איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערך” איך אתה אוכל זה לא תרבותי!?”
“בוא איתי לקונצרט, קצת תרבות לא תזיק לך”
מה זו התרבות הזו שכולם מדברים עליה? האם היא רק נימוסים והליכות, קונצרטים ובתי קפה ? או שהיא כוללת בתוכה עניינים רחבים ועמוקים יותר?
לפניך שני משחקים
משחק הקומקום – כללי המשחק: אחד החניכים יוצא ובזמן שהוא בחוץ הקבוצה בוחרת מילה, החניך נכנס בחזרה ושאר החניכים אומרים מספר משפטים בהם משולבת המילה, אך במקום לומר את המילה עצמה הם משתמשים במילה “קומקום”. החניך צריך לזהות את המילה שנבחרה.
באמצעות המשחק מתבררת מהותה של המילה או המושג אותו בחרו חברי השבט. לדוגמה: אם “קומקום” הוא חלון – משפטים רלוונטיים יכולים להיות : “הקומקום הוא שקוף”, שיר מפורסם “צאי אל הקומקום” ועוד.
לאחר מספר מילים הנבחרות ע”י החניכים, המדריך בוחר מתנדב נוסף היוצא מן הכיתה ואומר שבפעם הזו ה”קומקום” הוא המושג “תרבות”. המדריך רושם את המשפטים שאומרים החניכים ביחס למושג תרבות על לוח או בריסטול וכך ניתן להגיע להבנה ולהגדרה כל שהיא של המושג.
בירור המושג “תרבות” ע”י משחק דרמה :
המשחק מתבצע במודל תחרותי בין שתי קבוצות, כאשר כל קבוצה שולחת בתורה מתנדב אל המדריך. המתנדב צריך לבטא את המושג או הפתגם שבידיו באמצעות דרמה מבלי להשתמש בדיבור. כשלבסוף המתנדב האחרון יצטרך להביע את הביטוי “תרבות”. החניכים נשאלים אלו תנועות בנוסף לאלו שביצע המתנדב יכולות אף הן לתאר את המושג תרבות.
הערה: מתודה זו יכולה להתאים לכל הרמות כאשר מתאימים את המושגים והביטויים לרמות השונות ומבטאים אותם בדרכים יצירתיות שונות.
בחירה בין היגדים לצורך הצפת הנושא :
ישנן מס’ אפשרויות ויזואליות להעברת המתודה. ניתן לפזר את האמרות על הרצפה ולתת לחניכים לבחור מתוכן או לתלות אותם על הקירות כך שהחניכים יעמדו ליד ההיגד שעמו הם הכי מזדהים. ניתן גם להקריא את ההיגדים ולקבוע עד אחר – מסכים צד שני – לא מסכים ואמצע.
רשימת ההיגדים:
לאחר שכל חניך יביע את עמדתו נציע לחניכים שרוצים להביע את דעתם בקול ולהסביר למה בחרו במה שבחרו כשהשאלות שנשאל תוך כדי :
על מנת לחזק את השאלה הראשונה ולעזור לחניכים להבין שהתרבות היא אכן רלוונטית לחייהם מאחר ואינה רק מוזאונים והצגות אלא מרחב חיים נעבור לשלב הבא.
עכשיו חשוב לתת לחניכים להתבטא:
נסביר בקצרה מה עשינו עד עתה.
כתבנו שמות של חנויות וסוגי פרטי לבוש שונים. בשביל מה ??
דונו על כך, התשובה הצפויה תהיה – ( ואם לאו – אז תגיעו אליה) שרוב השמות בארץ ישראל הם שמות לועזיים ורוב פרטי הלבוש אינם תוצרת “כחול לבן”.
פה נשאל את החניכים : אז מה רע ?
ונקיים דיון בו מועלות נקודות אלו – ויוטב אם תוסיף משל עצמך-
ולגבי הסקר:
תוכל לספר על סקר שערכו בקרב חכ”ים בו הם לא ידעו לענות על שאלות בסיסיות ביהדות.
אל תסכם !
נקרא את נספח 2 : “תרבות המערב – דו שיח או דו קרב “. ניתן לחלק את הקטע ל 3 חניכים וכל חניך יציג דמות אחת. עד הקטע של אליאב – מסומן בכוכבית.
נשאל את החניכים : מה נראה לכם שאליאב הביא איתו ?
תנו לחניכים להמשיך ולדמיין את הסיפור… ולבסוף תקרא אותו אתה.
נשאל את החניכים: עם מי אתם מסכמים- מי צודק?
סיכום: ניתן לקיים דיון ולהשאיר אותו פתוח, או לסכם ( ועדיף כך) ברעיון של : ” חכמה בגויים תאמין” – רפואה וכדו’
“תורה בגויים- אל תעמין” – תרבות.
אין שום איסור לקנות בגד חו”צניק ברגע שאתה חש שזה בריא יותר, טוב יותר עבורך. אך לא ברגע שזה הופך להיות חלק ואתה מכור לזה.
אין בעיה שתדע פרסומות ושתשלוף תשובות לדברי חול – אם בראש מעינותיך עומדות היהדות והתורה ואת הדברים הללו אתה יודע לא פחות ב”שליפה” מאשר שאר הדברים.
אם זה כ”כ פשוט ומובן כפי שנראה לכאורה מדברינו האחרונים מדוע זה כ”כ קשה ליישם?
למה אנחנו יותר “שם” מ”כאן”?
ספר לחניכים את הסיפור “הביצה שהתחפשה” ( נספח 3) ושאל:
בדיון כדאי לפתח את הנקודות הבאות: גאווה יהודית חסרה , חוסר הכרה והערכה ביהדות כמכוונת את התרבות ומתוך כך תחושת ריקנות המביאה לחיפוש ב”דשא של השכן”
יצאנו לרחוב, בדקנו את השלטים והם ברובם באנגלית. הסקר גם הוא היה די מביך. אנחנו שתופים בעולם זר שחדר אלינו. ניסינו לבחון מתי הוא טוב לנו ומתי מטשטש את עצמנו ולמה? ולבסוף חשבנו ביחד איך אפשר לפתח תרבות משלנו. שלא תהיה רק חיקוי התרבות מסביב…
סקר
הערה למדריך : כדאי, בייחוד בסעיף 3 , להתאים / להוסיף שאלות בהתאם לחניכיך.
תרבות המערב- דו שיח או דו קרב?
קוראים לו מטי,
הוא טיפוס מאוד סימפטי.
הוא נולד בא”י להורים ציוניים,
שהיו פה בין הראשונים.
הם הפריחו כאן את השממה,
ואת הנער הם חינכו לאהוב את המדינה
עם כל הנשמה.
והם דיברו איתו על עבודה עיברית
ובביתם לא שמעו אף פעם מוסיקה לועזית.
אך ככל שגדל הנער והפך לאיש,
נוכח לדעת שהמצב פה הוא עסק ביש.
שאין לנו תרבות משלנו,
ושתרבות המערב משתלטת על כולנו.
והוא ניסה לזעוק ולהסביר-
אך לאיש זה לא נראה סביר.
ואז כשכבר כמעט אמר נואש,
עלה בראשו רעיון חדש.
הוא ילך רחוק מעבר להרים,
ושמה עם כמה חברים,
יקים עיר עברית,
ללא כל זכר לתרבות המערבית.
אנשים החלו לנהור לעיר,
אך ידידנו כאן היה מאוד זהיר.
לא כל אחד לעיר יתקבל,
אלא קודם יבחן וישקל.
יבדקו בין חפציו ודבריו,
אם אין בהם זכר לתרבות המערב.
וכך עברו הם לפניו אחד אחד,
אך העניין היה קשה משחשב.
כאשר הגיע מר ירון,
שהייתה לו חנות כלים ברמת השרון.
בחנות קונים מכוס ועד קנקן,
ואותה הוא מעוניין להעביר לכאן,
בדק ידידנו את החפצים,
והם נראו לו סבירים ומתאימים.
אז שאל הוא את ירון:
“והחנות מה שמה?”
The store”” אמר בגאווה.
הסתכל עליו מטי וכולו המום,
שלט באנגלית? לא יהיה ולא יקום.
הרי זו עיר עברית,
וזהו שיא התרבות המערבית.
תסלח לי מר ירון,זה לא בא בחשבון.
הגיעו לעיר עוד אנשים,
חלקם מתאימים וחלקם כלל לא שייכים.
אז הגיע אליאב
בחור הלומד “במרכז הרב”
והחל לפרוק מטענו הרב.
ספרי קודש רבים,כסאות שרפרפים,
שולחן תוצרת “רים”, מפות ובגדים.
בצד עמדה חבילה גדולה,
שאת ידידנו מטי מאוד סיקרנה.
פתח אליאב את אותה חבילה,
ובתוכה – שומו שמיים – מה נתגלה??
מערכת וידאו תוצרת “שארפ”
וידידנו מטי כמעט התעלף
הוא הסתכל על אליאב שכולו מזועזע,
רק מעצם המחשבה,
להכניס וידאו לעיר עברית,
זהו שיא השיאים של התרבות המערבית.
את אליאב הוא רצה ישר לגרש,
אך הוא ביקש ממנו לא להתרגש.
הוא הוציא את קסטות הוידאו
ואמר להסתכל,
זאת, למשל, של שירי ארץ ישראל.
השנייה שיעור של הרב אבינר,
וכך החל אחת אחת עובר.
יש אחת של נופים ואתרים בגליל,
שניה מוסיקה חסידית לחליל,
ואם זו תרבות מערבית נקראת,
המצב בכי רע.
ידידנו מטי נהיה קצת מבולבל,
על דבר כזה לא חשב בכלל.
מצד אחד זו תרבות עברית,
שיא השיאים של התרבות העברית.
ומצד שני זו תרבות מערבית,
שיא השיאים של תרבות מערבית.
הוא חשב דקה.. ועוד דקה,
אך לא הצליח להגיע למסקנה,
ולכן הוא אמר לאליאב שישקול את הבקשה,
ומקווה הוא במהירות האפשרית
להחזיר תשובה.
הגיעו לעיר עוד אנשים,
חלקם מתאימים וחלקם לא שייכים.
היו גם כאלו שמטי לא ידע להחליט,
עליו הדבר מאוד הכביד.
ואז הגיע האיש,
ומטי ברע התחיל להרגיש.
הוא שפשף את עיניו וצבט את ידו,
ונוכח לדעת שזה לא חלום.
אלא האיש באמת כאן לידו.
הוא לבש “reebok”
ומכנסי ”sasoon” ירוקות,
על אוזניו יש “walkman”
וחולצה של “lacoste”,
בידו מזוודה עם כל מיני מדבקות,
מכל מיני ארצות ומדינות.
ידידנו מטי ניסה לדבר,
אך מרוב השתוממות סתם ברבר.
אז האיש לדבר החל,
ואמר לו “אל תיבהל”.
“אני יודע שאני שיא התרבות המערבית,
ואין לי כוונות לגור בעיר העברית.
רק קראתי את המודעה בעיתון,
ובאתי להבהיר מה דעתי בנידון.
לדעתי בתרבות מערבית אין פסול,
העובדה שנעליי הם מחו”ל,
בסך הכל אומרת שאני חושב שהם יפות,
ולא משנה אם כחול-לבן או מיובאות.
ואם אני שומע מוסיקה מסוימת
שאותה שומע כל העולם אז מה רע?
נראה לי שאתה סתם מדקלם
סיסמאות על תרבות עברית ונגד מערבית.
נראה לי שאתה צריך לחשוב כמה פעמים,
לפני שאתה מקים עיר מעבר ההרים.
נראה לי שהגיע הזמן שתודה,
שתרבות מערבית היא דבר יפה,
נראה לי שהגיע הזמן שיובן לכל אחד,
שעברית ומערבית יכולות ללכת יד ביד.”
גמר האיש את נאומו
כשהוא משאיר את ידידנו מטי המום כולו.
כאב לו הראש והוא הרגיש ברע
הוא לא חשב שהעניין יהיה מסובך נורא,
לפניו היה דף עם רשימה של אנשים,
שהוא עוד לא החליט לאן הם שייכים,
ולא מספיק זה גם ערערו לו את הביטחון
שיש להילחם בתרבות מערב.
חשב ידידנו מטי שעה…
ועוד שעה…
ובסוף לקח שלט ותלה מעל הדלת:
יסלחו לי כל ההמונים שבחוץ מחכים
אבל אני חייב לעשות רגע “חושבים”
אני חייב להשקיע מאמץ רב בשאלה:
אני ותרבות מערב,
דו שיח או דו קרב!!
“הביצה שהתחפשה”/ דן פגוס
היה היתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה, מפני שלא ידעה: לא לעמוד, לא לקפוץ ולא ללכת וכל הזמן רק מתגלגלת ומתהפכת.
פגשה הביצה כדור פינג – פונג. “אנחנו כל כך דומים” אמרה לו, “שנינו עגולים ולבנים, בוא נתגלגל יחד!”, אבל הכדור היה ריקן וגאוותן “אני קופץ, אני רץ ואת רק מתגלגלת!” אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.
פגשה הביצה בלון, “אנחנו כל כך דומים” אמרה לו, “שנינו עגולים בוא נתגלגל יחד!” אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות. הוא נמשך לו למעלה ופרח לו משם והלאה.
נתגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה: “מה אפשר לעשות? מה עוד אפשר לנסות? איזה צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה! האם בכל העולם לא אמצא לי חבר?”
פתאום היה לה רעיון נפלא: היא תתחפש למשהו אחר!
התחפשה לפרח אדום: צבעה את פניה בצבע אדום, הדביקה סביבה עלים כחולים וזהו! “איזה פרח משונה” אמרה ילדה, “הוא חלק ובכלל אין לו ריח, הוא בכלל לא פורח!” “הוא סתם ביצה” אמר לה ילד אחר ושניהם הסתלקו בריצה.
עכשיו התחפשה הביצה לפטרייה, אומנם שמנמונת, אבל נחמדה מאוד. עמדה לה בצד, קצת נפחדת. הפטריות הביטו בה בתימהון: “הפטרייה החדשה יש לה קליפה קשה ורגל עבה מתנדנדת!”. וכך הבינה הביצה שלביצה קשה לחיות, אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות.
בכל זאת ניסתה מחדש: התחפשה והנה היא כד! התקשטה בפסים, הדביקה לעצמה צוואר ושתי ידיות וזהו, אבל חתול שעבר שם שאל: “מה זה, האם אתה כד? אין לך פתח ובכלל אי אפשר לשמור בך חלב”, מה אפשר לעשות?
התחפשה הביצה לליצן, חבשה מצנפת עם גדיל וציירה על עצמה (לפי הסדר) גבות, עיניים, אף וצחוק “אינך מצחיקה” אמרו לה “מכירים אותך מרחוק”.
ניסתה הביצה תחפושות אחרות. התחפשה לסל, לשעון ולתפוח ואפילו לסתם מעגל מצוייר בגיר על הלוח. אבל שום דבר לא הועיל. בכל פעם הכירו אותה מיד, “את סתם ביצה מחופשת” אמרו לה.
גם התרנגולת הכירה אותה “איפה היית ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עליך, לדגור כמובן”
“אמא, איננו רוצה” אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”.
“אולי בפעם אחרת” אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. וכבר דגרה עליה.
פתאום היתה הביצה בחום בחושך והיתה מוכרחה להמתין אבל למי?
יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה… משהו נע בה, וזז בה, וזע בה…
“אמא”, ולא שקטה ולא השלימה, “אני כבר לא אני”, צייצה, “אני כבר לא אני! אני כבר לא ביצה! משהו מנסה בי לבקוע, לפתוח, לפרוח!”
“כמובן”, אמרה אמא, “כמובן, סוף סוף אתה אפרוח!”.