איתור סניפים וכפרי בוגרים
“בנין העולם המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה בדם ,דורש הוא את בנין האומה הישראלית ” כך כותב הרב קוק בעת ישיבתו במקלט בלונדון בזמן מלחמת העולם הראשונה, ברגעים שכל העיר כולה מופצצת במלחמה שעד היום לא לכולם ברורה מטרתה.
וכעת ממרחק של עשרות שנים אנו חוזרים ופוגשים את אותה חרב מלאה בדם המבקשת רק רע, ומה אנו האוחזים בשיפולי הגלימה של הכהן הגדול מאחיו ומבקשים להוביל את חיינו בדרך האורות העולה נעשה אל מול אותה חרב טמאה זו השאלה הגדולה.
ברור שבראש ובראשונה תפקידנו כמדינה ללחום ברשעה בעוז ובגבורה, “ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם” ללא היסוס, ובעיקר ללא השפעה של מטיפי המוסר הצבועים מאירופה שעוד מדממת מדם אחינו הצועק מן האדמה. למשימה זו יש לנו שליחים נאמנים בדמות חיילים ושוטרים שזה תפקידים, וכל תפילותינו הן להצלחתם ולשלומם.
אך כגודל המשימה העומדת בפני אנשי הצבא לא נופלת בחשיבותה גם משימתנו האזרחית של עמך בית ישראל המרכיבים את החלקים השונים בחברה.
דווקא בעת הזאת אחריותנו לדאוג כי החרב המגואלת בדם הנשלפת ע”י שפלי אדם תפגוש חברה מוסרית ובריאה המבקשת להוביל את חייה על בסיס עולם ערכי ועליון שלא נותן לאלימות ולשנאה מקום בתוכה.
דווקא כעת שהאויבים מבקשים לזרוע פחד ומורא נדאג שהם יפגשו חברה מאוחדת וחזקה שגם שיש בה מחלוקת בדעות אין בה מחלוקת בלבבות, ואת המחלוקות היא יודעת לנהל מתוך אחריות גדולה, שנקודת המוצא היא שכולם מבקשים את טובת המדינה.
דווקא בימים שהרעים מסתובבים ברחובות ומבקשים להרע לטף ולזקנה נבין שכגודל המשימה של חיסול הרשעה , אלינו לדאוג שאנחנו בעצמנו לא נהפוך לרעים, שלא יאמר על דורנו כשם שנאמר על דור יוצאי מצרים “ וירעו אותנו המצרים – שעשו אותנו רעים” אל מול אויב שלא טעם, טעם מוסר, נצליח לשמור על נשמתנו וטוהר חיינו , נמשיך להיות כתלמידיו של אברהם אבינו “רחמנים, בישנים וגומלי חסדים” לא נהפוך לצרכנים של תמונות דם ודקירה, ונדאג שאויבנו יפגשו אותנו יותר טובים, יותר מוסריים ומאוחדים ומתוך כך יבינו שאנו נצחיים.
דווקא אל מול אויב מבחוץ נבין שעיקר משימתנו נמצאת בבית פנימה, וכרב קוק בשעתו המבקש בשעת המלחמה “להכיר את האחדות של כל הכוחות הקיימים באומה” נדאג גם אנחנו להזיז את כל רעשי הרקע מבית ומחוץ ולחשוף את סוד הטוב והיופי של החברה, וביחד לצעוד אל המשך צמיחתה.
יום הזיכרון ה20 להירצחו של יצחק רבין ז”ל ישמש כתמרור עצור אדום ובוהק ,המזכיר לנו כיחידים וכחברה את האחריות הקיימת על הדיבור והמחלוקת על עתידה של המדינה. נחזור לכיכר עשרים שנה אחרי חילול ה’ הנורא שיהודי קם ורצח ראש ממשלה, נבקש את האחדות ולא את האחידות ,נבקש את ההקשבה ולא את ההסכמה, ומתוך כך נצעד יחד שבטי ישראל בדרך העולה.