איתור סניפים וכפרי בוגרים
הפעולה הזו היא על השנייה בפסקאות בעניין ארץ ישראל שבספר ‘דרכה של תנועה’. בפעולה הקודמת עסקנו בארץ שלנו, עד כמה היא מיוחדת וטובה, ועכשיו אנחנו מנסים לגעת בארץ ישראל בצורה קצת שונה. לפני שהתחלנו לעסוק בארץ כבר עסקנו בעם ובתורה, והפעולה הזו תחבר בין שלושת היסודות האלה – תורת ארץ ישראל כמחברת דווקא בין הארץ ובין העם. דווקא כשעלינו לכאן לארץ התחילה להתקיים בנו תורה אחרת, של שייכות לציבור, של נתינה לאחר ולעם. התקבצנו מהגלות הארוכה והקמנו מדינה- כשאנחנו כאן, במדינתנו אנחנו חיים את תורתה של ארץ ישראל שגדלה ומתבססת יחד אתנו והיא מחייבת אותנו באחריות גדולה כלפי המדינה והסובבים אותנו.
בספר ‘דרכה של תנועה’ – הפסקה על ‘תורת ארץ ישראל’.
נספחים מודפסים.
בסוף המשחק יגיע כל חניך למקום אחר, והחניך שיניח את האבן הרחוקה ביותר הוא לכאורה המודע ביותר לכלל ולסביבה שלו. שאלו את החניכים עד כמה מהם מרוצים מהמקום שאליו האבן שלהם הגיעה, האם לדעתם זה מספיק או שצריך יותר.
כדי לסייע לכם בהכוונת הדיון צירפנו קווי חשיבה לדיון (נספח 3). קראו והבינו אותם לפני הפעולה על מנת שתוכלו להפוך את הדיון למשמעותי.
הסבירו לחניכים: קראנו על ההבדל בין התורה של חו”ל ובין תורת ארץ ישראל, שהם ממש כמו ההבדלים בין אדיר ודרור! אדיר מושלם; תמיד יעבוד על עצמו ועל מידותיו הפרטיות, ממש כמו שהרב קוק כותב על תורת חו”ל, שהיא “רק לדאוג בעד הנפש הפרטית”. לעומת זאת דרור תמיד מתעסק בכל מה שקורה סביבו, בלתת לכולם, והעיסוק העיקרי שלו הוא לפעול למען הכלל. ממש כמו שהרב קוק כותב על תורת ארץ ישראל, ש”היא דואגת בעד הכלל”.
דברו מעט על ההשפעה של הבחירה הזו: כשכולנו נהיה כמו דרור העם יהיה מאוחד וחזק הרבה יותר, כי כולנו דואגים זה לזה. בעצם תורת ארץ ישראל משפיעה על כל העצמה של העם שלנו, על הנתינה ועל החסד ועל הערבות ההדדית של העם.
למדריכי השבטים הצעירים – זה רעיון קצת גדול אבל פשוט מאוד להסבר. החניכים כבר חוו את ההבדלים, וגם אם הם לא מבינים את כל המילים של הרב קוק הדגישו להם את מה שיבינו בקלות. אל תפחדו להסביר להם, זה הסבר פשוט ומובן.
למדריכי השבטים הבוגרים – לפני שאתם מסבירים פתחו עם החניכים את הספר ‘דרכה של תנועה’ (או חלקו את הפסקה מצולמת). קראו יחד את הפסקה או לפחות את החלק בפסקה שבו אנו עוסקים (החל מהמילים: “וכאן כבר אנחנו פוגשים”). שאלו את החניכים מה הם הבינו מהקטע, ושינסו להבין איך זה קשור לדרור ואדיר, ובעזרת הביאור לפסקה שנמצא בספר למדו את הפסקה עם החניכים.
מדריכים יקרים, עכשיו הגיע החלק החשוב ביותר בפעולה. קל לנו לדבר על נתינה לכלל, על לבחור בחיים כאלה לעומת חיים של התעסקות בעצמנו, אבל האם אנחנו באמת מיישמים את זה? כדי להצליח להוריד את הרעיון הגדול הזה שלמדנו עליו עכשיו למציאות נצטרך לעשות משהו עם החניכים בפועל. השקיעו בזה ותראו איך הפעולה הופכת משמעותית הרבה יותר לחיים של החניכים.
שאלו את החניכים מה הם מסוגלים לעשות, איך להיות אכפתיים לכלל, על מה הם חושבים שצריך לעשות הפגנה, במה אפשר לעזור בעיר או ביישוב והשבט שלהם מסוגל להרים.
חשבו איך מיישמים את הרעיונות של החניכים ויישמו אותם אתם בפעולה הבאה.
נפגשנו עם מושג גדול שנקרא ‘תורת ארץ ישראל’ ולמדנו שעלינו לבחור לחיות חיים של תורת ארץ ישראל ולא תורה של הגולה, של חו”ל. העמקנו בהבדלים שבין התורות והבנו שכשאנחנו בוחרים לחיות חיים של תורת ארץ ישראל עלינו להרגיש חלק מהציבור, חלק מעם אחד גדול. עלינו ללמוד תורה כזאת שמחברת אותנו לעם, וכשנצליח להרגיש אותו ממש הפעולות שלנו יביעו את זה.
מדריכים יקרים, חשוב שתגיעו מוכנים לפעולה אחרי שתלמדו את הפסקה בספר ותדעו בדיוק מה אתם רוצה לומר לחניכים. חשבו אולי גם בעצמכם על איזה מיזם אפשר לעשות עם החניכים שלכם ביישוב או בעיר, כדי שאם החניכים ייתקעו עם הרעיונות תוכלו לעזור להם.
הצעה לצופר: הקטע מהפסקה שחילקתם בשלב הראשון של הפעולה: “תורת חוץ לארץ אינה מכרת רק לדאוג בעד הנפש הפרטית… לא כן היא תורת ארץ ישראל. היא דואגת בעד הכלל”.
ההיגדים:
זה אדיר:
אדיר בחור נחמד. הוא לא כועס אף פעם, תמיד מחייך ונעים לעולם. הוא עניו מאוד, לעולם לא יעצבן אף אחד. הוא תמיד זהיר, לא עושה הרבה רעש, חרוץ בלימודיו, משקיע בידע הכללי שלו. תמיד יהיה מסודר ונקי, עושה הכול בדייקנות ובהצלחה.
לאדיר יש מידות ממש מוצלחות, רק מידה אחת חסרה אצלו. אדיר לא ממש אכפתי. לא כל כך אכפת לו מה קורה מסביבו, איך החברים שלו מרגישים או האם המשפחה שלו זקוקה למשהו. בכל מה שקשור למישהו שהוא לא הוא עצמו, זה לא מעניין אותו כל כך.
הרבה יותר חשוב לו לעבוד על מידותיו שלו, שלא לכעוס ולא להתגאות. להיות אדם טוב ופשוט, וששאר העולם יישאר מחוץ לתמונה.
זה דרור:
דרור בחור נחמד, אבל לפעמים הוא כועס והפיוז שלו קופץ. הוא גם לא תמיד הכי עניו בעולם, לפעמים הוא מתגאה במה שהוא עושה. הוא לא תמיד הכי זהיר בכל מה שהוא אומר וגם לא תמיד חרוץ בכל מה שצריך. לפעמים סתם בא לו להתעצל ולישון.
אבל עם כל זה דרור בחיים לא יפגע בחברים. ואם בטעות הוא כעס מהר מדי ולא בצדק, הוא מיד יבקש סליחה.
דרור אהוב על חבריו ועל בני משפחתו, וגם אם אין לו המידות הכי טובות בעולם, דרור באמת רוצה לעבוד על המידות שלו, והוא גם יעשה את זה מתישהו כי באמת צריך.
אבל בתכלס, מעניין אותו הרבה יותר להתמקד עכשיו בלעשות טוב לחברים שלו או בכלל לעולם, במה אפשר עוד להתנדב, למי צריך לסייע.
בסך הכול אם צריך מישהו שיארגן משהו תמיד יפנו לדרור, הוא תמיד ייתן ויאהב בלי הגבלה. אולי לפעמים הוא יכעס מהר, ולפעמים גם קצת יתגאה במעשים שלו, אבל בתכלס הוא באמת רוצה פשוט לתת לעולם.
15/07/2014
היי סם, אני מצטער שהרבה זמן לא שלחתי לך מכתב.
פשוט כל מה שקורה פה קצת משוגע ולא תמיד יש לי זמן לשבת ולכתוב. נכון שכבר הגענו לישראל לפני שלושה חודשים, אבל עדיין יש כאן דברים שקורים כל הזמן. אני חושב שאין ארץ שקורים בה דברים יותר מהר ממה שקורה בישראל. כן, כן, כמה שהארץ הזו קטנה לעומת קנדה שלנו (או בעצם שלך… לפעמים אני קצת מתגעגע…) עדיין יש כאן יותר כותרות בחדשות מקנדה! מבטיח לך!
אספר לך למה אני מתכוון.
אולי שמעת על מה שקורה עכשיו בישראל. יש מלחמה בעזה, בכל יום יש אזעקות בדרום הארץ ולפעמים בתל אביב או בירושלים. אני זוכר שפעם שעברה שהייתה מלחמה בישראל לא הרגשנו את זה כל כך, אתה יודע למה אני מתכוון… עוד הייתי בקנדה, אתה מבין? אז אני זוכר שרק בנות השירות הישראליות שהיו אצלנו בבית הספר דיברו על מה שקורה בישראל, ואפילו ב-BBC היו פעם או פעמיים כותרות על זה, אבל באמת לא הרגשנו את זה! המשכנו להתעסק בחיים שלנו וכל זה… אתה יודע, לימודים, חברים, ללכת לבני עקיבא או לשיעורי תורה בבית כנסת. אה! הייתה גם הפעם הזו בבית הכנסת בשבת. אני זוכר שהרב הקדיש את השיעור שלו לרפואת החיילים שנפצעו במלחמה בישראל.
אבל גם אז או כשדיברנו בבני עקיבא על המלחמה – הבנו קצת מה קורה בארץ וריחמנו על כולם, אפילו דאגנו להם. אבל זה היה אחר. זה היה כמו מישהו שדואג למשהו שהוא לא שלו.
אתה לא תאמין איך כאן זה שונה. אבא שלי הסביר לי שאלינו הטילים והאזעקות בכלל לא יגיעו, ובכל זאת עדיין כולם כאן מסתובבים בפרצוף מודאג! כאילו אי-אפשר לחיות פה בישראל בלי לחשוב על מה שקורה רחוק מאתנו, בדרום הארץ. אני לא יודע אם אני אצליח להעביר לך את ההרגשה, אבל תדמיין שמסוכן ממש בעיר שרחוקה בערך שלוש שעות נסיעה מאיפה שאתה גר בקנדה. דמיין שממש מסוכן שם, ואז נסה לדמיין שהידיעה שמסוכן שם כל הזמן מפריעה לך! נכון שזה נשמע לך לא הגיוני?! כאילו, אתה לא בסכנה! למה לך להיות מוטרד?… גם אני חשבתי ככה, אבל חשבתי על זה הרבה וגם אימא שלי הסבירה לי כל מיני דברים, ונראה לי שיש לי תשובה.
כשמישהו פה בישראל חס וחלילה נפצע או נהרג בגלל המלחמה, כולם באמת עצובים. גם אם לא הכרת את האדם הזה. כאילו זה שאני גר כאן בארץ גרם לי לשנות את כל ההרגשה שלי כלפי אנשים אחרים שאני לא מכיר. נכון שהם יהודים והם ישראלים, אבל יותר מזה. ממש כואב לנו כשקורה למישהו משהו, כאילו זה אח שלנו. לאימא שלי ממש מתמלאות דמעות בעיניים כשיש ידיעה עצובה כזאת בחדשות. העם קצת הופך להיות חלק ממי שאני…
אני מרגיש שכשגרנו בקנדה היינו יהודים טובים. בקהילה ובבית ספר והכול למדנו תורה, קיימנו מצוות, אבל לא באמת היינו קשורים לעם ישראל. זוכר את השיעור הזה על ‘כל ישראל ערבים זה לזה’? שבאמת למדנו שאנחנו צריכים להרגיש כל יהודי אחר ולעזור לו כי כולנו עם אחד? כשלמדנו את זה, זה נראה לי רעיון יפה שלא באמת אפשר ליישם במציאות שלנו, כי אני לא מכיר את כל היהודים שגרים בכל העולם, ופתאום כאן בישראל זה פשוט קורה כל הזמן! כולם דואגים זה לזה, כולם כואבים את הכאב של האחר, מרגישים זה את זה!
אני מרגיש את הערבות ההדדית הזאת בכל מקום כאן; גם פה בסניף של בני עקיבא שאני הולך אליו כל הזמן מדברים אתנו על נתינה ועשייה בעם. אתמול תלינו בכל רחבי העיר שלטים שהכנו שכתבנו עליהם “עם ישראל חי!” והסתובבנו במרכז וחילקנו סוכריות עם פתקים שכתוב עליהם “חזקים ביחד”. נכון שזה יפה? דמיין לעצמך שאם הייתה מלחמה בקצה של קנדה כל הקנדים היו דואגים זה לזה, מחלקים סוכריות ברחוב, מחזקים זה את זה. אתה מבין כמה זה לא הגיוני שזה יקרה?!
אז אני אומר לך: יש כאן משהו בארץ הזאת, בארץ שלנו, שאתה פשוט הופך להיות איש טוב יותר, ליהודי טוב יותר. פתאום אני חלק ממשהו ענק, אני באמת חלק מהעם שלנו. זו הרגשה כזו שבאה לי דווקא כאן. הרצון לתת ולאהוב כל אחד, כל יהודי. ואתה יודע? כשאני חושב על זה נראה לי שבחיים לא הייתי מצליח להבין או להרגיש את כל זה בקנדה.
מקווה שתבין על מה אני מדבר, והלוואי שתבוא כבר לביקור! יש לי המון מה להראות לך! תכתוב בקרוב!
מתגעגע,
ארי
ברקוד לכתבה המלאה:
