מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

הזירה האמיתית

מאת: הרב נח וז'ונסקי

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ועידה כד | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח | זהות | תורה ומצוות
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן

הזירה האמיתית

העולם רץ, מתקדם, עניין רודף עניין, עד שמצליחים להגיב כבר מתעורר נושא חדש. בתוך המערבולת הזאת צריך לעצור ולהתבונן: מהי הזהות שלנו כעם נבחר, עם שהביא את בשורת התורה לכלל האנושות?

השאלה המרכזית העומדת לפתחנו היא היכן הדברים נקבעים, לאיזה תחום יש השפעה מכרעת על העולם. האם בתחום המעשי, בפעילות למען הכלל, בהפצת התורה, או שהשינויים האמיתיים נעשים בלב פנימה, בתפילה, בלימוד? מובן שאין תשובה אחת לשאלה גדולה זו. עבודה פנימית ללא תוצאות מעשיות לא תועיל, וברור גם שפעילות ועשייה ‘טכנית’, ללא תוכן פנימי, לא תצלח. השאלה היא היכן לשים את הדגש.

לעיתים אנו ‘נסחפים’ לעשייה, ויש בכך מידה רבה של צדק. אנו נתקלים בבעיות, יש תחומים רבים שצריך לפעול בהם, ואנו ממהרים לעשות, לפתור בעיות, לקדם דברים. אך עלינו לעצור ולשאול: בהנחה שפתרנו את הבעיה שטיפלנו בה, אולי הגיעה העת לחתור אל השורש, לעסוק במניעה, לנסות להעלות את המציאות למקום גבוה יותר, טוב יותר?

בשנת תשמ”ב פונה חבל ימית וממשלת ישראל החליטה לסגת מכל מרחבי סיני כחלק מהסכם השלום עם מצרים. לפינוי קדמו מאבקים רבים והפגנות, ומו”ר הרב צבי יהודה קוק זצ”ל נלחם ברעיון הנסיגה בכל דרך. בשלב מסוים הוא שינה את סגנון המאבק ו’התמתן’. כששאלוהו מדוע התמתן הייתה תשובתו: “העם לא איתנו, צריך לעסוק בחינוך”. חשוב מאוד ליישב את הארץ, אך יש חשיבות עליונה לחנך, לרומם את רוח עמנו.

ישנו רובד עמוק יותר. הנשמה שבקרבנו, חלק א-לוה ממעל (ספר התניא פרק ב), היא הדבר הנצחי והאמיתי ביותר שקיים באישיותו של האדם. בנשמה הפנימית לא נופל חיסרון לעולם, היא שמאירה את החיים. אנו חייבים להקשיב לה, להזין אותה במזון הרוחני שהיא זקוקה לו כל כך, לעסוק קצת פחות בגוף ובנפש ולהיות מחוברים יותר לעומק. לעיתים זה נשמע מנותק ולא רואים תוצאות, אך שם נמצאת האמת המוחלטת, שם שוכנת השכינה.

כאן מגיע מקומו של בית המדרש. לא רק לימוד מעשי, לא רק להתחזק, אלא ללמוד לשמה, להגדיל תורה ולהאדירה. הקדוש ברוך הוא נקרא ‘מקום’, והמקור לשמו זה הוא סיפור יעקב המגיע לבית אל. “ויפגע במקום” – מפרשים חז”ל (ילקוט שמעוני פרשת ויצא): “למה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקורין אותו מקום? מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו”.

מבאר ר’ חיים מוולוז’ין, תלמיד הגר”א (נפש החיים שער ג): “כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות, אין המקומות עצמיים אלא הוא יתברך שמו. הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כלם כאלו אינם במציאות כלל, גם עתה כקדם הבריאה”. הקב”ה הוא המציאות האמיתית, המקום האמיתי.

עולה מדברינו שהפעילות התנועתית והעשייה של כל אחד מאיתנו חשובה מאוד, “עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר, כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו” (ויקרא רבה כז), אך אנו חייבים לשים דגש ולהשקיע רבות במרכז, במהות. זוהי הזהות האמיתית שלנו, זה התפקיד המיוחד שלנו. לצורך זה נבחרנו מכל האומות ולכן קיבלנו תורת אמת.

 

שאלות לדיון:

  • מה נחשב בעינינו למהותי יותר, עשייה או התעמקות במהות, בשורש? במה אנו עסוקים יותר?
  • האם המפגש עם המילה ‘נשמה’ מעורר בנו חיבור או זרות? ולמה?
  • האם יש משמעות ללימוד תורה לשמה? ללא מטרה לעשיה כלשהי?
  • הגדירו סוגיות שלפי דעתכם נחוץ להעמיק במהות שלהן, ונמקו למה דווקא הן?

דעתך חשובה לנו