מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

צדקה או צדק חברתי?

מאת: אביטל שר שלום

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ועידה כד | חברה וכלכלה | צדק חברתי | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן

צדקה או צדק חברתי?

מהי אחריות האזרחים ומהי אחריות המדינה על הצדק והצדקה במדינה? כיצד אנו מתמודדים למשל עם מצב הקשישים והנכים, ומה היתרונות והחסרונות של חינוך ממלכתי לעומת חינוך פרטי?

 

  1. תנועת תורה ועבודה – קצת היסטוריה:

התנועה של הציונות הדתית בתוך ההסתדרות הציונית שהקים הרצל נקראה ‘המזרחי‘ והוקמה בשנת תרס”ב (1902 לסה”נ), בימי העלייה השנייה. כעבור 20 שנה, בימי העלייה השלישית, הוקמה תנועת ‘הפועל המזרחי’, תנועת פועלים ציונים דתיים, שעם תנועת הצעירים שלהם הקימו את ‘תנועת תורה ועבודה העולמית’ (לימים התאחדו שתי תנועות ‘המזרחי’ למפד”ל [מפלגה דתית-לאומית], ובגלגולה כיום ‘הבית היהודי’). תנועות הנוער של תנועה זאת בחו”ל היו ‘ברית חלוצים דתיים’ ו’השומר הדתי’. מטרתן הייתה להידמות לחלוצי העלייה השלישית ולהקים בארץ מושבים וקיבוצים דתיים ברוח ‘תורה ועבודה’. בשנת תרפ”ט (1929 לסה”נ), לקראת סוף ימי העלייה השנייה, הוקמה בארץ תנועת בני עקיבא, והיא אימצה את ערכי ‘תנועת תורה ועבודה’. גם בוגריה הקימו קיבוצים ומושבים, והם השתייכו כולם לתנועת ‘הפועל המזרחי’. 

 

  1. ערכי תורה ועבודה

בצד הפירוש המסורתי של המשנה בראשון מפרקי אבות: ”על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה” (עבודת הקורבנות או התפילה), נתפרשה מילת ‘עבודה’ בסיסמה זו כפשוטה: עמל כפיים, עבודה יצרנית, התיישבות חקלאית, ‘הצנע לכת’ (פשטות), הסתפקות במועט ומוסר עבודה (ברוח התנועה הקיבוצית של העלייה השלישית). כל הערכים הללו התבססו על התורה ועל מאמרי חז”ל, והדברים הועלו על הכתב על ידי מנהיגי התנועה.

 

  1. ההתיישבות החקלאית החלוצית

כדרך המלך להגשמת רעיון תורה ועבודה ראתה תנועת ‘הפועל המזרחי’ ותנועת הנוער שלה בארץ, בני עקיבא, את ההתיישבות החקלאית המושבית ובעיקר הקיבוצית. בדרך חיים זו אפשר להגשים באופן המלא והבריא ביותר את ערכי התנועה. להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל יש ערך שכבר ביסס הרמב”ן (בפירושו לפרשת מסעי לפסוק ”והורשתם את הארץ וישבתם בה” [במדבר ל’ג, נג] ועוד), ולעבודת אדמתה ולחקלאות בכלל – ערך מיוחד. מצוות רבות התלויות בארץ ניתנות לקיום אך ורק בחברה חקלאית! יש ערך גדול עד מאוד בהקמת יישובים בכל מלוא רוחב ארצנו, אולם יש להדגיש את ההכרח בהקמת יישובים חקלאיים בצד היישובים הקהילתיים והעירוניים, ועלינו כתנועה ללחום למען עידוד החקלאות על ידי מוסדות המדינה והתנועה הציונית (גם אם אינה ‘משתלמת’). אגב, תנועת ‘השומר החדש’ חרתה על דגלה ערך זה מתוך הבנה שעם שאינו נאחז בכל רגבי אדמתו לא יוכל להחזיק מעמד בארצו.

עצרו רגע וחשבו יחד

  • מה מקומה של עבודה חקלאית בדורנו?
  • על אילו עבודות/משימות אתם מוכנים להתמסר גם אם הן לא ‘משתלמות’?

 

  1. הסוציאליזם הדתי

כערך נלווה לערכי ‘תורה ועבודה’ הנ”ל כתבו הוגי הדעות של התנועה הבוגרת ושל תנועת הנוער דברים ברוח תנועות הפועלים החלוציות (הסוציאליסטיות) שקמו בתנועה הציונית במהלך העלייה השנייה והשלישית, שחבריהן היו מנהיגי היישוב ערב הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות (אנשי תנועות העבודה למיניהן, שהתאחדו לימים ל’מפלגת העבודה’). הסוציאל דמוקרטיה דוגלת בכלכלה שאינה כלכלת שוק חופשי (קפיטליסטית) דוגמת המקובל, למשל בארצות הברית, אלא בממשלה האחראית לערכי שוויון בסיסיים בקרב הציבור, לדאגה לצורכי הפרט ובעיקר לחלשים (דוגמת רוב מדינות מערב אירופה). יש להיזהר מדבקות קיצונית בתורה כלכלית זו או אחרת ולא לקדש אמירות כלכליות בשום כיוון. כתנועה, בעיקר כתנועת ‘תורה ועבודה’, עלינו להתקומם נגד הקיצוניות שמנהיגי המדינה צועדים בה בכיוון כלכלת שוק חופשי אגב רמיסת החלשים!

תחומים רבים שהיו בידי הממשלה או חברות ציבוריות ללא מטרת רווח מופרטים והופכים שרירותיים בידי אנשי עסקים שמטרתם להרוויח על חשבון היזקקות הציבור לשירותיהם. לא מדובר רק בדאגה לקשישים, לנכים, לאלמנות וליתומים – זה מובן מאליו. מדובר במציאות הבלתי נסבלת של הון המרוכז בידי כאלף משפחות השולטות בכל תחומי המשק: תעשייה, בנקים, תקשורת ושוק ההון, ועל כן גם משפיעות על כל צעד כלכלי (ומדיני?) של הממשלה ועל מערכת המשפט. זו שחיתות. ולא די באמירה ‘הוא לא גנב את הכסף שלו מאיש’! עצם האפשרות להתעשר עד בלי די כשבה בעת משפחות חיות משכר נמוך וקשישים צריכים להחליט אם להשתמש בקצבתם הדלה לאוכל, לתרופות או לחימום הבית בחורף – מציאות זו אינה מוסרית! לכן כשם שיש אצלנו – שריד מימי השלטון הסוציאליסטי (השמאל הכלכלי) – ‘שכר מינימום’ כדי שכל אדם יתפרנס בכבוד, כך צריך להיות גם ‘שכר מקסימום’ כדי שהפער לא יהיה אין-סופי. יש לשאוף להגבלת היכולת של אדם, משפחה או חברה לרכוש שליטה על גופים רבים המשפיעים על מוסדות השלטון והמשפט וגם על כלכלת המדינה. התעשרות בלתי מוגבלת אינה מוסרית (”כסף וזהב לא ירבה לו מאד”, פרשת שופטים, דברים יז, יז, נאמרה על המלך בכבודו ובעצמו!). גם הנוהל של מסירת כל טיפול בחוב לידי עורכי דין המרוויחים מתפיחת החוב ולכן אינם מגיעים עם החייבים להסכם – וכן בנוגע ל’הוצאה לפועל’ – כל זה גורם עושק ועוול הזועקים לשמיים. ”דמעת העשוקים” (קהלת ד, א) של החלשים בחברה הישראלית זועקת לשמיים!

 

  1. מה אנחנו יכולים לעשות?

ראשית, השקפת עולם הנאמרת בכל הזדמנות, הנלמדת בסניפים, יש לה השפעה לטווח הרחוק. גם הקרוב.

שנית, נאה דורש נאה מקיים: כבר היו בעבר דיונים והחלטות בוועידות על הגבלת הפאר וגובה הוצאות באירועי בר מצווה ובת מצווה. קשה מאוד לעמוד בזה כשההורים לוחצים, אבל יש להחליט החלטות סבירות שאפשר לעמוד בהן. ליצור אווירה אחרת. כמו כן אפשר להחליט החלטות באשר לציוד שמביאים למחנות ולמסעות, באשר לנורמה של מותגים שהחבר’ה דורשים מהוריהם לקנות כדי להיות ‘כמו כולם’ ואולי אפילו באשר להצטרפות לחופשות יוקרתיות של המשפחה (גם בכך קשה לעמוד). עצם הדיון עם ההורים גם אם אינו משנה את החלטתם ישנה בהדרגה את האווירה. ואולי לפחות הצירים, המדריכים ואפילו החניכים ישנו את הנורמות כשיתבגרו.

נוסף על כך יש למצב כיום השפעה על מיעוט הנרשמים ללמוד מקצועות שאינם ‘משתלמים’, כגון מתמטיקה, פיזיקה ומדעי הרוח, ו’עם הספר’ הולך והופך ל’עם ההיי-טק’. אין רע בכך, וגם בתחום זה אנו צועדים בראש בכל העולם, ב”ה, אבל צריך לעודד גם לימודים שאינם מעשירים את לומדיהם בכסף אלא בחוכמה, בינה ודעת…

כדי לסייע לחלשים שבקרבנו על הקומונריות והמדריכים לסייע לחניכים למצוא עבודה בקיץ (ובמשך השנה) ולעודדם לממן לפחות חלק מהוצאות ההורים בחידוש חברות ובמפעלים, וכן להיות רגישים למצבם הכלכלי של בתי החניכים המתביישים להודות בקשייהם, ועוד היד נטויה ברעיונות…

 

שאלות לדיון:

  • איזה מבנה כלכלי חברתי יכול להתאים ביותר לערכי תו”ע תוך דאגה לכלל חלקי החברה?
  • כיצד נוכל להוביל חברה שאינה מאפשרת ‘התעשרות יתר’ שאינה מוסרית?

דעתך חשובה לנו