב בן חילון ונחשו מה? שניהם הקריבו בדיוק אותו הדבר! נכון, זאת בדיוק הנקודה! נתאזר בסבלנות ונפנים את עיקרון ההתמדה, צעד אחר צעד, יום אחר יום, לחיות חיי תורה בשקידה ובנחת שבכל יום ויום יהיו בעינינו כחדשים.
שבת שלום וחג שבועות שמח, אלחנן