מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

כלכלה מוסרית

מאת: אמנון שפירא

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ועידה כד | צדק חברתי | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן

 

כלכלה מוסרית

לפני יובל שנים קראנו לזה בבני עקיבא, בעקבות אנשי ‘תורה ועבודה’, ‘הפועל המזרחי’ והקיבוץ הדתי: “סוציאליזם דתי” או “סוציאליזם דתי-נבואי”, והתכוונו לסוציאליזם של התורה, שציוותה על חלוקת הפרי לעניים בשנת השביעית, שנת השמיטה (“והָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ”; ויקרא כה, ו), וקראנו גם את מאמר ‘שבת הארץ’ הידוע, שכתב הראי”ה קוק. לפי עמדתו, השמיטה היא קודם כול פתרון חברתי שכל העולם מתלבט בו, והוא צמצום פערים החברתיים בין אדם לחברו. כיוון חשיבה זה הניח שמקורם של רעיונות שוויון וצדק סוציאלי הוא בתורה, בעקבות מגמה ניכרת בתורה של צמצום פערים סוציאליים (שמיטה, יובל, איסור ריבית, שחרור עבדים וכדומה), והדרישה של התורה, “וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב” (דברים ו, יח), מתפרשת גם כדרישה לעשות לפנים משורת הדין לפי רוח התורה.

בינתיים עברו שנות דור, ובגלל קריסת ברית המועצות והמשטר הקומוניסטי המרושע שהיה נהוג שם הפסקנו להשתמש במושג ‘סוציאליזם דתי’, אבל הרעיון הדתי נשאר גם נשאר… התחלנו לקרוא לזה בשם אחר. השם החדש היה: ‘כלכלה מוסרית’, כלומר: האם כסף יכול להבחין בין טוב לרע?

תלוי מי מפעיל אותו! כלכלה מוסרית מפורשת גם ככלכלה אשר מבוססת על ערכים כמו טוב לב, הגינות וצדק. כלכלה שכזאת הייתה יציבה בקהילות קטנות ומאוחדות שנהוג בהן עקרון השיתופיות (ידוע גם כ’יד לוחצת יד’), כי היה קשה לקיים כלכלה מוסרית בקהילות גדולות.

 

הכלכלה התרבותית

תומס סדלצ’ק, יליד צ’כוסלובקיה לשעבר, הוא כלכלן בולט שספרו אינו מנסה לצאת נגד הזרם המרכזי, לדבריו, הוא פשוט מנסה להחזיר למיינסטרים של החשיבה הכלכלית את מה שהיה בו מאז ומתמיד ונעלם רק באחרונה: מוסר, אתיקה ומושגי טוב ורע, מותר ואסור.

“כלכלה, מוסר והומניות תמיד היו מחוברים”, הוא אומר. “התנ”ך ספוג בדיונים כלכליים ובסיפורים שעיקרם כלכלי, ושהאתיקה והאנושיות הן חלק בלתי נפרד ממערכת קבלת ההחלטות בהם. ‘חוב’ ו’חטא’ הן מילים נרדפות בארמית, ביוונית ובלטינית”. בספרו הוא מבקש לנסות ולאחד שוב את ההומניות ואת הכלכלה המודרנית. למעשה גם היום ההפרדה אינה טבעית ואינה מוחלטת; בספרו סדלצ’ק עומד על האירוניה שבכך שאת השאלות של טוב ורע שבעבר הופנו לכוהנים ופילוסופים, מפנים היום לכלכלנים.

 

מה ידע פרעה על תמ”ג (תוצר מקומי גולמי)

חלק נרחב מספרו של סדלצ’ק יוחד לחילוץ תובנות כלכליות שנזכרו בתנ”ך ונשכחו בעידן הכלכלה המודרנית. הוא אינו יהודי, אבל ביקר בישראל כמה פעמים ומספר שאחיו מדבר עברית. מבעד לעיניו התנ”ך איננו טקסט דתי אלא חוברת הדרכה המלאה לקחים שהחברה המערבית מדחיקה. אחד החביבים עליו נמצא בסיפור על חלום פרעה, שהוא נוהג לכנות “המחזור הכלכלי הראשון”. “במונחים של היום יוסף אומר לפרעה: ‘מזל טוב, הייתה לך בחלומך תחזית מקרו־כלכלית ל־14 השנים הקרובות. חזית שיהיו שבע שנים טובות של תמ”ג חיובי (תוצר מקומי גולמי, המציין מדידה של סחורות ושירותים שיוצרו במדינה, בזמן נתון, בשנה אחת), ואחריהן שבע שנות מיתון’. ואז פרעה שואל, ‘מה לעשות?’ ויוסף משיב לו: ‘בשנים הטובות אל תאכל כל מה שגדל. צור עודף במיסים’. וכך פרעה עושה. פרעה, שחי לפני אלפי שנים, היה חכם מאיתנו, כי אנחנו בשבע השנים הטובות שהיו לנו מ־2001 עד 2008 לא ייצרנו שום עודף תקציבי. להפך, הרצנו גירעונות תקציביים. הבעיה שלנו אינה ניהול גירעון בזמן משבר אלא יצירת עודף בשנים טובות. בסיפור הפרימיטיבי הזה שאנחנו מספרים לילדים בני שבע יש יותר חוכמה משיש לאסטרטגים של הכלכלה שאנחנו חיים בה היום. מאות אלפי כלכלנים מלומדים, עם סוגים שונים של מודלים זוכי פרסים, הצליחו להתעלם מהחוכמה הבסיסית הזאת.

“דרך אחת להחזיר את התובנה הפשוטה הזאת למציאות שלנו היא, לדוגמה, לקבוע חוק שלא מאפשר למדינה להיכנס לגירעון בשנים טובות. כלכלה היא קצת פסיכית, כי היא מעצימה את מצבי הרוח הטובים ומעודדת בזבוז משוגע, ואז הופכת את מצבי הרוח הרעים לדיכאונות ולקריסות פנימיות”.

 

מה עוד התנ”ך מלמד אותנו על כלכלה?

את הרעיון של השבת, למשל. השבת היא הדיבר שמופר הכי הרבה בחברה שלנו. אנחנו עובדים את עצמנו לדעת, אנחנו חושבים שנמות ברעב אם לא נעבוד כל הזמן. אבל בני ישראל, שהיו הרבה יותר עניים מאיתנו, חשבו שזה בסדר לא לעשות כלום יום אחד. אנחנו חושבים על סוף השבוע בצורה תועלתנית: אנחנו חושבים שאם ננוח נוכל לעבוד יותר טוב אחר כך, ולכן חופשה הופכת להיות כלי בשירות העבודה. אבל לא; ציווי השבת הוא לא ‘נוח כדי לחדש אנרגיה’ אלא ‘נוח כי עשית משהו טוב’. אלוהים לא נח בשבת כדי שיוכל לברוא עולם חדש, הוא נח כי ראה את העבודה שלו והיא הייתה טובה.

“זו עוד בעיה איתנו: אנחנו לא אסירי תודה. השבת אומרת: שישה ימים בשבוע התלונן ונסה לשנות את המציאות סביבך, אבל יום אחד היה מרוצה מהעבודה שלך. אני חושב שגם הכלכלה צריכה שבת, הכלכלה צריכה לעצור ולהגיד: אוקיי, בוא לא נצמח כל הזמן אלא נפיץ את הטוב ונהנה ממנו”.

גם לסיפור גן העדן יש לו פרשנות כלכלית: “כולם חושבים מייד על הפרשנות המינית, אבל האם זה לא היה חטא של צריכת יתר? הם לא אכלו את התפוח בגלל רעב, הם לא התלבשו כי היה להם קר, זה היה איזה ערך עודף שאיש משניהם לא באמת היה צריך, והעונש שניתן להם הוא מכיוון שכל מה שנתתי לכם לא היה מספיק, שום דבר לא יספיק לכם. הקללה של חוה הייתה ‘את תרצי, אבל לא תהיי מסופקת במונחים של ביקוש והיצע’. חוה קוללה בביקוש אין-סופי ואדם קולל ב’אתה תעבוד ותעבוד, אבל לא תהיה מסופק’.

“חוסר הסיפוק הוא מנוע ההתקדמות של הקפיטליזם”, הוא כותב בספרו, “אנחנו עשירים מכל ציוויליזציה שהתקיימה אי פעם, אבל אנחנו רחוקים באותה מידה מהמילה ‘מספיק’ ומסיפוק. אם לא היינו צריכים להגדיל כל הזמן ובכל מחיר את התמ”ג והפרודוקטיביות, גם לא היינו צריכים לעבוד את עצמנו לדעת כל הזמן ‘בזיעת אפינו'”.

 

איך הופכים את חלוקת ההון להוגנת יותר?

“אם נחזור לתנ”ך, הם הגו את שנת היובל: מדי 49 שנה הרכוש הוחזר לשבטים המקוריים. גם הם ידעו שלזירה הכלכלית יש נטייה להפוך את העשירים לעשירים יותר ואת העניים לעניים יותר. זו אחת הסיבות שיש לנו מיסים: כדי לחלק מחדש את ההון הזה. הלוואי שהייתה לנו מערכת כלכלית שתוכל לעשות את מה שהממשלה אמורה לעשות דרך המיסים, אבל זה מאוד מסובך. בינתיים, במשבר האחרון עשינו סוג של ‘שנת יובל’ אבל במהופך: הבנקים זכו לשנת יובל, לא האנשים”.

 

לסיכום, כלכלה מוסרית בנויה על חופש מצד אחד אך בהגבלת הקניין הפרטי מצד אחר, לטובת האדם והחברה.

בעולם העתיק, עד סוף ימי הביניים, נתקבעו הבדלים בין מעמדות חברתיים וכלכליים בחברה הייררכית. מנגד ניכרת בתנ”ך מגמה מנוגדת: טשטוש הבדלים אלה לשם תמיכה בחלש. איסור ההלוואה בריבית הגביל את צבירת ההון של העשירים מכאן ומנע את התרוששות העניים בקהילה מכאן; גם שמיטת החובות בשביעית והחזרת הקרקעות לבעליהן ביובל. בהכללה, חוקי הכלכלה במקרא מחפשים דרך ממוצעת, או דרך ביניים בין חסרונותיהם ויתרונותיהם של קפיטליזם (הבנוי על חופש [וזה טוב], אך מעודד פערים כלכליים [וזה רע]) ובין סוציאליזם (הבנוי על סולידריות [וזה טוב], אך מקטין את אחריות האדם לגורלו [וזה רע]).

בחירתו של אלוהים את אברהם מנומקת בתורה: “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (בראשית יח, יט). ה’מִשְׁפָּט’ הוא מערכת החוק, אבל קודמת לו ה’צְדָקָה’, שהיא ביטוי של צדק חלוקתי, גם לשם מניעת עוני ואבטלה. לכן ציוותה התורה: “מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן … פָּתֹחַ תִּפְתָּךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ” (דברים טו, א).


חידושה הגדול של היהדות הוא בהטילה פעולה זו לפתחה של החֶבְרָה הקהילתית-לאומית וביצירת גרסה מוקדמת של מדינת רווחה המוכרת בעולם, אם כי בשונה מהמקובל היום היא לא הייתה תלויה במלך ולא ב’מדינה’ אלא בחֶבְרָה הישראלית: בשבט ובבית האב – תוצאה של סולידריות חברתית ושל אחריות מוסרית ולא של כוח מדיני או של מנגנון ממשלתי. העמדה הזאת צריכה להיות אבן בוחן בכל שאלה כלכלית-חברתית העומדת על הפרק: איך מאפשרים חופש לפעולתם של בני האדם, אך גם מגבילים חופש זה לטובת החלש והנזקק?

 

עתה נסו לסכם את הנאמר עד כה בכמה נקודות עיקריות בעזרת השאלות שלהלן

  • מה התורה מלמדת אותנו על כלכלה ומהיכן אנו לומדים זאת?
  • מהי הדרך שבה זה צריך לבוא בפועל?

 

נסו להדגים זאת בשאלות האלה

  • איך עוזרים לנכים ולנזקקים?
  • איך מחלקים תרופות יקרות לזקוקים להן?
  • איך מחלקים את תשלום המיסים בין כלל התושבים?
  • מה הקשר בין חוקי התורה (כמו ריבית, שמיטה ויובל), לחיים המודרניים היום במדינת ישראל?
  • מהם היתרונות והחסרונות של חינוך ממלכתי לעומת חינוך פרטי?

דעתך חשובה לנו