איתור סניפים וכפרי בוגרים
הפעולה הזו היא השלישית והאחרונה בנושא עם ישראל. בשתי הפעולות הקודמות עסקנו ברבדים שונים בחיבור לעם ישראל – איך מתבטא הקשר שלנו אל העם, האם אנחנו באמת אוהבים את העם שלנו ואיך אפשר לאהוב באמת בלי שדברים חיצוניים יפריעו לנו. בפעולה הזו נחווה את סיום המהלך – איך להרגיש את העם בתוכי ממש, איך הציבור נמצא בי, איך נוכל לחוש את הכאב ואת השמחה של כל אחד בעם ומה זה יעשה לנו אם נחיה באופן הזה. הפעילות הזו תהיה אחרת מפעולה רגילה, והחניכים יחוו תהליך במשך שבוע ורק אז יגיעו לפעולה מסכמת. שימו לב להסברים בהמשך.
בספר ‘דרכה של תנועה’ – הפסקה ‘להרגיש ציבור’.
.
שבעה גיליונות נייר או תמונות מהסרטונים, כלי כתיבה.
.
.
כל חניך וחניכה יקבלו בתחילת השבוע חוברת קטנה ואטרקטיבית למשך ימות השבוע (נספח 1). בכל יום יהיה עליהם ללמוד לימוד קצר בנושא עם ישראל, לצפות בסרטון מיוחד ולענות על שאלה או למלא משימה אחרי הלימוד והצפייה בסרטון. הלימוד קצר ופשוט ומבואר בחוברת, והסרטונים מיוחדים ומעניינים. המטרה היא שהחניכים יחוו לימוד קטן בכל יום (בדרכים שהם לאו דווקא למידה רגילה), וכך יחוו את הרעיון המרכזי של הפסקה שלנו, ‘להרגיש ציבור’, של התעלות רוחנית בכל יום.
.
בכל יום ייחשפו החניכים לסיטואציה ציבורית אחרת על פי מבנה החוברת, ובסוף השבוע הם יצליחו לראות שהתקדמו מבחינה רוחנית ולהרגיש בתוכם יותר את העם ואת הציבור. הרגש הזה של כאב הרבים יביא את החניכים לעשות משהו בנידון, הוא יגרום להם לרצות להנהיג ולסייע לעם שלנו. לכן תהיה הפעולה המסכמת של השבוע הזה בנושא מנהיגות, בהתאם למה שכתוב בקטע – שאם בכל יום מחשבות החניכים יהיו נתונות לצורכי הרבים על ידי החוברת הקטנה, הם יוכלו לרצות לענות על צורכי הרבים ולהיות מנהיגים אידאליים.
.
חוברת שבועית
הדפיסו את החוברת כמספר החניכים וחלקו להם כשבוע לפני הפעולה (מובן שאפשר להדפיס על נייר צבעוני או לקשט את הדפים).
.
בכל יום תצטרכו לשלוח לחניכים הודעת תזכורת – שעליהם למלא את המשימה היומית. תוכלו להשתמש בקבוצת הווטסאפ השבטית כדי לשאול את החניכים את השאלה המצורפת בסוף כל לימוד בחוברת, ולבקש מהם לשתף ברגשות או ברעיונות.
.
בחלק מהימים תוכלו ללמוד יחד את הקטע הקצר בקבוצת הווטסאפ. זו הזדמנות של ממש להוסיף אור בקבוצה השבטית, שהרבה פעמים מתנהלים בה דברים אחרים לגמרי, וכמובן ידרבן את החניכים להשתמש בחוברת.
.
כדי להגביר את העיסוק סביב החוברת במהלך השבוע תוכלו לבקש מהחניכים שבכל פעם שהם לומדים מהחוברת שישלחו סלפי, ותקיימו תחרות מי הראשון ששולח. לחלופין הם יכולים לשלוח תמונות של הרעיונות שהם מיישמים, למשל ביום של האנשים השקופים שיצטלמו עם המנקים של בית הספר כשהם אומרים להם תודה, וכן הלאה (עוד רעיונות לעידוד השיח במהלך השבוע תמצאו בנספח 2).
.
מדריכים יקרים! יש לכם כאן הזדמנות מיוחדת להעביר את החניכים שלכם חוויה מעט אחרת. נצלו את ההזדמנות הזו, צרו עניין ועודדו שיח בכל יום סביב הלימוד היומי. שאלו אותם כשתפגשו אותם במהלך השבוע איך מתקדמות המשימות, ועשו את המשימות בעצמכם! כך תחוו את הכול יחד אתם ותוכלו לשתף אותם במה שאתם עושים. זה יהיה משמעותי לכם וודאי שגם להם.
.
פעולה מסכמת וקריאה למנהיגות
יש כאן רעיון קטן לפעולה המסכמת, אם אתם מרגישים שאתם רוצים לסכם את השבוע אחרת, מצוין!
.
סיכום שבועי –
סכמו את חוויות השבוע בכמה שלבים:
הזכירו לחניכים מה עברתם: בקשו מהחניכים להביא את החוברות לפעולה או הדפיסו אותן מחדש לכולם. אפשר להכין שבעה גיליונות עם שבע הכותרות של כל הימים בחוברת ולהיזכר מה היה בכל יום. אפשר להדפיס תמונות של כל הסרטונים כדי להזכיר עוד יותר להזכיר. את הגיליונות או התמונות פזרו על הרצפה.
.
שיתוף: בקשו מהחניכים לשתף בחוויה משמעותית מהשבוע או לספר מה בחוברת הכי נגע בהם, לאיזה יום הכי התחברו.
.
סכמו: שאלו את החניכים את השאלה העולה בסוף החוברת, האם הצליחו להרגיש בתוכם את כל העם, האם הבינו איך אפשר להרגיש את הכאב של העם, האם הבינו איך אפשר להסתכל ברחוב ולראות מה קורה סביבם. אפשר ללמוד את הפסקה ‘להרגיש ציבור’ המובאת בסוף החוברת לחניכים ולהסביר את הרעיון הכללי – איך מתוך גדילה רוחנית במהלך השבוע, שלמדו בכל יום מימיו, הם הצליחו להרגיש בתוכם את הציבור, וזה מה שגרם להם לחשוב שהם יכולים לעזור ולתקן את העולם – להנהיג את העולם, להיות מנהיגים אידאליים.
.
כתבו את המשפט המרכזי מתוך הפסקה על נייר קלף או על בריסטול מיוחד וצרפו נעץ או סיכה ללוח מודעות.
.
.
החוברת לחניכים
.
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2017/03/חוברת-להרגיש-ציבור-מוגה.pdf”]
.
רעיונות לשאלות שאפשר לשאול את החניכים במהלך השבוע:
.
יום 1 – מה אתם חושבים על תורמי הכליה? מי מכיר תורם כליה? מישהו כאן מוכן לתרום את הכליה שלו? אפשר להמליץ לחפש באינטרנט עוד כתבות על ארגון ‘מתנת חיים’, יש עליו הרבה סרטונים, כתבות וסיפורים מעניינים. אפשר גם לעשות להם לייק בפייסבוק ולראות את הסיפורים שהם מעלים.
.
יום 2 – אילו אנשים שקופים אתם מכירים בחיים שלכם? האם יש לכם קרובי משפחה שמרגישים שקופים בחייהם? מה אפשר לעשות למענם? שלחו תמונה עם מכתב תודה שאתם נותנים לאדם ‘שקוף’ הנוכח בחייכם – למנקה בית הספר, לנהג ההסעה וכו’.
.
יום 3 – האם אתם מכירים תורם מח עצם? אם כן, ספרו לחברים בשבט. כל בן 18 ומעלה יכול להיכנס היום למאגר תורמי העצם בארץ על פי בדיקת רוק פשוטה. אפשר לעשות זאת כשמתגייסים או בשירות הלאומי. במה עוד אפשר להיות ערבים זה בזה כלפי האנשים האחרים בעיר או ביישוב? במה אפשר לתרום ולהתנדב? האם אתם מתנדבים? האם ההתנדבות קבועה או מתקיימת לפעמים, כשיוצא?
.
יום 4 – האם אתם מכירים עוד סיפורי מסירות נפש למען אנשים שלא מכירים? איך אתם מכירים אותם? מה צריך להיות בשביל להצליח לוותר על החיים שלנו למען חייהם של אחרים? האם אתם מוכנים לסכן את עצמכם בשביל אנשים שאתם מכירים? ובשביל אנשים שאינכם מכירים?
.
יום 5 – במה אתם חושבים שבני עקיבא יכולה להשתפר כדי להיות תנועה של עם? אילו עוד מיזמים של בני עקיבא הפונים לאוכלוסיות מגוונות אתם מכירים? אפשר להכיר לחניכים את גרעיני יונתן, פרויקט עמישב, תכנית השחר; לחשוף אותם לעשייה בתנועה. איך אנחנו בעצמנו יכולים לגרום לשבט להיות יותר של העם? אולי יש ילדים שונים שיכולים להיות חלק מאתנו ועד היום פשוט לא עשינו כלום כדי להיות חברים שלהם באמת?
.
יום 6 – תארו לעצמכם, אם תלכו ברחוב סתם כך ותראו מקרה מצער – האם תעצרו לעזור? זה יכול להיות מקרה פשוט כמו קשיש שצריך עזרה בסחיבת שקיות, ילד אבוד, תייר שאינו מוצא את דרכו, אדם שנתקע בלי סוללה לטלפון וצריך שיחה, וזה יכול להיות מקרה קשה יותר, כמו מה שראינו בסרטון. איך נגרום לעצמנו למצוא את האנשים האלה ברחוב? איך נשים לב אליהם?
.
יום 7 – מה הסרטון הזה עשה לכם? מה אפשר לעשות כדי לגלות שוב את הייחוד הזה של העם שלנו? איך אפשר לאחד שוב את כל העם? האם זה יכול לקרות רק במקרי קיצון?
.
פאזל החיים
.
שמעתי פעם סיפור יפה שלימד אותי את אחד הדברים החשובים ביותר בחיים שלי. הסיפור הלך כך:
.
מדען אחד ישב ועבד, אך בנו בן השבע נסה למשוך את תשומת לבו שוב ושוב.
.
המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך לשחק במקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך חיפש משהו שיוכל להעסיק את הילד. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות קטנות ונתן לילד עם גליל נייר דבק.
.
“אתה אוהב פאזלים”, הוא אמר, “קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך”.
.
המדען חשב שיידרש לילד זמן רב עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל לא עבר זמן רב והוא שמע את קולו של הבן קורא לו: “אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול”.
.
המדען התקשה להאמין: “זה לא ייתכן שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפת עולם שמימיו לא ראה!”
.
אבל הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו כשהוא משוכנע שהוא הולך לראות עבודת הדבקה לא רצינית. להפתעתו המפה הייתה מושלמת וכל החתיכות היו במקומן.
.
“איך עשית את זה?” שאל המדען את בנו, “הרי לא ידעת איך נראה העולם?”
.
“אבא”, ענה הילד, “באמת לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם.
.
“כשנתת לי לתקן את העולם ניסיתי אבל לא הצלחתי. לכן הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם. כשהצלחתי לתקן את האדם הפכתי את הדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם”…
.
חשבתי לעצמי שזה רעיון פשוט כל כך… יש שני צדדים לדף, אבל צריך להתייחס אליהם כמו לאחד שאפשר לראות בשתי צורות: זה לא רק אדם קטן בתוך עולם גדול, זה עולם גדול בתוך אדם קטן. וברגע שהעולם הוא בתוך האדם, אפשר בפשטות לקדם את העולם.
עכשיו נשארה לי רק שאלה אחת אחרונה… איך ארגיש בתוכי את כל העולם?
.