מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

פרויקט לימוד תנ”ך יומי – יובל אהלי רכז הדרכה מחוז דרום, פרק ל”ז

הביטוי המוכר לנו ביותר מבניית המשכן הוא הביטוי “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. מאז שאנו ילדים הבנו והטמענו את חשיבותה של העשייה שלנו כדי שהתורה לא תישאר רק ברמת התיאוריה. כבר מגיל צעיר הבנו שמטרת הלימוד הוא לא רק הלימוד אלא גם המעשה שנובע ממנו.

אלא, שכאשר אנחנו מגיעים לפרק ל”ז תפיסת העולם לכאורה משתנה. הפרק מתרכז בעשיית כלי המשכן וכל כולו מופיע בלשון יחיד- “ויעש”, “ויצפהו”, “עשה”. פתאום כל המטרה שרצינו לשתף בה את כל עם ישראל נלקחת מהם וניתנת בלעדיות לבצלאל. האם באמת אין לנו מקום בעשייה? האם באמת מלאכת בניית העולם הגשמי תינתן ליחידי סגולה ושאר כל העם יישאר ברמת התיאוריה?

אלא שנראה ששני הדברים נכונים. היכולת שלנו לבנות עולם ומשכן תלויה ביכולת של כל אחד לבנות את משכנו ועולמו הפרטי. רק כאשר אני אדע לבנות משכן אישי, אוכל אח”כ להצטרף לעוד אנשים ולבנות משכן כללי וגדול.

היטיב לבטא את הדברים בעל ה’מנחת שבת’ בביאורו למשנה: “הוא (הלל) היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי: שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” וכך הוא מסביר:

“שמאי בא לתקן דברי הלל חברו, שהזהיר ללמד לאחרים, ע”כ אמר שמאי אשר עיקר גדול הוא, ללמוד קודם בעצמו, ואח”כ ללמד גם לאחרים, והלימוד לאחרים הוא טפל ללימודו…”

שיהיה לנו בהצלחה כל אחד בבניינו האישי ואח”כ בבניין הכללי.