מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

העולם המקוון כאתגר תנועתי

מאת: יונה גודמן

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ועידה כד | תרבות | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן

העולם המקוון כאתגר תנועתי

לקראת ועידה

תנועת בני עקיבא יודעת להוביל מתוך ענווה, לקבל אחריות ולהציב דרך, אך בכל דור עלינו לשאול מחדש: באילו תחומים עלינו להוביל כיום? בעבר דובר רבות על התיישבות ועלייה, ביטחון ותרומה לחברה. אלו בוודאי חשובים גם היום, אך האם במאה ה-21 יש אידיאלים חדשים וחזיתות חדשות שקוראים לנו לומר “הינני”?!

לדעתי התשובה חיובית. אם בעבר נדרשנו לגלות גבורה ולתרום בתחומים ציבוריים רחבים, מדומני שאחת החזיתות שהתווספו בימינו טמונה במכשיר קטן שנמצא בכיס של רובנו או על השולחן בחדר שלנו.

כן, אחת הזירות המרכזיות שאנו נדרשים לגלות בה עוצמה ואמונה, דוגמה אישית ויכולת בחירה, היא הדרך שבה אנו מתמודדים עם העולם הטכנולוגי המתחדש. למרבה הפלא, קשה יותר לגלות גבורה ונאמנות לדרך לנוכח מכשיר קטן ביד מלהסתער בקרב נגד מחבלים חמושים או לייבש ביצות.

מורכבות משימתנו נובעת בין השאר מהעובדה שאין אנו רואים אויבים בעולם המודרני בכלל ובטכנולוגיה בפרט. ייתכן שהיה קל לנו יותר אילו הכרזנו על הכול אויבים ופתחנו נגדם במלחמת חורמה, אך אין אנו חושבים שגישה זו נכונה. הקב”ה רוצה שנמשיך לעמול על בניין המדינה והעם ועל תיקון עולמו, ואלו מצריכים שימוש מושכל גם במיטב חידושי הטכנולוגיה והמדע. ואולם בפועל עיקרון זה קשה ליישום, ורבים פעילים ברשתות חברתיות ובמרשתת בכלל בהישענם על אידיאלים גדולים (שהם מאמינים בהם באמת), עת במבחן המעשה התנהגותם ברשתות רחוקה מאוד מהאידיאלים ההם.

כחומר למחשבה לצירי הוועידה הבה ננסה לנתח ממד מסוים באתגרי העולם המקוון. במובן הפשוט והראשוני, טכנולוגיות כמו אינטרנט או טלפון חכם הן כלים בלבד. אומנם הן עלולות להיות כלי הנושא תכנים בלתי צנועים ופסולים, אך חסם טוב עשוי לכאורה לפתור בעיות אלו ולהחזיר אותן להיות כלים תמימים העשויים להביא ברכה לעולם.

ואולם מבט מעמיק יגלה: אלו אינם – והם לא יכולים להיות – כלים ניטרליים, ועצם השימוש בהם אפילו למען מטרות ראויות משפיע על תפיסות החיים של המשתמשים-הגולשים. נמחיש זאת באמצעות ניתוח נקודה אחת, ובאמצעותה נראה כיצד המרשתת נושאת בחוּבּה ערכים ותפיסות חיים ומאתגרת גם אותנו, חברי התנועה.

 

עצרו רגע- בואו נחשוב!

  • מהם ה’נזקים’ שיוכל לגרום לנו הסמארטפון שבכיס?
  • האם עולם הטכנולוגיה שייך לעולם הקודש או לעולם החול? האם ניתן להפריד?
  • כיצד תפיסת העולם שלנו משתנה לאור השימוש היום יומי בסמארטפון?

 

פייס או בוק?

נבחן לדוגמה את פייסבוק (הניתוח תקף במידה רבה גם לאינסטגרם ולרשתות דומות). בקרב רבים המיקוד בעת השימוש בתוכנה נפוצה זו הוא ב’פייס’ (קרי: בתמונות ובסרטונים קצרים) ולא ב’בוּק’ (כלומר: מאמרים ותכנים מעמיקים). המשתמשים בונים את הייצוג הציבורי שלהם באמצעות תמונות של עצמם או לצד חברים, לעיתים ב’פוזות’ מקוריות (מכאן למרכזיות תמונות ה’סלפי’ בדורנו), בתוספת אמירות קצרות ושנונות ומעט הגיגים. ערכו של האדם, בכל הקשור לתחומי מדיום זה, נקבע על פי כמות ה’לייקים’ שיקבל, ואלו מושפעים מכמות התמונות המקוריות שהוא מעלה לאתר. שימוש כזה מרגיל את האדם לבחון את עצמו על פי תמונותיו ולהסיט את מבטו מבניין המידות והאישיות, מבניין התורה והאופי ועוד.

נעמיק בנקודה זו באמצעות פרק מתורת השיווק של מוצרים. בעוד בעבר הסתפקו בסמליל (לוגו) שייצג עבור הרוכשים הפוטנציאלים את המוצר (ואת איכויותיו), הרי שזה זמן רב שואפים המשווקים להרחיב את שדה הראייה של הצרכנים מתוך רצון לטפח ‘זהות מותגית’ שלמה, המנסה לעורר כלפי המוצר תחושות המערבות שֹכל ורגש, תודעה והזדהות; טיפוח זה שם לעיתים קרובות את יהבו על האריזה ועל התדמית במקום על העצמת המהות עצמה.

הלאה. בדורנו מיקוד המבט בקנקן במקום במה שיש בו לא נשאר בשדה המוצרים והחבַרות אלא חלחל והגיע עד לאופן התנהלותם של אנשים פרטיים. במקום טיפוח עצמי המבוסס על מידות ואישיות, לעיתים קרובות עמל האדם על טיפוח התדמית שלו, בהתנהלות המכונה מיתוג עצמי. תופעה זו אינה נפוצה רק בקרב אישי ציבור המבקשים לפרסם את עצמם אלא גם אצל האדם הפרטי, שמתחנך לכך (גם) על ידי חלק מהכלים המקוונים. הרשתות החברתיות הביאו את התופעה לשיאה, והמכשירים הניידים העצימו את מרכזיותן ואת מידת השפעתן בתחום זה, עד שבכל רגע נתון האדם עוקב אחר חבריו ואחר דימוייהם הווירטואליים, ובמקביל מטפח את דמותו הוא.

אין זה מקרה שמבט חטוף מחלון חדר המורים יגלה לא מעט תלמידים צעירים ששועטים בהפסקה כדי להצטלם בפוזות שונות ומשונות. הרי במשך כשעתיים לא עודכנה תמונת ה’פייס’ שלהם, וכיצד ימשכו את תשומת לבו של קהל חבריהם דווקא לפרופיל שלהם? בדומה לכך אפשר לראות לא פעם אנשים שמזמינים אוכל בבית קפה, ועם הגעתו, טרם שיאכלו, הם מצטלמים עם המנה שהוזמנה… באחת, לא מדובר בצילום חמוד ואקראי אלא בהיגררות אחרי תרבות שלמה שבה תפקיד האדם לעסוק במיתוג עצמי מתמשך, ואילו תפקידם של ה’חברים’ הוא להגיב בברכות קצרות אגב שימוש נרחב ברגשונים (אמוג’ים).

יסוד זה נותח בעבר במאמר של הכתב האמריקאי לענייני שיווק טום פיטרס, שכותרו: ‘מותג ושמו אני‘ (The brand called: You). המאמר נכתב עוד טרם המצאת הטלפונים החכמים, אך דבריו מקבלים משנה תוקף וחשיבות בעידן המכשירים הללו. נמחיש את היסוד באמצעות דוגמה אקטואלית: בעבר היינו יוצאים לטייל למען הפעילות עצמה, ובשוליה גם הצטלמנו כדי שתישאר בידינו מזכרת. אך כיום נראה כי איננו מצטלמים כדי לזכור את הפעילות הייחודית אלא עוסקים בפעילות ייחודית אך ורק למען נוכל להנציח אותה ולהעלות את התמונה לאינסטגרם או לווטסאפ, כדי שכולם יוכלו לעמוד מקרוב על איכויותיו של המותג הנפלא שנקרא אני.

אפשר להעמיק בהבנת הבעייתיות שבתופעה זו בעזרת פירושו של הראי”ה זצ”ל לאיסור בניית פסל בדמותו של אדם. נוכל להבין את ההיגיון שבאיסור בניית פסל שיעבדו אותו כמו אל, אך מה פסול יש ביצירת פסל בדמותו של אדם? מדוע שלא אבנה פסל בדמותי ואציב אותו בסלון ביתי? הרב זצ”ל מבאר את האיסור באופן המאיר גם את הסוגיה החינוכית-רוחנית שאנו עוסקים בה. לדבריו:

איסור עשיית פסל צורת אדם משריש (=בונה תודעה אצל בני אדם) להכיר כי אין צורתו של אדם והשלמתו (תיקון מידותיו ואישיותו) תלויה במה שהוא נוי שלו החיצון, כי אם צורתו הפנימית, דהיינו שכלו ומוסרו (פנקס יג, עמ’ ה).

 

דבריו של הרב זצ”ל נאמרו על פסל, אך תוכנם הולם לחלוטין גם תופעות הנלוות לפייסבוק, ולפיהן האדם מציג את עצמו באמצעות תמונותיו, “נוי שלו החיצון“, במקום לטפח ראשית לכול את “צורתו הפנימית“.

סקירה קצרה זו נועדה להדגים כיצד הטלפון החכם משפיע עלינו בדרכים רבות, עוד קודם לקשיים הנובעים מנגישות רציפה לתכנים לא צנועים או פסולים. עולה ממנה כי הרשתות החברתיות בכללן אינן רק אמצעי; הן כלי עזר שדוחף את בעליו לשקוד על הפיכת עצמו למותג ולסוג של ‘ג’נקי’ (מכור) ל’לייקים’ של אחרים, המעידים לכאורה על איכותו ועל מעמדו. בידינו הדבר (תרתי משמע) לוותר על הבניית המותג ולתעדף את הבניית המציאות והאישיות.

 

שיעורי בית לוועידה

שאלה אחת נותרה: מה אנו, צירי הוועידה, צריכים ויכולים לעשות? לעניות דעתי לא די ביציאה לפעילות הסברה בציבור הרחב, אלא נדרשת תחילה החלטה במישור האישי והסניפי. במה נחייב את עצמנו? האם ניצור דרישות סף מכל מי שמבקש להיות בעל תפקיד בסניף? אין כוונתי רק לזירה המוכרת של חסמים טכניים, שהרי הם חשובים אך אינם נותנים מענה לשאלות התרבותיות שהצבנו לעיל. העיקר הוא ההחלטה כיצד אנו נתנהל ברשתות וכיצד נחנך לכך את שאר חברי הסניף. לא רק ב’סור מרע’ אלא בעיקר ב’עשה טוב’, בשימוש בונה ויעיל בכלים אלו למען חיזוק הצד הערכי-רוחני של קיומנו ולא חלילה דלדולו.

יכולתנו להגדיר לעצמנו את הדרך שבה נתנהל בעולם המקוון, בהקפדה שכלים מגוונים אלו יעצימו את הרוח ולא להפך, אינה רק חיונית בעבורנו אלא מסמנת זירה חדשה שבה אנו, חברי התנועה, יכולים וצריכים לשמש דוגמה אישית מאירה לחברה כולה.

 

שאלות לדיון:

  • מה הקשר בין הביטחון העצמי שלנו לבין השימוש ברשתות חברתיות?
  • כמה אנחנו משקיעים במיתוג עצמי לעומת בניית אישיות על ידי מידות טובות?
  • כיצד לדעתכם אפשר להוביל שימוש חיובי יותר במכשיר הקרוב ביותר אלינו?

דעתך חשובה לנו