מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הרב קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בט”ז באלול תרכ”ה (1865) בעיירה גריבה ברוסיה (היום בלטביה) לאביו הרב שלמה זלמן קוק, בוגר ישיבת וולז’ין. הרב קוק נולד מאיחוד בין מתנגדים לחסידים: אביו היה מתנגד ואילו אמו באה מקהילת חב”ד. הרב גדל במעלות התורה (בבגרותו למד בישיבת וולוז’ין בראשות הנצי”ב, רבו הגדול, ולאחר מכן בפוניבז’), ובהיותו בן פחות מ-20 כבר קיבל סמיכה מבעל ‘ערוך השולחן’ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. כשהיה בן 19 נשא לאישה את אלטה בת שבע, בתו של האדר”ת (הרב אליהו דוד רבינוביץ’ תאומים, רבה של פוניבז’). לרב קוק נולדה בת בכורה – פרידה חנה. לאחר מות אשתו נשא הרב קוק את בת דודתו של אשתו, ומנישואין אלו נולדו בחו”ל הרב צבי יהודה ובת ששמה בתיה מרים, ובארץ ישראל נולדה בתו הקטנה אסתר יעל.

כשהיה בן 23 התמנה הרב קוק לרבה של העיירה זיימל בליטא, ושם למד עם הרב שלמה אלישיב, בעל ‘לשם שבו ואחלמה’. בהיותו בן 30 נבחר הרב לכהן כרבה של בויסק והחל להפיץ את תורתו בכתבים ובמאמרים שחיבר, ובהם ‘עין איה’, ‘מדבר שור’ ודרשות למיניהן.

כשהיה בן 39 קיבל הרב פנייה מאנשי יפו, ובכ”ח באייר תרס”ד (1904) עלה ארצה וכיהן כרבה של יפו. בזמן זה המשיך הרב לכתוב את כתביו, ובהם ‘אורות’, ‘אורות הקודש’, ‘עולת ראיה’ ועוד. הרב דגל בקידוש החומר ותמך בעבודה החקלאית וכן ניהל מוסדות: הוא הקים ישיבה ביפו והיה מגיד שיעור. הרב התעלה ושימש רבן של המושבות, וכשהיה בן 48, בשנת תרע”ד (1913), יצא בראש משלחת רבנים ל’מסע המושבות’ שנמשך כחודש וניסה לחזק את הקשר בין העובדים ובין התורה והמצוות. הרב יצא גם לחו”ל לכנס של ‘אגודת ישראל’ בשווייץ כדי לקרב את שאר עם ישראל ליישוב, ליושבי ארץ ישראל ומפריחיה, ובתקופה זאת ניאות להיות גם רבה של לונדון, עסק בטובת עם ישראל והשפיע על המדיניות הבריטית כלפי ארץ ישראל.

לאחר שלוש שנים חזר הרב לארץ ישראל ועסק בעיקר בכתיבת ‘הלכה ברורה’ על הש”ס ובפעילות למען עם ישראל. בשנת תרע”ט (1919) ניאות הרב להתמנות לרבה של ירושלים, ובהמשך כונן את הרבנות הראשית לישראל, שראה בה הכנה להקמת הסנהדרין, וכך נהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל בשנת תרפ”א (1921), והוא בן 56. הרב הקים את ישיבת ‘מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית’ וכן יסד את מכון ‘הלכה ברורה’. בשנת תרצ”ד כתב הרב מכתב לקראת כינוסם של בני עקיבא, וכך פתח את מכתבו: “יקירי לבבי ‘בני עקיבא’. עז לכם ויפעת נשמה ממקור ישראל. חביבי, ממעמקי הלב הנני שולח לכם את הבעת הוקרתי לכינוסכם היקר. חזקה מאד היא תקותי שאתם תדעו איך לשאוב ממעיני הישועה, שבכלל הם הולכים ונפתחים לישראל וארצו…”.

בסוף ימיו נאבק הרב במחלה קשה, ובג’ באלול תרצ”ה (1935) נפטר, והוא בן 70, ונטמן בהר הזיתים.