מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

שלמה זלמן שרגאי

שלמה זלמן שרגאי

שלמה זלמן שרגאי נולד בכ”ד בכסלו תר”ס (1899) למשפחת פייבלוביץ הענייה בעיירה גורשקוביץ’ בפולין. משפחתו השתייכה לחסידות ראדזין ולחובבי ציון, והוא ספג בה ידיעת הארץ ואהבת ארץ ישראל ותורת ישראל. שרגאי נשא לאישה את מרים לבית שפילברג בשנת תרפ”ד (1924), ובאלול של השנה ההיא עלה לארץ ישראל.

בארץ מילא שרגאי תפקידים רבים ומגוונים והטביע עליהם את חותמו. הוא היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים מאז הקונגרס ה-15 בשנת תרפ”ט ועד לקונגרס הציוני האחרון, ה-31, שהתקיים בירושלים בשנת תשמ”ח (1987). הוא שימש חבר הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים וראש מחלקת העלייה שלה, ובמשך 14 שנות כהונתו בתפקיד זה העלה ארצה יותר מחצי מיליון יהודים מכל קצוות תבל.

לאחר קום המדינה היה שרגאי לראש העירייה הנבחר הראשון של ירושלים. על תקופת כהונתו כראש עירייה כתב בזמנו שופט בית המשפט העליון ש”ז חשין: “שרגאי עמד על שלו. גילה דעתו באומץ לב, סירב להיכנע ללחץ ואיומים. החוק וטובת העיר ירושלים היו נר לרגליו ומצפונו הדריך אותו”.

שרגאי מילא תפקידים ממלכתיים וציבוריים רבים במשך כ-70 שנות פעילותו למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. דוד בן-גוריון, איסר הראל, הרב קוק ואישים רבים אחרים מזכירים אותו לא אחת בכתביהם, אגב ציון פעלים והחלטות חשובות וגורליות שהיה שותף להן. שרגאי היה מזקני חסידי ראדזין בארץ ומקורב לשלושת האדמו”רים האחרונים, וכמו כן היה שותף לשחזור התכלת הרדזינאית בארץ ישראל לאחר השואה ואף ייחד לעניין מאמרים וספרים.

שרגאי כתב במשך שנות חייו כ-90 ספרים וקבצים ואלפי מאמרים, ולאורם חונכו וגדלו אלפי חניכי תנועות הנוער הדתיות בארץ ובחו”ל, ובהן בני עקיבא ו’הפועל המזרחי’. הוא אשר טבע באחד ממאמריו את הסיסמה: “קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה”, סיסמה המתווה את דרכנו התנועתית.

באחד מספריו כתב שרגאי: “תנועת תורה ועבודה חרתה על דגלה, כי כל עבודת הגאולה והרעיון של שיבת ציון הוא לשם גאולה אישית, ועם הגאולה האישית תגאל גם האומה. כל זמן שאין גאולה אישית אין מקום לגאולה כללית. כל זמן שבני ישראל שרויים בגולה, גם עם ישראל בגולה. ולכן נחוצה בראש וראשונה גאולת הפרט, חידוש החיים, שינוי ערכים בהווי החיים של כל יחיד ויחיד. סיסמתנו תורה ועבודה, מופנית איפוא ומכוונת בעיקר לפרט. תורה – תורה ממש על ידי כל יחיד ויחיד, ועבודה – עבודה ממש על ידי כל אחד ואחד. אמנם גם אנחנו מכירים בחובה הלאומית. אבל דוקא משום כך מכירים אנו כל פרט ופרט כאחראי במעשיו והליכותיו בעד קיום עמו. ועל כן אנו דורשים לראשונה זכות קיום לו לעצמו, ועל ידי רכישת זכות קיומו האישי, הוא נותן זכות של קיום ואפשרות של קיום גם לעמו. הכלל לא יגיע להיות למה שהוא שואף ולמה שהוא צריך להיות כל זמן שכל אחד ואחד לא ישתדל למעשה לחיות על פי ארחות חיים והליכות חיים שלפי הכרתו צריכה האומה כולה לחיות” (תחיית הכלל והפרט, חזון והגשמה, שלמה זלמן שרגאי).

שרגאי היה אב לשלושה בנים ובת. נפטר בשנת 1995 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקרא רחוב בירושלים.