מטרות:
- החניכים ילמדו מה היא חרות אמתית לאור חג הפסח המתקרב.
- החניכים יבינו את האחריות שיש להם על מה שהם עושים ועל הזמן שלהם במיוחד בימים אלו.
- החניכים יכתבו משימה שהם לוקחים על עצמם כדי להיות בני חורין בימים אלו.
רציונל:
לקראת חג הפסח בא נספר את סיפור יציאת מצרים והערכים הנלמדים ממנה נרצה ללמוד ערך מרכזי בו מתעסקת יציאת מצרים והוא ערך החרות. נלמד יחד מהי חרות אמיתית ואיך אפשר להגיע אליה. החרות האמיתית היא הבחירה בטוב. נדבר על הרצון להשתחרר מכל ה"כבלים" שקובלים אותנו, הנורמות, החברים, הפחד.
נדבר על ההבדל בין "חופש" ל"חרות" – החופש – מתקבל מאליו- אין בית ספר לעומת זאת החרות היא בחירה שלך אתה צריך לבחור לא להיות משועבד ולפעול על פי הערכים שלך.
השעבוד הוא בעצם שמחליטים עליך, החרות – אתה מחליט על עצמך
נחבר את ערך החרות אלינו ואל המצב הקיים איך אפשר להיות בחרות בתוך בידוד, בתוך הסגר, איך לשלוט בזמן שלנו, במה שאנחנו אומרים/ועושים. אנחנו בחופש מהלימודים אבל האם אנחנו בחרות?
מתווה:
טיזר:
צעירים: נבקש מכל חניך להביא חתיכה של חבל/חוט כלשהי ופרח/ציור של פרח (פרח – מסמל חרות, חוט- מסמל עבדות
בוגרים: להביא חפץ שמסמל עבורך עבדות וחפץ שמסמל עבורך חרות
פתיחה:
נשאל הגדרות של כן ולא ונבקש מהחניכים כל פעם להרים את החפץ שמסמל שהם חושבים שהוא התשובה הנכונה .(בוגרים- אפשר לעשות סבב מהיר מה כל אחד הביא, צעירים – להסביר מה כל חפץ מסמל)
רשימת שאלות: (נמצאות גם בנספחים להצגה של השאלות שתפו את המסך/ חלון שלכם)
מישהו שמעתיק במבחן
אדם שמפר את ההסגר בלי סיבה
ילד שעושה מה שההורים אומרים לו
אדם שגונב
אדם שמחליט לקום בבוקר למרות שקשה לו
אדם שכל יום הולך לעבודה
אדם שאוכל כל היום ממתקים
אדם שמתפלל כל יום
ילד שמקשיב למורה
אדם שמתנדב בבתי חולים
אדם שעושה מה שהבוס אומר לו
אדם שהוא ראש ממשלה
אדם שכל היום בטלפון
אדם שמתחתן
נסביר שאין תשובה אחת הרי הכל מאיזו סיבה אדם עושה את זה והאם הוא בוחר לעשות את זה או שבוחרים בשבילו . החרות היא בעצם הבחירה במה שאני רוצה, במה שבאמת חשוב לי ולא לפי מה שהחברה / החיים מכתבים לי (אפשרות להרחבה – האם לפעמים זה טוב להיות "עבד" ולא לבחור?)
גוף :
צעירים –
סיפור- שירי חירות בכלא דמשק
ביום חמישי, 2 באפריל 1970, הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר. היו אלה שני השבויים הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים. אחד השבויים, פיני נחמני, כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא בדמשק. היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה – כ-300 עמודים בסך הכול... ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתאו בכלא. על ליל הסדר השני כתב ביומנו כך:
"הנה עבר הפסח, החג הלאומי בה"א הידיעה של עמנו. את אווירת החג אצלנו קשה לתאר: מבעוד בוקר עשינו ניקוי יסודי בתא, ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו. על חתיכת קרטון ציירנו את צלחת הסדר, כאשר במרכזה מגן-דוד, שבכל אחד מקצותיו מקום למצרכי הצלחת. אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית, במים צוננים כקרח, ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח וציפייה לערב כי ירד.
אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש, של זיכרונות האסיר השבוי, הגואים ופורצים עד מחנק. לחשוב על הבית, לנסות ולחוש את האוויר הספוג ריח ואווירת חג של שעות בין הערביים. להרגיש על בשרך את האוויר החגיגי והקריר הגולש מההרים אל העמק, כמו עוטף את יקנעם במעטה של קדושת חג. לדעת שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים, ואתה עדיין כאן, מתהפך חסר אונים מצד לצד על המזרן המסריח...
שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך, נתנו הרגשה של סדר פסח אמתי. בועז, הצעיר בינינו, כמעט ילד, שר את הקושיות. דמעות עלו בגרוני. אך אלו היו שניות של היסחפות, משום שמיד באה שירה מתרוננת. המחזה היה כל כך מוזר. בבית כלא במדינה אויבת, יושבים שלושה ישראלים שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות.
בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה, הופיעו השומרים ודרשו מאתנו לחדול ממעשינו. בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה, נור אל-דין אתאסי, האיש שכלא אותנו וקבע ש'הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!' ועכשיו [אחרי שחאפז אל-אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית] היה אתנו באותה סירה. כנראה שירתנו הפריעה לו, והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו. אנחנו בכל מקרה, סירבנו להפסיק, גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק. את רעש החירות לא יכול להשתיק גם האיום בבידוד בצינוק הנורא.
אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת 'חד גדיא', והמשכנו בשירה ישראלית אמתית – 'ירושלים של זהב', 'שנינו מאותו הכפר' ועוד שירים שדבר אין להם עם הפסח – הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה, ולנקום את נקמתנו הקטנה...
מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך. צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים את אשר נאמר ב'הגדה' – 'והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה...'"
הטייסים לא היו חופשיים אבל בכל זאת בחרו בחירות – הם החליטו שהם לא יתנו למצרים לשבור את רוחם ובחרו, לא השתעבדו לתחושת המסכנות בכלא אלא בחרו לפעול ולחגוג את פסח בשמחה. כך גם אנחנו הכל דבר בחיינו יכולים לבחור להיות בחרות או לבחור להיות עבדים . אנחנו נמצאים בתקופה בה אנחנו בחופש (הקורנה) ויש לנו את האופציה לבחור מה לעשות בחופש הזה האם להתמסכן בגלל שאנחנו מבודדים בבית , לבזבז את הזמן ולהיות כל הזמן על המחשב/ טלפון או לבחור להיות בחרות ולהליט על דברים שחשובים לנו לנהל את הזמן שלנו (כמובן שביחד ובתאום עם ההורים).
נשתף טבלה של יומן ונבקש מכל אחד מהחברים לכתוב בצ'אט/ בטבלה עצמה (מה שיותר נח לכם – שהם יכתבו בצ'אט ואתם תוסיפו לטבלה שימו לב מה יותר יגביר את הקשב של החניכים , שהם שותפים ולא מתעסקים בקטנות)
בוגרים -
אופציה א: נחלק את החניכים לכמה קבוצות (הסבר לאיך לעשות את זה בזום https://youtu.be/YivJMe0rmys)בכל קבוצה הם יקבלו כמה קטעים שמדברים על חירות ויצטרכו לבחור קטע אחד ולענות על השאלות שישלחו תוך כדי (היתרון – כולם לוקחים חלק פעיל)
אופציה ב: נבחר 2/3 קטעים מהנספחים וננהל עליהם דיון בדיון הכללי
השאלות :
- בחרו את הקטע שאתם רוצים ללמוד
- תקראו את הקטע ביחד
- מה דעתם על הקטע? מזדהים? מתנגדים?
- מה הקטע בא להגיד?
- מה זה אומר לדעתכם חירות וחופש?
- איך זה נוגע לחיים שלנו?
- האם אנחנו בני חורין?
- האם אנחנו רוצים להיות בני חורין?
- מה הדברים שמונעים מאתנו להיות בני חורין ומה הדברים שיעזרו לנו?
הקטעים:
(יאיר לפיד)
חג החירות מחדד את ההבדל בין חופש לחירות.
זה נשמע דומה, אבל זה לא.
בני האדם נולדו חופשיים, מדינות נאבקות למען חירותן.
חופש הוא שחרור מכבלים, חירות היא אחריות שצריך לעמוד בה.
דמו בנפשכם כי במהלך הפלגה בים, פרצה סערה איומה. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה עם כל נוסעיה אל האוויר ולאחר נפילתה שוב הכו הגלים ללא הרף. הספינה הזו אולי טבעה, אולי הגיעה לחוף מרוחק מאד מיעדה המקורי.
כמה קילומטרים משם, נתקלת ספינה נוספת בתוך אותה סערה איומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחו לנווט את האנייה על מסלולה למרות הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו - וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על כל מערכותיה, ולא על הספינה המקולקלת מבחינת כושר היגוי, ולא משנה כמה הספינה השנייה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשנייה.
אבל יכול לבוא אדם ולטעון: הרי הספינה הראשונה יותר חופשית?! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "אסורה" ומשעממת כמו האנייה שנוסעת רק על הדרך הישרה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה.
אך האמת היא, שהספינה ה"חופשית" לכאורה, משועבדת באמת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את התפקיד ואת המשימה שלה, וטעות היא לחשוב כי לשם שיטוט ללא מטרה בים היא נוצרה! דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי והדרכה תקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את משימתה ויעודה! רק היא בת חורין באמת - משום שהיא (האנייה) מסוגלת לממש את ה"אני העצמי" שלה - דהיינו: להפליג את הים ולהגיע ליעדה.
ביום חמישי, 2 באפריל 1970, הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר. היו אלה שני השבויים הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים. אחד השבויים, פיני נחמני, כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא בדמשק. היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה – כ-300 עמודים בסך הכול... ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתאו בכלא. על ליל הסדר השני כתב ביומנו כך:
"הנה עבר הפסח, החג הלאומי בה"א הידיעה של עמנו. את אווירת החג אצלנו קשה לתאר: מבעוד בוקר עשינו ניקוי יסודי בתא, ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו. על חתיכת קרטון ציירנו את צלחת הסדר, כאשר במרכזה מגן-דוד, שבכל אחד מקצותיו מקום למצרכי הצלחת. אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית, במים צוננים כקרח, ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח וציפייה לערב כי ירד.
אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש, של זיכרונות האסיר השבוי, הגואים ופורצים עד מחנק. לחשוב על הבית, לנסות ולחוש את האוויר הספוג ריח ואווירת חג של שעות בין הערביים. להרגיש על בשרך את האוויר החגיגי והקריר הגולש מההרים אל העמק, כמו עוטף את יקנעם במעטה של קדושת חג. לדעת שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים, ואתה עדיין כאן, מתהפך חסר אונים מצד לצד על המזרן המסריח...
שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך, נתנו הרגשה של סדר פסח אמתי. בועז, הצעיר בינינו, כמעט ילד, שר את הקושיות. דמעות עלו בגרוני. אך אלו היו שניות של היסחפות, משום שמיד באה שירה מתרוננת. המחזה היה כל כך מוזר. בבית כלא במדינה אויבת, יושבים שלושה ישראלים שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות.
בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה, הופיעו השומרים ודרשו מאתנו לחדול ממעשינו. בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה, נור אל-דין אתאסי, האיש שכלא אותנו וקבע ש'הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!' ועכשיו [אחרי שחאפז אל-אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית] היה אתנו באותה סירה. כנראה שירתנו הפריעה לו, והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו. אנחנו בכל מקרה, סירבנו להפסיק, גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק. את רעש החירות לא יכול להשתיק גם האיום בבידוד בצינוק הנורא.
אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת 'חד גדיא', והמשכנו בשירה ישראלית אמתית – 'ירושלים של זהב', 'שנינו מאותו הכפר' ועוד שירים שדבר אין להם עם הפסח – הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה, ולנקום את נקמתנו הקטנה...
מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך. צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים את אשר נאמר ב'הגדה' – 'והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה...'"
ביני לנדאו - עבדים
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים
נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים
אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים
וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו
אז שכל אחד יקום ויהיה מושיע
ויגאל עצמו מידיו
אם רק נסתכל אחורה
נראה שהדבר שבורחים מפניו
זה רק עלה הנידף ברוח
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה
מפחדת לפרוש כנפיה
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה
ממאנת לפרוש כנפיה
עבדים היינו
היינו עבדים
עתה בני חורין
למה אנו מחכים?
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים
נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים
אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים
וזה רק אנחנו…
יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד.
הרב קוק-
חוזרים לקבוצה הגדולה ומשתפים במסקנות של כל קבוצה
נסכם בקטע של נתן שרנסקי ונספר לפני כן קצת רקע :(נתן שרנסקי היה מאסירי ציון שהיו בכלא הסוביטי (ברוסיה) בתקופת מסך הברזל שבא היה אסור ברוסיה לעשות שום דבר שקשור לדת נתן וחבריו נתפסו על כך שדיברו עברית וניסו לשמור על מצוות הדת היהודית ונשפטו. משפטם פורסם בכל העולם והוביל להדים רבים שבסופם לאחר מאמצים רבים שוחררו ועלו לישראל נתן שרנסקי היום יו"ר ההסתדרות הציונית.)
"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה." ~ מתוך ספרו "לא אירא רע"
לאחר מכאן נשליך את דבריו עלינו ע"י סרטון שאולי חלקכם ראיתם בהם נתן שרנסקי מדבר על ממש ימים אלה
https://www.youtube.com/watch?v=UmMn-WHPXrc (כאשר מראים סרטון בזום עליכם לאשר את שיתוף האודיו במחשב)
סיכום
כותבים ביחד כמה הצעות לדברים שבהם אנחנו רוצים לצאת לחרות בצ'אט ובוחרים ביחד משהו שאנחנו רוצים לצאת בו לחרות השבוע כשבט. (שבט מעלות מסניף הלם לוקחים על עצמינו לצאת לחרות בלשלוט על הדיבור שלנו) מומלץ לקבוע יעד שאפשר להגיע אליו (לשמור על הדיבור שלנו שעה ביום כך וכך... (אפשר גם לעשות אתה בצורה אישית- כלחניך אומר משהו אחד שהוא לוקח על עצמו)
נספחים
