…למה לי מדינת ישראל?

למה לעם ישראל מדינתו? למה מדינת ישראל לעולם כולו?

אמר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל: “אם העמים היו יודעים מה טובתם תהיה להם אם ייבנה המקדש – מיד היו באים ובונים אותו”. כותב ברמב”ם במשנה תורה שלו, בסוף הלכות מלכים: “אין בין ימות המשיח לבין זמננו/זמנו אלא שיעבוד מלכויות”; כלומר התנאי לביאת המשיח, לריבונות עם ישראל, הוא מדינת ישראל. נפסק להלכה, שבית המקדש יכונן אחרי ביאת המשיח. ושוב – מה טובה תצמח לעמים מבניית בית המקדש? התשובה מופיעה בפסוק מספר ישעיהו: “כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים”, ואין ירושלים אלא בית המקדש. תורה זו, שתצא מבית המקדש, תאיר – שוב על פי נבואתו של ישעיהו הנביא – לעמים את הצדק, המשפט, החסד, הרחמים והשלום ותלמדם. ומכאן התשובה למה לעולם מדינת ישראל.

אלא לפני שנלמד שלום לאחרים, צריך השלום לשרוד בקרבנו: “ואהבת לרעך כמוך” כלל גדול בתורה, על פי דברי רבי עקיבא. וכיצד אפשר לאהוב את רעי כמוני – האין בתביעה הזאת צביעות? אמנם כן, כאשר עמדו בני ישראל בתחתית הר סיני, במעמד קבלת התורה, אומר רש”י על הפסוק, שהעם היה כגוף אחד בלב אחד: אכן זוהי האחדות המושלמת של עם ישראל, שהיא תוצאה של יציאת מצרים, שבאה לעודד את העם בהליכתו במדבר. התנאי המוקדם לאחידות ומתוך זה לשלום, הוא איפוא היותו מאוחד, לא מפוזר ומפורד כבימי הגלות. על חיים בגלות אומר המהר”ל מפראג, כי זהו דבר לא טבעי, נגד טבעו של העם. ולהיות עצמאי, פירושו לחיות על פי עצמותו ומהותו שלו. ואלה ניתנות רק כאשר אנו עומדים ברשות עצמנו ואיננו תלויים בעם שונה ואחר. ומכאן התשובה למה לעמנו מדינת ישראל, התשובה המבוססת על האמונה ועל הידיעה הברורה, שלעם ישנן מהות ועצמאות משלו. אדם שאינו מכיר את מהותו ואינו מסוגל להוציא אותה אל הפועל, מרגיש עצמו מתוסכל, ועם שלם לא כל שכן.

כך ישראל לגבי. בפעם הראשונה שמעתי את התקווה מפי אבי בשנת 1956, בהיותי בן 9. אינני יודע איך ולמה, אבל שם, בגלות רוסיה, המו מעי בקרבי ועיניי זלגו דמעה בשמעי את השיר, שאת מילותיו טרם הבנתי. ומתוך רגש יקר זה הצטרפתי לתנועה מחתרתית ואחר כך גם ישבתי בבית סוהר. ובשיבתי שם זה היה הדבר שהחזיק אותי – ההבנה שאני מוגן מכל פגע ונזק. ולא שאני אישית מוגן, אלא שבהיותי אני חלק מן הדבר הגדול הזה – עם ישראל הריבוני בארצו – מוגן אני. שכן החלק יכול להיעלם, אבל הגוף כולו חי – ואזי גם אני חי.

את תפיסת המדינה אני רואה בהשוואה עם התפיסה האמריקנית על ייעוד המדינה. בהצהרת העצמאות  האמריקנית נכתב, שהמדינה תשמש כלי לרווחת בני אדם, ובתפיסת אמונתנו, המדינה היא כלי להשגת טובת העם והעולם. לא המדינה משרתת אותנו – אלא אנו משרתים אותה, למען המטרה הנשגבת. ובהסתכלו כך, לא יכול איש להתאכזב, שכן כל דבר שלילי אינו שולל את המטרה, אלא את האמצעים. ואת אלה ניתן לשפר.

לכן מצווה מן השמים לבנות, לחזק ולעשות את מדינת ישראל כלי קדוש להשגת שלימות העולם.

יוסף מנדלביץ’ 

אסיר ציון לשעבר.

• מה הביא אדם שגדל הרחק מתורה ומצוות ומקשר לעם היהודי- לשבת בכלא הרוסי בשל עשייה ציונית? מדוע התרגש כששמע את “התקווה”, למרות שלא הבין את פירוש מילותיו?
• מדוע זה כה חשוב שעם ישראל יהיה ריבוני בארצו, ולא רק ישרוד כמפוזר ומפורד בין העמים?