פתחו בשאלה:

• את מי צריך להזהיר ולדייק בציוויי התורה והמצוות, את מי שעובד את הקב”ה מאהבה או את מי שעובד אותו מיראה?

“והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה’ לעיני כל העם על הר סיני,

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו

כל הנגע בהר מות יומת, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה”

(שמות יט, יא–יג)

• מה משמעות ההגבלה בקבלת התורה?
• מדוע לדעתכם יש הדגשה על ההגבלה? מה חשוב בה כל כך?

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

(משנה, אבות א, ג)

• הבנו שצריך לעבוד את ה’ שלא על מנת לקבל פרס אלא בעבודה מאהבה ומרצון אמיתי וגדול. אך למה צריך את התוספת למשנה “ויהי מורא שמיים עליכם”? מה התוספת באה ללמד אותנו?

“ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש… ויקריבו לפני ה’… ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם וימותו לפני ה'” (ויקרא י, א–ב).

“אש היא המילה המרכזית בפרשיה הזו והיא חוזרת כמה פעמים בפסוקים מועטים. האש היא האנרגיה, הכח הדוחף את כל הפעולות האנושיות, הגשמיות והרוחניות, היא היסוד לכל המעשים. נדב ואביהוא מביאים ‘אש מן ההדיוט’ – הם פועלים מכוח דחף אנושי. אמנם מצווה להביא אש מן ההדיוט

אבל המעשה האנושי צריך להיות מוכוון מול ה’.

אש של מטה מוכוונת כנגד אש של מעלה… העשייה האנושית ואף ההתלהבות האידאלית העליונה צרכיה לינוק ולהיות קשורה למקורה האלוקי, מוכוונת על פי דבר ה'”.

(הרב אבינר, טל חרמון)

• לאור הדברים הללו, כיצד אפשר להבין את עניין ההגבלה בהר סיני?
• כיצד אפשר להבין את האזהרה של המשנה (“ןיהי מורא שמיים עליכם”) למי שעובד מרצון אמיתי ומאהבה גדולה?

[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2020/05/לימוד-לשבועות-סופי-ערוך-ומוגה.pdf”]