בבלי, קידושין ל ע”ב:

תנו רבנן: “ושמתם [את דבריי אלה על לבבכם]” = סם תם. נמשלה תורה כסם חיים.

משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו: “בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה – הרי היא מעלה נומי” (מזדהמת). כך הקב”ה אמר להם לישראל: בניי! בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: “הלא אם תטיב – שאת”. ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר “לפתח חטאת רובץ”. ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר “ואליך תשוקתו” ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר “ואתה תמשל בו”.

תנו רבנן: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו ‘רע’, שנאמר: “כי יצר לב האדם רע מנעוריו” [אחרי חטאי דור המבול]. אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום. ואמר ר”ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: “צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו”, ואלמלא הקב”ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר “אלוקים לא יעזבנו בידו”.

תנא דבי ר’ ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש! אם אבן הוא – נימוח. ואם ברזל הוא – מתפוצץ. שנאמר: “הלא כה דברי כאש נאם ה’ וכפטיש יפוצץ סלע” (ירמיהו).

שאלות לדיון:

1. מהי התפיסה של חכמים בנוגע לחיים? בנוגע ליצר הרע?
2. אם כן, מהו התפקיד של התורה ומהו היחס בינה לבין היצר הרע?
3. כאשר חכמים מכנים את התורה “תבלין” לאותו “רע” אנושי, שהוא בעצם הטבע האנושי (על פי הגמרא) – מה זה אומר לגבי היחס בין התורה לבין טבע החיים שלנו? ומתוך כך- מהו העיקר ומהו הטפל ?ואם כך מה זה אומר להיות אדם דתי לפי הדברים הנ”ל?

[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2020/05/דף-לימוד-לשבועות-תורה-תבלין-ערוך-ומוגה.pdf”]