שרה שטרן קטן

שרה שטרן קטן נולדה בו' בסיוון תרע"ט (1919) בלודז', פולין. הוריה צבי חיים וגננדל אביטל שטרן השתייכו לחסידות גור, ואחד מסביה היה רב ופוסק הלכה. שטרן הייתה הבכורה בארבעת הילדים. היא למדה בגימנסיה יהודית, הצטרפה לתנועת 'השומר הדתי' ובהמשך הקימה את סניף בני עקיבא בעיר לודז' ופעלה בהנהגת התנועה בפולין. היא הובילה את הברחת היהודים מפולין, ובעת שהתכוונה לעלות לארץ פרצה מלחמת העולם השנייה. ככל יהודי האזור נאלצה שטרן לחיות בגטו בתנאי רעב ופחד מגירושים, אולם פעילי תנועות הנוער המשיכו גם בגטו לארגן פעילות חינוכית ותרבותית ולהמשיך להתכונן להגשמה ציונית, וגם היא עסקה בכך בנחישות ומתוך סיכון עצמי.

ב-1944 נשלחה שטרן לשטוטהוף ומשם לאושוויץ. מששוחררה מהמחנה חזרה לעירה, ולשברון ליבה שמעה כי איש מבני משפחתה לא נותר בחיים. שרה אזרה כוחות והחלה לפעול ולסייע בקליטת הניצולים. היא גייסה מחדש צעירים והקימה בעבורם קיבוצי הכשרה לקראת עלייה. היא שכנעה אותם שלא לנטוש את דרך התורה והמצוות, וכן נאבקה לשמור על ייחודה הדתי של התנועה. הייתה אם רחומה ודואגת לחניכיה בהכשרות, שמקצתם נקלטו אחר כך בקיבוץ הדתי ואחדים נפלו בקרבות מלחמת העצמאות. חברי קבוצת 'לודז'-אשבך' שמרו על הקשרים ביניהם לאורך שנים והיו למשפחה מלוכדת שבמרכזה עמדה שטרן.

ב-1947 עלתה שטרן ארצה והתיישבה ביבנה, וב-1953 החלה לפעול במסגרת ארגון הפועלות של 'הפועל המזרחי'. ב-1955 נישאה לישראל קטן (קליין). היא רכשה תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית בעודה ממלאת כל מיני תפקידים מטעם משרד הסעד ומלמדת באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1977 נבחרה שטרן קטן לכנסת התשיעית מטעם מפלגת המפד"ל.

את מיטב כוחותיה הקדישה שטרן קטן לתנועת הנשים 'אמונה' ואף כיהנה כיושבת ראש התנועה. היא עסקה בהתמסרות רבה בהקמת מערך מוסדות חינוך לילדים, בהקניית מקצוע למתבגרים, בשירות פסיכולוגי למשפחה, באימוץ ילדים, במוסדות דת ותרבות, בשילוב נשים יועצות בבתי הדין הרבניים ועוד. גם תודעת השואה לא הרפתה ממנה והיא עשתה רבות להנצחת השואה באופן אישי ובמסגרת הנהלת 'יד ושם'. הייתה בעלת עמדה לאומית ימנית וסלדה מגילויי התבטלות בפני מי שאינם יהודים. בשנת היובל למדינה, שנת תשנ"ח, זכתה שטרן קטן בפרס ישראל על מפעל חיים. פשטות הליכות, אהבת הבריות ויראת אלוקים אפיינו אותה עד ימיה האחרונים. נפטרה בו' בתשרי תשס"ב (2001).